עשה לך רב
למשך דקות ספורות, זכה אורי יסעור להיות רב בישראל, ולערוך טקס חופה וקידושין. איך זה קרה? מחפש תשובה – פרק ח"י
ראשית, מעין התנצלות. בפעם השנייה בחודשיים האחרונים אעסוק השבוע בטקס הנישואין. לא, זה לא בגלל שנגמרים לי הנושאים לכתוב עליהם. להיפך, אלה רק הולכים ומצטברים, ומי יודע כמה מהם עוד אהפוך לכתבה שלמה. זה גם לא בגלל חידושה של עונת החתונות השבוע, אחרי ההפסקה הקצרה של בין המצרים.
אני חוזר לנושא הזה כי מאז הכתבה ההיא עברתי חוויה לא צפויה, אבן דרך לא קטנה במסעי במרחבי הזהות היהודית, שמצאתי לנכון לשתף אתכם בה. מעבר לסיפור עצמו, מצאתי את עצמי מהרהר לעומק בנושא הזה, כך שאם תבחינו בהבדלים מסוימים בין דעות שאביע כאן, לאלו שהבעתי קודם לכן, לא תמָצאו טועים לגמרי.
ואולי במקום להכביר הקדמות וסופרלטיבים, אגש לסיפור עצמו.
מעשה שהיה כך היה.
שיחת טלפון מפתיעה
רון ואני חברים מזה 15 שנים, מאז למדנו יחד באותו בית ספר תיכון. במהלך אותם שנים שמרנו תמיד על קשר, במידה משתנה של אינטנסיביות. לפני שנתיים הוא פגש את טלי. כמה חלקיקי שניות מאוחר יותר הם עברו לגור ביחד, ולפני כמה חודשים הודיעו על חתונתם הקרובה (אגב, מאחר שהם ביקשו לשמור על פרטיותם, דעו - לא באמת קוראים להם רון וטלי).התוכנית הייתה לנסוע לפראג, להירשם שם לנישואים (כולל ירח-דבש), ולערוך אחר כך מסיבה בארץ. שבוע לפני הנסיעה המתוכננת, רון התקשר אלי, וסיפר לי שאחרי התלבטויות רבות, החליטו שהטקס האזרחי בצ'כית לא מספיק להם. הם רוצים לערוך, בחוג המשפחה והחברים, את טקס החופה והקידושין היהודי על פי כללי המסורת. "אז מה אתה אומר", שאל. "אתה מוכן להיות הרבי שלנו?".
משגיח כשרות
הרבה פרטים מרכיבים את טקס הנישואין. חופה, טבעת, כוס, חתן, כלה. רב לא הכרחי ברשימה הזו. התקנה המחייבת נוכחותו של מוסמך לרבנות מעניקה לו תפקיד של 'משגיח', כזה שמוודא שכל הלכות הטקס נשמרות, ואין בו כל צורך מבחינה עקרונית כלשהי, ותעיד על כך האנקדוטה המפורסמת של נישואי לשונית פחית-הקולה .אם כך לא צריך רב כדי להיחשב נשואים בעיני ההלכה, המסורת והקהילה, שלא לדבר על המקום בכבודו ובעצמו. במין היפוך משונה, הטקס הדתי לא נזקק לְרבנות, בעוד היישות החילונית המתקראת מדינה, רואה בה את מקור הסמכות הבלעדי.
אני ש"צ
בהתחלה חשבתי שהוא מתלוצץ. אחרי זה נלחצתי. לאט לאט הבנתי שלא מצופה ממני לשמש כסמכות רוחנית כלשהי, רחמנא ליצלן. תפקידי יהיה להנחות את הטקס, לנהל אותו, לומר את הברכות שבדרך כלל שמורות לרב וללחוש על אוזנו של רון את ברכותיו שלו. כלומר, מוטל עלי להיות שליח ציבור. בנקודה הזו התחלתי להתרגש.
למה כתובה?
