הם מפחדים
מדוע ברבנות הראשית מפחדים ממיזם הנישואין של צהר? פשוט כי האלטרנטיבה שהם מציבים חושפת את הרבנות דהיום במלוא קלונה: גוף ביורוקרטי, ממסדי, מתנשא, ולא רלבנטי. ואל תטעו, לא מדובר במאבק מגזרי, הנפגע העיקרי של הסיפור הוא הציבור החילוני
בחתונה בה נכחתי לא מזמן, שמחתי לפגוש רב שלימד אותי במדרשה לפני לא מעט שנים. הרבה מים זרמו מאז בירדן, ובשנים שחלפו פנה כל אחד מאתנו לעיסוקים אחרים. במסגרת ההתעדכנות ההדדית, ואולי בהשפעת האירוע בו נכחנו, שאלתי אותו אם הוא עדיין עורך חופות עבור תלמידיו מהאוניברסיטה, כפי שזכרתי שנהג לעשות מידי פעם בעבר.
"כבר הרבה פחות", הוא השיב, "הרבנות הראשית קצת עושה בעיות". להפתעתי, הוא שטח בפני את מסכת ההשפלות, אין מילה אחרת על מנת לתאר זאת, שהתבקש לעבור על מנת שועדת חריגים של הרבנות תתיר לו לחתן זוגות בישראל. איזה פשע נתעב ביצע אותו רב, עתיר ידע וניסיון של שנים בתחומי הרבנות, שגרם לרבנות הראשית לישראל למנוע ממנו להמשיך לחתן זוגות, אלא באישור ועדת חריגים? האם התקבלו עליו תלונות כי הוא נוהג לגבות תשלום עבור השירות שהוא נותן, חלילה? או האם קבלו כנגדו כי הוא מאחר באופן כרוני לחתונות וגורם למאות המוזמנים להמתין לו? לא ולא. כל חטאו של אותו רב מתמצה בכך שהוא לא שייך למנגנון המשומן של הרבנות הראשית, כמו גם כל רבני "צהר".
על אף שקשה לי להאמין כי יש עוד כאלה, אבל בכל זאת למי שעדיין לא מכיר, רבני "צהר" עוסקים מזה למעלה מעשור בעריכת חופות, בעיקר עבור זוגות חילוניים שחפצים בכך ( אבל לא רק). עם השנים, הלכה ו"תפחה" פעילותו של הארגון, ויש תקופות בשנה שפשוט אי אפשר "להשיג" רבנים דרכם מרוב עומס, ולא בכדי. הם נפגשים עם בני הזוג טרם עריכת החופה, משוחחים עימם, נותנים לבני הזוג תחושה כי הם ממש מעורבים בעריכת הטקס המשמעותי בחייהם, ולא רק נמצאים בו פיזית, והחופות שהם עורכים מכבדות את המעמד, את בני הזוג ואת האורחים. אה כן, וכל זה בהתנדבות.
הרבנות, כנראה, מעולם לא ממש אהבה אותם. תמיד היו רבנויות בערים מסוימות ש"עשו בעיות" למי שהצהיר כי רב של "צהר" מחתן אותו, אבל זה לא היה באופן שיטתי. עם זאת, לפני כשנתיים פרסמה הרבנות תקנות חדשות לפיהן רק רבנים מכהנים של ערים או של שכונות יכולים לערוך חופות - "גזירה" שמוציאה מתוכה את מרבית רבני "צהר", אשר בחלקם הגדול עוסקים במקצועות חופשיים לשם פרנסתם, או למצער, אינם נסמכים על שולחנה של הרבנות הראשית על מנת להתפרנס. כנראה שבתחילת הדרך תקנות אלה לא יושמו, אך לאחרונה יש להן עדנה, וכפי שסיפר לי אותו רב בחתונה, מערימים קשיים על גבי קשיים לכל מי שלא עומד בקריטריונים הללו אך מבקש, בכל זאת, להמשיך לחתן.
כמו בסוגיית מינוי הדיינים החרדיים החדשים לבתי הדין הרבניים, גם כאן יש נטייה לראות בסוגייה זו מאבק "פנים מגזרי" בתוך העולם הדתי - ולא היא. הנפגע העיקרי הוא הציבור החילוני הרחב, אשר מהווה את קהל היעד המרכזי של "צהר", ואשר העיד בהמוניו על מידת שביעות רצונו מתפקודם. הצעדים האחרונים של הרבנות הראשית הם מאמצים אחרונים, פתטיים עד כדי כאב, של הגמוניה ישנה, הולכת וגוועת, לנסות ולשמר באמצעי כפייה את כוחה.
האלטרנטיבה שמציבים רבני צהר בתחום עריכת החופות (אך לא רק בו) חושפת את הרבנות הראשית דהיום במלוא קלונה: גוף ביורוקרטי, ממסדי, מתנשא, ולא רלבנטי, ולכן הם כל כך מאיימים עליה. במקום לנסות לפצח את סוד ההצלחה שלהם - פתיחות, הבנה ושיתוף - ולנסות לחקות אותו בתוך המנגנון של הרבנות, מנסים לעשות להם חיסול ממוקד.
אז אולי הסוגיה הזו תגיע אף היא בסופו של דבר לבג"ץ ואולי לא, מה שבטוח זה שנחשף פה עוד צוהר, לא מחמיא במיוחד, אל מאחורי הקלעים של אותו גוף מפואר שפעם באמת היה, הרבנות הראשית לישראל.
