הארי פוטר כן, חילול שבת לא

נפצח בווידוי: כאחת שנחשבת במשפחה ל"קוראת הכל", במילים אחרות - אחת שלא תתעקש דווקא על ספרות פילוסופית מעמיקה,ותתפשר על קריאת "זיבלוני מילים" בעיתות מצוקה, הגבתי בפעם הראשונה בדחייה ברורה ומיידית למה שנודע בהמשך כ"פוטרמאניה".

המפגש הלא קסום ביני לבין הספר אומנם התרחש עוד לפני שגל הקוסמים והמכשפות פקד את ארצנו, והפך את ההנאה הספרותית לפסטיבל מאוס. אבל גם אז הילד על המטאטא לא עורר שום רצון מלבד לטאטא אותו הלאה.

רציתי להגיד בזמנו לזו שדחקה בי לקרוא את הספר שזה שאני חובבת ידועה של ז'אנר הפנטזיה, לא הופך אותי ל"מקרה צדקה ספרותי". מה אומר לכם? אחרי אי אלו איומים, וכמה קריאות בנוסח "תעזבי כבר את טולקין", בצירוף הבטחות לפיצוי על הזמן המבוזבז התיישבתי לקרוא את הספר ופשוט נשאבתי...

אחרי ה"וידוי האישי הנוקב" מיותר לציין את התרעומת שחשתי לנוכח דברי ח"כ הרב אברהם רביץ בגנות הסדרה, שככל הנראה לא קרא מעולם. אמנם יש בי הבנה והזדהות עם תחושת אי הנחת שחש הרב המכובד נוכח חילול השבת ההמוני הכרוך בהשקתו של הכרך האחרון בסדרה, אבל מכאן ועד להשוות את קוראיו לקופים או להחליט שיש כאן השפעה שלילית על הנוער, נו באמת, הייתה פה היסחפות לא קלה.

תראה, הרב רביץ, קסמים דמיוניים זה אחלה, רק לא עם חילול שבת המוני. בתור מי שיושב בבית הנבחרים שלנו על מגרעותיו הרבות מספור אני לא צריכה לספר לך למה לפעמים אנחנו האזרחים הקטנים פשוט רוצים לעבור פלנטה. אחרי המציאות הביטחונית שדופקת לנו בדלת מדי שעה בדמות מהדורת חדשות, אדם צריך קצת להתנתק מהמציאות ולעבור לעולם אחר שבו אין כזה דבר משה קצב, או חיזבאללה. עולם בו הבעיות היחידות שיש הן דברים שלא ממש מטרידים ישראלי מצוי, זה שחי תחת איום הכחדה תמידי מפני מטורף מזרח תיכוני כזה או אחר.

לגבי השאלות החינוכיות שמעסיקות את כבודו הרשה לי לנפץ לך מיתוס, ספרות טובה היא כזו שהמסר מוחבא היטב בין השורות ולא צועק בכל הברה "אני כאן ואני חינוכי" - זה מעייף, זה טרחני. זו גם הסיבה שעולם הספרות החרדי, למעט יצירות מופת בודדות ושנויות במחלוקת, הוא תת רמה נוראי שגם אני, להזכירך, זו שלא בוחלת בבינוניות ומטה לא יכולה לקרוא בלי לחטוף כאב ראש אמיתי. ככה זה שמרוב מסרים לא רואים את העלילה.

אז אם דאגתך נתונה לעבודת אלילים וכישוף נוסח "מכשפה לא תחייה" אפשר להרגיע, גם הילד המכור ביותר מודע לרוב לעובדה ש"אברה קדברה" לא באמת הורג אף אחד, ועכבישים מדברים ומורים סוסים, לא קיימים (אני לא מתחייבת על תקופת שלמה המלך).

אנחנו קראנו השביעיה הסודית

הספרים האלה, מבחינתי הם מפתח נפלא למחנכים והורים להוציא אין ספור מסרים וערכים חבויים שרובם הגדול יפתיע אפילו אותך לטובה. הם לא צועקים בחוץ, אבל דיון כיתתי טוב כפי שאני ערכתי בזמנו עם תלמידים יכול להוציא הרבה מאוד, באין ספור נושאים. דוגמה קטנטונת ורלוונטית למשהו שכדאי היה שגם אתה תשים אליו לב: חשיבותם של מילים היוצאות מהפה. דרך השלילה, והגידוף ככלל היא לא תמיד מפתח טוב לחינוך. לעומת זאת חידוד יכולת האבחנה, אנלוגיה וקריאה בין השורות היא כן.

זו גם הסיבה שבבחינות הבגרות החרדיות בספרות בתקופתי, לא היססו להכניס ספרות עולם, כדוגמת "הדבר" של קאמי או "וילהלם טל" של שילר. בספריית בית הספר, כילדה "בבית יעקב", היו בין המדפים גם "החמישיה" ו"השביעייה" ושות'. סוד גלוי הוא שרובם המוחלט של התלמידות יצאו מחונכות להפליא בכל קריטריון, הרבה יותר מהדור הנוכחי.

בשורה התחתונה מדובר בפנטזיה. בהחלט לא הייתי רוצה שהארי פוטר יהיה על חשבון יהדות או ספרות תורנית. ההשוואה של הארי פוטר לתרבות כל שהיא, משמעותה, העמדת היהדות על צידו האחר של המאזניים ולא, הם לא שווים. לא ניתן להשוות ספרות פנטסטית, טובה או רעה לדבר כל כך גדול ונעלה ואחר כמו היהדות, ההשוואה פשוט איננה במקומה.

ונקודה אחת לזכותך. ייתכן שאינך מודע ל"חומרים הספרותיים" אליהם נחשפים ילדי ישראל, או לעובדה המצערת שהם כמעט ולא קוראים, ומבלים את זמנם בצורות בידור משחיתות ומזיקות. לדעתי, אפשר לוותר על תיאורים מעולם הג'ונגל ולהתמקד בהוצאת ספרות פנטסטית לילדים, בחתימת כל הרבנים האפשריים, אם היא תהיה טובה ולא מטיפה, פסטיבל ההשקה הבא, (ביום חול!) יהיה על חשבוני.