הפיתרון של טלי ורון מאוד מצא חן בעיני, גם בלי קשר לכבוד הרב שהעניקו לי. אני לא מחבב את הניסיונות ליצור טקס חדש ועצמאי. ברוב המקרים זו אינה אלא יומרנות, גם אם עורך הקידושין הוא איזה ידוען תורן. הטקס המסורתי אולי לא מושלם, אבל עצם החזרה על המבנה שאליו נחשפנו עשרות פעמים מאז ילדותינו, הטקסט ממנו מורכב עולם המושגים שלנו על הנושא, על הריטואל אותו ביצעו אבותינו ואמהותינו – לעצם החזרה הזו יש ערך משלה. אני לא מתנגד באופן גורף לשינויים, אבל אני מעדיף את אלו הנעשים בטוב טעם.דוגמא לטעם טוב שכזה הייתה הכתובה של בני הזוג. נגע לליבי במיוחד הניסוח המינימליסטי והעדין של התחייבויותיהם ההדדיות. הריהי לפניכם:
בחמישי בשבת בתשעה עשר לחודש תמוז שנת חמשת אלפים שבע מאות שישים ושבע לבריאת העולם שאנו מונים אנו עדים ש:
אמר החתן _____ לכלה ______ היי לי לאישה כדת משה וישראל ואני אוקיר ואכבד ואפרנס אותך כדרך בני ישראל המוקירים ומכבדים ומפרנסים את נשותיהם באמונה וביושר.
ואמרה הכלה ______ לחתן _______ היה לי לאיש כדת משה וישראל ואני אוקיר ואכבד ואפרנס אותך כדרך בנות ישראל המוקירות ומכבדות ומפרנסות את אישיהן באמונה וביושר.
וקבלו עליהם לבנות בית שבו ישרו אהבה, אחווה, שלום, רעות, שמחה, צדק, שוויון וסובלנות;
לתמוך זה בזה ולפעול להגשמה הדדית של צרכי השכל, הגוף והנפש.
והכל שריר וברור וקיים.
הכתובה, גרסת רון וטלי
מה שהכי הדאיג את רון היה שלא אגיע בזמן. אני נאלץ להודות שזכיתי לספקות הללו בדין – כל מי שאי פעם למד איתי, עבד איתי, או קבע איתי לסרט מכיר את חולשתי זו. על כן קבעתי לעצמי שולי ביטחון רחבים, וטוב שעשיתי כן – אחרי שכבר יצאתי מהבית גיליתי כתם סגול וסגלגל בשולי חולצתי. מאחר שחולצות כפתורים הן מצרך נדיר בארוני, לא כל שכן כאלו המתאימות למכנסיים, מצאתי את עצמי נכנס כרוח סערה לחנות בגדים תל אביבית, 90 דקות בלבד לפני שעת השין.
בסוף הגעתי בזמן, ואף הספקתי ללגום חצי כוס יין אחרי שחתמתי יחד עם החתן, הכלה והעד הנוסף על הכתובה. נזכרתי בחתונתה של אחותי, שנערכה רק יומיים קודם לכן. בשלב הזה, דקות ספורות טרם החופה, שוחחתי עם הרב, שסיפר לי על הבדידות שהוא חש ברגעים אלו בחתונות של חילונים, רוצה להתקרב אל האנשים ולקחת חלק בשמחה, אך יודע שהוא ומלבושיו השחורים זרים להם. אני לא זר כאן, חשבתי לעצמי. כמה מחברי הטובים ביותר (ולא בלשון המליצה), כמו גם זוגי, נמצאים כאן. אבל תחושת האחריות, ואיתה בדל זעיר מאותה בדידות, דבקו גם בי.
והנה החופה כבר עומדת, ואני ניגש ועומד מתחתיה. המיקרופון עובד, ואני מזמין את החתן והכלה. מחיאות כפיים סוערות.
איזה לחץ...
אז איך הייתה החופה? אומרים שהיה מאוד מרגש. אני הייתי עסוק בלוודא שלא אשכח שום דבר, שלא אתבלבל. בייחוד חששתי שבטעות אפיל את הכוס שהייתה מונחת על השולחן הקטן בסמוך אלי, בטרם אגיש אותה לרגלו של החתן.אחרי שבירת הכוס אחז רון בידה של טלי, ובידו השנייה פילס דרך בין האורחים והוביל אותה בנחישות אל חדר הייחוד, שם נחו מספר דקות לפני שהצטרפו לחוגגים.
תראו איזה יפה אני עם כיפה
העובדה שטקס נישואין בהנחייתו של אדם כמוני התקבל בכבוד, כמעט בטבעיות, אינה טריוויאלית. היא עשויה לרמז על תהליך עומק מעניין שעובר על בני גילי, בני הדור השלישי לציונות ולחילוניות.
נדמה לי שעד לא מזמן היה קשה מאד לדמיין את היתכנותו של אירוע כזה – טקס תרבותי-מסורתי שאינו נזקק למתווך, למקור סמכות שיעניק גושפנקא להיותו שריר וקיים (והיינו הך לדעתי, אם מקור הסמכות הוא רב גדול או איזה ידוּען תורן). הורינו ירשו, ויצרו לעצמם, יחס דו-ערכי לתרבות היהודית – מצד אחד התנכרות כלפי המסורת, ומצד שני התבטלות כלפי סוכניה. יחס זה יצר בורות עמוקה, והתנערות גמורה מאחריות.
