בעל תפילה: סיפור האהבה של החזן והעיתונאית

לפני כשנה וחצי יצאה כתבת ידיעות אחרונות, מלי קמפנר, למסע קצר בעקבות טרנד החזנות שהולך ותופס תאוצה בארץ ובעולם. אלא שהמסע שלה לא הסתיים בכתבה שהתפרסמה לבסוף במוסף "7 ימים", ולמעשה הוא נמשך עד היום. במהלך עבודתה ראיינה קמפנר את החזן ישראל רנד, השניים התאהבו, היא חזרה בתשובה וכעבור שלושה חודשים הם התחתנו. כעת היא שומעת אותו מתחזן בכל יום שישי, סביב שולחן השבת.

רנד (44) נחשב לאחד החזנים המובילים בעולם, ולפני שבועות ספורים סיים סדרת מופעי חזנות עם התזמורת הפילהרמונית, שנערכה בהיכל התרבות בתל אביב. בקונצרטים השתתפו גם החזנים יעקב מוצן, אלברטו מזרחי ויצחק מאיר (איצ'ה מאייר) הלפגוט, ואלפים הגיעו לצפות בהם. 

"בכל הופעה האולם היה מפוצץ עד אפס מקום, זה היה מדהים", מספר רנד. "להופעות הגיעו אנשים מכל הגילים והסוגים - צעירים, מבוגרים, דתיים, חילונים, שמאלנים, ימנים, כיפות סרוגות וחרדים. אם מסתכלים על השורה הראשונה נראה שאין שום קשר לדת או לפוליטיקה, המכנה המשותף הוא אהבה לחזנות, שכבר מזמן הפכה לשואו של ממש. אפילו מדונה וברברה סטרייסנד הגיעו לקונצרט של הלפגוט.

"כשאשתי סיפרה לחברים שלה שהיא עומדת להתחתן עם חזן היא פתאום גילתה להפתעתה שיש המון אנשים, שבלי קשר לדת, מאוד מחוברים, מכירים ואוהבים חזנות. זה סוג מוזיקה יחידי שחתך הגילאים והרקע של הקהל שלו הוא מאוד מגוון. יש בו הכל".  

וגם בעולם המוזיקה הזו תופסת? 

"ודאי, היא מאוד פופולרית. במהלך השנים הוזמנתי להופיע בבתי האופרות הגדולים בעולם, בניו-יורק, פלורידה, פראג ובודפשט. בחודש הבא אני מוזמן להופיע בלונדון ובריגה. אחת ההופעות הזכורות לי ביותר היתה זו לזכרו של ריצ'רד טאקר, זמר אופרה מגדולי הטנורים של המאה שעברה, שהיה גם חזן".

אהבה מהעיתונים

סדרת הופעות דומה לזו שסיים לא מזמן רנד בהיכל התרבות בתל אביב, נערכה גם לפני כשנה וחצי - אז הכיר את קמפנר. באותה תקופה ניהלה קמפנר אורח חיים חילוני, אם כי מנהגי הדת לא היו זרים לה שכן היא גדלה בבית דתי. כשראיינה את רנד נוצר ביניהם קליק, והעניינים התקדמו במהירות.

"אמרתי לה שאם אנחנו רוצים להיות ביחד יש כמה כללים שאני לא יכול לוותר עליהם, כמו כשרות, שבת, טהרת המשפחה וכיוצא בזה", מספר רנד. "היא הסכימה, ועשתה זאת מרצון טוב ובאהבה רבה. את ילדיה שגדלו בבית חילוני לכל דבר העבירה לחינוך הדתי, וכולם החלו לשמור ביחד שבת, ללמוד את הברכות, ליטול ידיים ועוד".

בהזדמנות זו, רנד לא מהסס לצאת נגד החינוך הממלכתי ואומר: "מאוד חשוב שילדים ידעו ויכירו קצת על יהדותם. מי שלומד היום בארץ בחינוך הממלכתי, לא רק שלא יודע כלום, הוא גם גדל באווירה של אנטי. זה לא קורה אפילו אצל הנוצרים או המוסלמים.

