אנשי אולמרט: להוציא את הראש מהמקלט

הרוחות החדשות המנשבות במשרד ראש הממשלה בירושלים, מגדירות יעד חדש: לא עוד מקלט לכל אדם בישראל. הגישה שהוצגה לאחרונה בידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה רענן דינור, גורסת שמלחמה היא גם עסק כלכלי. השקעה במיגון עלולה לפגוע ביכולות ביטחוניות אחרות. לדעתו של המנכ"ל, צריך להעריך מחדש אם באמת יש צורך שלכל אזרח יהיה מקלט לראשו.

לא בכדי עולה תפיסתו המהפכנית של דינור, דווקא בשבוע שבו מפרסם מבקר המדינה את הדו"ח שלו על הטיפול הכושל בעורף במלחמת לבנון השנייה. כשלי העורף לימדו את אנשי אולמרט את היקף הבעיה ובעיקר על המשמעויות הכלכליות שלה. הם למדו, למשל, שחסרים עוד כחמישה מליארד שקלים כדי לסגור את פערי המקלוט. מנכ"ל משרד הביטחון פנחס בוכריס מעריך שחסרים כ-600 מיליון בקופתו, כדי לרענן את ערכות המגן מפני איום האב"כ.

כל הסכומים האלה עדיין אינם כוללים עשרות מליארדי שקלים שיידרשו לשדרוג המקלטים ללוחמה אטומית, ביולוגית וכימית - עם חלילה נידרש לכך. כלומר, כדי להעמיד היום מערך מיגון בסיסי לכלל אזרחי המדינה, נדרש תקציב של כעשירית מהתקציב השנתי של מערכת הביטחון.

האיום לעורף: מכל כיוון, במגוון טווחים

כדי שנבין מול מה אנחנו עומדים - ראוי להזכיר את מפת האיומים הנוכחית: ישראל נערכת לאפשרות שהעורף יותקף על ידי שתי מדינות, איראן וסוריה, ומספר ארגוני טרור, החיזבאללה, החמאס, הג'יהאד האיסלאמי, כמו גם ארגוני-בת של אל-קעידה, שעל פי ידיעות מודיעיניות פרוסים בלבנון ואפילו ברצועת עזה.

לסוריה ולאיראן מערך טילי קרקע-קרקע רחב היקף, מטילי סקאד B, C, ו-D הסורים ועד לטילי השיהאב, וה-X55 האיראנים. לשתי מדינות אלה גם מערך אווירי, היכול לשאת פצצות שעלולות לאיים על העורף כאן. בראייה האסטרטגית של דמשק וטהראן - נועד מערך זה לפגוע בבטן הרכה של ישראל, האוכלוסייה האזרחית.

החיזבאללה הספיק מאז המלחמה האחרונה להתחמש במערך טילים לטווח קצר של עשרות קילומטרים ולטווח בינוני של מאות קילומטרים. הפלסטינים עושים מאמץ לחמש עצמם בעזה, במערך משגרי קרקע-קרקע, מרקטות הקסאם הפשוטות ועד לרקטות ה'גראד' המיושנות, שהטווח שלהן עומד על כ-21 ק"מ ומאיים על אשקלון, קרית-גת ונתיבות.

דינור אומר כי הוא מבקש לערוך דיון בסוגיית תפיסת המיגון לאזרחי ישראל. דרישה ראויה ללא ספק, וכל המקדים הרי זה משובח. ייתכן מאוד שנבחרי ישראל, קרי חברי הממשלה וחברי הכנסת - יחשבו באורח שונה ממנו. אולי בכל זאת מגיע מקלטים לאזרחי ישראל המבקשים לכלות בה את טיליהם.

אז למה כן צריך את הכסף?

סכומי העתק שלא יושקעו במיגון יוכלו לשמש למשל לרענון טייסת ה"אף-15 איי", הזרוע הארוכה של צה"ל, שיכולה להגיע במקרה הצורך לטהרן. הכסף הזה יכול לשמש גם למערכות הגנה אקטיביות, כמו למשל מערכת 'כיפת הברזל'. מדובר במערכת שעלותה נאמדת בכ-900 מיליוני שקלים ותאפשר יירוט טילים לטווח קצר כמו הקסאמים והגראדים.

הכסף יכול לשמש גם לפעילות אקטיבית אחרת של הצבא כנגד האיומים. על פי התפיסה הזאת - אפשר להוציא את הראש מהמקלטים ולעבור להתקפה. אבל השאלה הנותרת פתוחה: האם נכון לתקוף גם כאשר העורף לא מוכן ולעלול לספוג פגיעה קשה? מצד שני - עומדת הגישה שצריך קודם כל לעמוד במחויבות של כל ממשלה לאזרחיה ולאפשר מקלט סביר לכל איש.