בשלב זה רציתי לומר כמה מילים בגנות הרבנות הראשית לישראל, אבל כעת נדמה לי שאין בכך טעם. חתונתם של רון וטלי נערכה כפי שנערכה לא כהתרסה חברתית או כמחאה פוליטית, אלא משום שכך בדיוק הם רצו זאת. משום שבדיוק באופן זה היא מבטאת את מי שהם.
הנה לפתע, בשנות האלפיים, בוחר זוג ישראלי, חילוני ומערבי, לקפוץ אל תוך מטענו התרבותי, ולקחת עליו אחריות. משמח אותי לחשוב שזו רק דוגמא קטנה לאופן שבו חילוניים יתייחסו בעתיד אל מורשתם. בכל מקרה, אני גאה שלפחות באותו ערב, היה לי חלק קטן בזה.
לגזור ולשמור
אחרי שהחופה קופלה, לקחתי את הכתובה, הסתכלתי שוב בדף המהודר עליו הודפס סדר הטקס, כדי למנוע בלבול מהרב חסר הניסיון, וחשבתי שההכרות האישית עם הברכות הללו צריכה להיות נחלת הכלל.
אז הנה הוא לפניכם, סדר טקס החופה והקידושין של טלי ורון. בהחלט מומלץ ללמוד, לקרוא ולהתייעץ יותר לעומק לפני שמחליטים לערוך בעצמכם טקס שכזה, ולהכיר את הניואנסים והמשמעויות של המסורות השונות (סמינר לקראת כלולות של מכללת עלמא , לדוגמא, עזר לרון וטלי). אבל בכל זאת, ייתכן שחלקכם יוכל לעשות בו שימוש. הרי זה גם שלכם.
עורך הקידושין: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן.
עורך הקידושין: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קְדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת, וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי, מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין.
בתום הברכה, עורך הקידושין נותן לחתן ולכלה לשתות מן היין.
הכלה מושיטה לחתן את האצבע המורה של יד ימינה והוא אומר את מילות הקידושין ועונד את הטבעת על אצבעה:
החתן: הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ כְּדַת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל.
עורך הקידושין (והקהל): מְקֻדֶּשֶׁת, מְקֻדֶּשֶׁת, מְקֻדֶּשֶׁת.
קריאת הכתובה על ידי עורך הקידושין.
הכלה עונדת את הטבעת על אצבעו של החתן.
הכלה: בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְמַן הַזֶּה.
שבע ברכות:
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן (בעדות המזרח: הַגֶּפֶן).
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל בָּרָא לִכְבוֹדוֹ.
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, יוֹצֵר הָאָדָם.
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּצַלְמו, בְּצֶלֶם דְּמוּת תַּבְנִיתוֹ וְהִתְקִין לוֹ מִמֶּנּוּ בִּנְיַן עֲדֵי עַד, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי יוֹצֵר הָאָדָם.
שׂוֹשׂ תָּשִׂישׂ וְתָגֵל הָעֲקָרָה, בְּקִבּוּץ בָּנֶיהָ לְתוֹכָהּ בְּשִׂמְחָה, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מְשַׂמֵּחַ צִיּוֹן בְּבָנֶיהָ.
שַׂמֵּחַ תְּשַׂמַּח רֵעִים הָאֲהוּבִים, כְּשַׂמֵּחֲךָ יְצִירְךָ בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן וְכַלָּה.
בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּרָא שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה, חָתָן וְכַלָּה, גִּילָה, רִנָּה, דִּיצָה, וְחֶדְוָה, אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. מְהֵרָה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ יִשָּׁמַע בְּעָרֵי יְהוּדָה וּבְחוּצוֹת יְרוּשָׁלָיִם, קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, קוֹל מִצְהֲלוֹת חֲתָנִים מֵחֻפָּתָם וּנְעָרִים מִמִּשְׁתֵּה נְגִינָתָם, בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי מְשַׂמֵּחַ הֶחָתָן עִם הַכַּלָּה.
לאחר הברכות לוגמים החתן והכלה מן היין.
לפני שבירת הכוס:
החתן: אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיםִ תִּשְׁכַּח יְמִינִי,
תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי,
אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלִַים עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי.
מזל טוב.
לפנייה לכתב/ת 