"קרה לי פעם שהייתי חזן בבית הכנסת יוקרתי במיאמי וביל קלינטון הגיע כאורח של כבוד. הוא נכנס וביקש לחבוש כיפה, למרות שהוא ממש לא חייב בשל היותו גוי, אבל הוא הרגיש שכך הוא מכבד את המקום. לעומת זאת, באחת השבתות הגיע כאורח לבית הכנסת ח"כ ממרצ וכשעלה לנאום מעל ארון הקודש ביקשו ממנו לשים כיפה, אך הוא סירב והמשיך לנאום. מעניין אם היו מזמינים אותו לנאום במסגד האם הוא היה מוריד נעליים? יש לי הרגשה שכן, אבל ככה זה כשגדלים בארץ ללא שום מושג על מנהגי היהדות". 

חזנות לגיל הרך

כששואלים את רנד איך הכל התחיל, הוא חוזר לתחילת שנות ה-70. אז, בבית הוריו בתל אביב הפטיפון ניגן פרקי חזנות. מאז גיל ארבע הוא נחשף לקולות החזנים שבוקעים מהמכשיר, ושלדבריו נגעו ללבו.

הוריו הבחינו בכשרון השירה היוצא דופן של בנם, וכבר בגיל צעיר שלחו אותו ללמוד חזנות אצל החזן שלמה רביץ - מי שהיה מורם של החזנים התל אביבים הגדולים במאה שעברה. "כשאני הלכתי אליו בגיל 8, הוא כבר היה בן יותר מ-100", מספר רנד. "למדו אצלו גדולי החזנים, כמו האחים לבית הרשטיק, החזן יוסף מלובני, יעקב מוצא ואחרים.

"לאחר התיכון הלכתי ללמוד חזנות אצל אלי יפה, שהוא למעלה מ-30 שנה המנצח של מקהלת בית הכנסת הגדול בירושלים. במקביל למדתי אצל החזן משה שטרן, שהוא אגדת חזנות מהלכת, שריד אחרון של דור הנפילים מהמאה שעברה. גם הוא אמר לי אם אשקיע במקצוע הזה אגיע לגדולות".

מה בעצם לומדים בלימודי חזנות?

"לומדים נוסחי תפילה שונים, פיתוח קול, לחנים של תפילות, כשעל כל זה מתווספת גם אינטרפטציה אישית. פה בארץ יש אולי ארבעה חזנים במשרה קבועה, אבל בחו"ל - שם התפקיד של החזן הוא שונה לגמרי וכולל גם הכנה לבר מצווה ואלמנטים רבים נוספים - יש הרבה יותר, אם כי רובם קונסרבטיבים".

ויש אינטריגות בין החזנים?

"אינטריגות יש תמיד, כמו בכל מקצוע. על הבמה כולם תמיד נראים חברים טובים, אבל לפני כל קונצרט יש מלחמה, וגם תוך כדי. כמו למשל, על מי יתחיל את הקונצרט ומי יזכה לסיים אותו, למה ההוא לא בא לחזרות וההוא כן.

"לפני כשנה וחצי, כשנערך בהיכל התרבות בתל אביב אחד הקונצרטים הגדולים, היתה מלחמת עולם מי יסיים את הקונצרט. אחד החזנים רצה לסיים, והחזן שהגיע מארה"ב אמר 'אם ההוא מסיים, אני לא מופיע!'. זה לא בהכרח שמי שמסיים הוא הכי טוב, אבל הקהל מתייג אותך ככזה. בכל אופן בסיום הקטע הראשון של ההופעה הייתי אמור אני לסיים, ונאלצתי לוותר כדי ששני האחרים לא יבטלו הופעתם. ולפעמים זה גם נגמר בפיצוץ".