אבו-מאזן יקבע אם עבאס יהיה נשיא

מפגש אולמרט אבו-מאזן במעון ראש הממשלה השבוע, הניב שורה של מחוות יפות לפלסטינים: 256 אסירים משוחררים, 178 מבוקשים שטוהרו, בכירי אש"פ מורשים להיכנס לשטחי יהודה ושומרון. אם לא די בזאת, הרי שבשיחה בארבע עיניים, הקשיב אולמרט לעמיתו רוב קשב, כולל לבקשתו להכניס את חטיבת אל-באדר הפלסטינית מירדן לגדה.

לא קל לאולמרט להעניק לעמיתו כל כך הרבה. שלושה מסגניו, ליברמן, ישי ומופז, כבר חרצו נגדו לשון. הם עוד לא עוזבים את הממשלה - אבל טענות יש להם למכביר. ליברמן חושב שאבו מאזן חסר חשיבות ואי אפשר לחזקו, כי הוא לא יביא את הסחורה. לדעתו יש לכבוש עכשיו את ציר פילדלפי ולשכוח מכל הסדר. ישי סבור שאנחנו לא צריכים להיות חונכים של אבו מאזן. מופז רותח על שחרור אסירי טרור, שמעצרם עלה לכוחות הביטחון בזיעה ודם.

אבל, אבו מאזן לא מרוצה. הוא ממשיך להשמיע קולות של מי שאינו מסופק. הוא רוצה לחזור לשליטה מלאה בערי הגדה ורוצה הסרה של מחסומים. הוא רוצה אפודים, מדים, שיריוניות ואוהלים. הוא רוצה שחרור של אסירים כבדים יותר, הוא רוצה להרחיב את מעגל המבוקשים המטוהרים על ידי ישראל. "אי אפשר לעמוד בקצב הדרישות שלו", סיפר גורם מדיני בכיר המצוי בסוד העניינים.

לא די לו בזה שאולמרט אמר שצריך לחזקו ומעניק לו מחוות נאות. לא די לו בזה שחוויאר סולנה מהאיחוד האירופי קורא לחזקו ומביא עימו כסף וסיוע הומניטארי. הוא לא מסתפק בכך ששליח הקוורטט טוני בלייר, יבוא לכאן עוד מעט להקים לו מוסדות למדינה עתידית. גם נאומו של הנשיא בוש שנועד לבנות תדמיתו כשליח הפלסטינים עלי אדמות, אינו מספק אותו. הוא רוצה שהעולם וישראל בראשו, ייתן לו את הכלים להיות נשיא לעמו. בירושלים דורשים מהנשיא הפלסטיני לקחת עליו סמכות ולהתחיל לעבוד, טרם שיראה פרי לעמלו.

הערות לסדר

• לממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ ציפורה לבני: ראוי להחליט אם את בעד התפטרותו של ראש הממשלה על רקע המלחמה בלבנון, או ששינית את דעתך. פליטות פה וניסוחים לא מדוייקים, יוצרים אי הבנות עם העם והתקשורת בראשו.

• למשנה לראש הממשלה, חיים רמון: ככה לא בונים תכנית התכנסות-לייט. לא די לספר לתקשורת שאתה בוחן אפשרות לפנות 70 אחוזים מהגדה המערבית, ובתוכם ישובים מבודדים, תוך דיאלוג עם הפלסטינים ועם המתנחלים. צריך תוכנית, צריך דיונים, צריך מפות, צריך מי שיסכים איתך. בדרך הזאת לא תועיל הרבה לגואלך מחרפת הנשיקה ולא תסייע לאולמרט במלחמת ההישרדות שלו.

• לשרה המקשרת לכנסת, רוחמה אברהם: 100 מליון שקל יופקדו בקרוב בידייך, לחגיגות שנות ה-60. לא בכדי היה קשה לשר יעקב אדרי לשחרר את ראשות ועדת השרים עתירת הממון הזאת. כדאי כבר לשבת ולחשוב מה עושים עם כל הכסף הזה. קחי לך טיפ: ראוי שכל עם ישראל יחגוג, לאו דווקא המקורבים.

• לשר לפיתוח הגליל והנגב, יעקב אדרי: עקבה אינה כלולה בשטח השיפוט של הנגב, גם לא של ישראל. יש לנגב בעיות קרובות הרבה יותר. למשל: הבדואים, הכבישים, האבטלה, מצב העסקים, הרכבת. אפשר להשאיר את הסיור בעקבה לעבדאללה השני.

• למזכיר הממשלה המתמנה, עובד יחזקאל: מבקר המדינה, וגם כמה חברי אופוזיציה, כבר מחפשים חומר נגדך כדי להכשיל את המינוי.