"הנער אמר את שמו לחיילים, ואז הייתה ירייה"

"שמעתי את אחד החיילים שואל את הנער לשמו. כשזה ענה הייתה פתאום ירייה ואז החייל קפץ למונית וצעק 'סע! סע מפה!" - כך תיאר אמש (שישי) ל-ynet נהג המונית, מוחמד עיסא מחארזה, את מסעם של חיילי צה"ל בכפר דהרייה בו השתתף בעל כורחו כשהוא כפות ומבוהל בתוך מוניתו שנלקחה ממנו. המסע הזה הסתיים בפציעתו באורח אנוש של נער פלסטיני שנורה על ידי החיילים בעקבות טעות בזיהוי.

סיפור התקרית המלא פורסם אתמול בבוקר לראשונה ב-ynet, לאחר מעצרם של ששת המעורבים בפרשה השייכים לגדוד "לביא" בחטיבת "כפיר". השישה חשודים בעבירות חמורות של פציעה וחבלה בנסיבות מחמירות, חטיפה וכליאת שווא, שימוש בלתי חוקי בנשק, חריגה מסמכות עד כדי סיכון ביטחון המדינה, שקר בתחקיר וכן שיבוש מהלכי משפט.

תמונת החקירה מגלה כי הכוח הגיע למקום באמצעות מסוק והיה אמור לבצע פטרול. בשלב מסוים הציע המפקד, מבלי שקיבל לכך כל אישור, לחטוף מונית פלסטינית ולבצע מעין פעילות "הסתערבות" בתוך הכפר. החיילים עצרו מונית אקראית, הוציאו את יושביה, כפתו את הנהג וקשרו את עיניו. שניים מהם, שלבשו בגדים אזרחיים נותרו ישובים לידו והיתר שכבו בתוך הרכב הפלסטיני כדי שלא יראו אותם.

לאחר נסיעה קצרה עם הרכב בדהרייה, כשהבינו כי הם עושים מעשה שלא ייעשה, החלו בנסיעה החוצה, ובשלב מסוים התקרב אליהם פלסטיני שנשא את חפירה. החיילים חשו איום, ומפקד הכוח הורה לירות בו לאחר שזה לא שעה לקריאתם לעצור. לאחר שפגעו בו, הותירו אותו מדמם על הכביש, ונמלטו ברגל מהמקום בחזרה לנקודת האיסוף.

עדותו של מחראזה שופכת אור ממקור ראשון על התגלגלות הפרשה: "אתמול בסביבות השעה 10:00, כשאני בנסיעה עם ארבעה פועלים, קבוצה של שישה חיילים רעולי פנים קופצת לפתע לפני האוטו. הם כיוונו עלי נשק ואחד מהחיילים צעק עליי 'תכבה את האוטו!'. אחרי שכיביתי הם המשיכו לכוון אלי את הנשק וצעקו לי לרדת מהמכונית ולהוריד את הנוסעים. אחר כך הם שאלו אותי אם אני מדבר עברית. כשעניתי שלא, הם הכריחו אותי להגיד לפועלים ללכת ולקחו ממני את תעודת הזהות שלי".

"הם כיוונו עלי נשק, ולקחו את המונית" (צילום: סמיח שאהין)

מחארזה, בן ה-21, מבקש להדגיש כי כל הנוסעים שהיו עימו במונית היו בעלי אישורי עבודה חוקיים. לדבריו הוא "לא רוצה 'כאבי ראש' עם הישראלים".

"כשניסיתי להרים את הראש, היכו אותי עם הרובה"

נהג המונית המבוהל מוסיף ומספר על הנסיעה, כשהוא מבהיר כי במהלכה חשש לא פעם לחייו: "היינו באזור ואדי ג'מארי, מדרום לדהרייה, סמוך לכביש דהרייה-באר שבע. חייל אחד נהג במונית הטרנזיט, שני ישב לידו. הושיבו אותי במושב האמצעי וארבעה חיילים ישבו במושב האחורי. ראיתי שליד ההתנחלות טנא שני החיילים, הנהג וזה שלידו, הורידו את חולצת הצבא ונשארו עם חולצה רגילה. אחד לבש חולצה כחולה, והשני חולצה שחורה. את מכנסי הצבא הם השאירו".

"אחרי החלפת החולצות", אמר מוחמד, "פנו החיילים מההתנחלות אל מרכז העיירה. בדרך ראיתי שהם עוצרים לפני מפעל בלוקים ששמו 'חרחש', ואחרי עצירה קצרה הם המשיכו".

לדברי מוחמד, לכל אורך הנסיעה חייל אחד מאחור החזיק את ראשו כדי שלא יסתכל על הדרך. "החייל לחץ את הראש שלי, אבל עדיין הצלחתי לראות. כשניסיתי מעט להרים את הראש כדי לראות טוב יותר, אחד החיילים נתן לי מכה בקת הרובה. הם נסעו למרכז דהרייה וליד בניין העירייה ראיתי שהם עושים סיבוב וחוזרים לאזור שבו הם חטפו אותי".

על-פי התיאור של מוחמד, היעד של החיילים היה פלסטיני שעובד במפעל אבן, שכן לאחר שהעצירה במפעל 'חרחש', המשיכו החיילים למפעל השני שבו ארעה תקרית הירי. מוחמד מספר כי החיילים נכנסו למפעל האבן של נזמי שלבי, אביו של הילד שנורה: "חייל אחד ירד בפתח המפעל ושאל את הנער לשמו. כשזה ענה מה שמו, היתה ירייה. החייל היורה נכנס לרכב וצעק לנהג – "סע, סע מפה".

מוחמד מספר כי החיילים המשיכו בנסיעה למשך עוד דקה או שתיים, ואז נטשו את המונית במקום שבו חטפו אותו: "הם לא טרחו להסיר את הקשירה מהידיים שלי ולא את הסרט מעל לעיניים, אבל הצלחתי לשחרר את עצמי ונסעתי ישר למפעל שבו הם ירו בבחור, אבל שם אמרו לי שהנער נפצע אנושות".

מוחמד הלך להגיש עדות במשטרה הפלסטינית, ועוד לפני שנכנס חזרה לביתו, המתין לו בפתח הבית אבי הילד שנורה ונפצע. "הוא אמר לי שהמשטרה הישראלית מחפשת אותי. הלכתי למחסום רמאדין והחיילים העבירו אותי למשטרת קריית ארבע, שם מסרתי עדות והודיעו לי שאני מוזמן לחקירת שב"כ בעוד עשרה ימים".