קמפיינים בלי א-לוהים

המודעות של המועמד משה פייגלין מוכתרות בסיסמה "משה פייגלין – כי יש לו א-לוהים". כך, כדי שלא לעבור על כתיבת השם במלואו אפילו נוסף המקף המפריד בין האל"ף ללמ"ד.

החרדים שיצאו לא מכבר נגד "מצעד הגאווה" בירושלים העדיפו לשאת את שם ה' בכתיב אחר: "אלוקים שונא זימה" נמרח באותיות ענק נוטפות דיו על מודעות חוצות.

הכתומים, בעיקר הכתומים-כהה, לא השתמשו בשם המפורש, אבל כל אימת שמישהו מאבות ההתנתקות מתפטר, נפטר או מורשע (הטוב מבין השלושה) הוא זוכה לקריאת השמחה לאיד: יש דין ויש דיין! בינגו!

רק בשבת הזו קראו בתורה בבתי הכנסת של אלו ושל אלו את הפסוק: "לא תישא את שם ה' אלוהיך לשווא". באופן אישי, אני יכול להסכים עם התוכן של כל שלוש הסיסמאות הללו. אכן, אלוקים שונא זימה (בדגש על מצעד הגאווה); ודאי שיש דין ויש דיין, וחזקה על מי שמבטא "מנהיגות יהודית" בליכוד כי יש לו א-לוהים או אלוקים.

אבל נשיאת שם ה' לשווא אינה דווקא לדבר שקר, אלא גם להבל ולחינם. אם הדיברות היו מנוסחות כיום, היה ודאי פירוט למאמינים: "לא יעשה אדם שימוש יתר בשם ה'. אין להשתמש, לפרסם, לייחס או לנכס את שמו של הקדוש-ברוך-הוא לצרכים אישיים, פוליטיים ומסחריים. שימוש מפורש, ישיר ובפומבי בשמו ו/או באחד משמותיו של הבורא (להלן ה' ובכל שם אחר המוכר בציבור) ייחשב עבירה שיש עימה קלון על אחת מעשרת הדיברות". לא תישא התשס"ז/2007.

אפשר להמשיך ולפרט כמובן עד בלי די את ההגבלות הראויות. העובדה ששם שמים שגור על פיהן של הבריות ראויה לשבח. אנשים מביעים את אמונם ואמונתם בשיגרת לשון של 'בעזרת השם' ו'אם ירצה השם', וכמובן בתפילות, בתחנונים ובכל אורחותיהם. אבל כששמו של ה' כמותג, עובר לעולם הפרסום והשיווק, וכשזה נעשה על ידי אנשים מאמינים, אולי הקדוש ברוך-הוא מאוד לא אוהב את זה. אם גם לי היו טעם רע ועילגות, הייתי מפרסם מודעות: "אלוקים מתעצבן שככה מגייסים אותו לכל מיני דברים".

אז "לפייגלין יש א-לוהים" (ואני לתומי תמיד חשבתי שלא-לוהים יש את פייגלין) אבל זה וולגרי. ו"אלוקים שונא זימה" אבל הצירוף הבלתי-צנוע של שלוש המילים האלה יחד, הוא ההיפך מניסוח אלוקי, ו"יש דין ויש דיין" הוא סלוגן שהופך את הבורא לקבלן הביצועים של הימין.

המשותף? וולגריות, צעקנות וצדיקות-יתר, שימוש של המפרסמים בשם ה' לצרכים פוליטיים ואישיים, כאילו הקב"ה עובד אצלם ומוציא להם חשבוניות. אם אנשים חושבים כך, או מקשקשים כך בשיחות רעים – מילא. מחשבות ושיחות בין מנחה למעריב סובלות הכל. אבל מי שטורח ומורח את הסיסמאות האלה במסעות פרסום, צריך לשאול את עצמו כמה שאלות על יחסיו עם אלוקים שלו. כי אנשי אמונה צריכים לחוש שהם הולכים בדרכיו של הא-ל, ולא חלילה שהוא הולך בדרכם. הוא בוודאי לא מגויס לכל קמפיין, ועוד בחינם.

אבא תרחם, אבא תרחם.