להטביע חותם: על טביעות האצבע

"האם אצליח להטביע חותם"? שואל עצמו כל יוצר הנמצא בתחילת דרכו. "האם יזכרו אותי, האחד והמיוחד"? עבור מעצבים ואמנים רבים טביעת האצבע מסמלת ייחוד וזהות אישית, אך עד לפני 100 שנה לערך לא השתמשו בטביעת האצבע, בדרך זו, באמנות הפלסטית. לאחר שהאנגלים החלו להשתמש בהן על מנת לזהות ולאתר פושעים, החלו טביעות האצבע להשתלב בעיצוב ובאמנות. כיום, נעשה בהן שימוש נרחב: יש מעצבים שיצרו לוגואים עם הפשטה גרפית לטביעת אצבע (כמו בשני האתרים:fpconsultancy ו-semlex) יש אמנים שמציירים באצבעותיהם ובעבודה ניכרות טביעות האצבע (Chuck Close בעבודתו Large Phil Fingerprint, 1979) או אמנים המשתמשים בטביעת האצבע כביטוי חזותי להתלבטות וחיפוש של זהות עצמית.

תלמים על האצבעות

טביעת האצבע היא הצורה המתקבלת מלחיצת האצבע על גבי משטח חלק, ומהווה את

 שהאדם נושא. בניגוד לפנים ולקווים על ידינו, המשתנים על פי קצב האירועים הפוקדים את חיינו, טביעות האצבעות אינן משתנות מהלידה ועד המוות. אפילו לתאומים זהים יש טביעות אצבע שונות. מדענים חישבו שקיימות 64,000,000,000 אפשרויות שונות לטביעות אצבע.

צורת התלמים בטביעת האצבע משכה את תשומת ליבם של בני האדם כבר לפני אלפי שנים. האדם הקדמון נתן דעתו לצורות האופייניות והציגן בציורי המערות. בתרבויות שונות שהתקיימו לפני יותר מ-2000 שנה, השתמשו בטביעת האצבע כחתימה. בכתובת בבלית אף סופר על פקיד שציווה לאסור חשודים ולזהותם על פי טביעות אצבעותיהם. בכלי-חרס סיניים מן המאה ה-2 לפנה"ס מצויות טביעות, ששימשו, כנראה, לזיהוי היוצרים.

את התעניינותם של החוקרים עוררה טביעת האצבע כבר לפני יותר מ-300 שנה, אך רק ב-1901 פיתח סיר אדוארד ריצ'רד הנרי את "סיווג הנרי", שיטה לסיווג ומיון טביעות אצבעות שנמצאת בשימוש, בשינויים קלים, עד היום. מדע ניתוח טביעות האצבעות נקרא דקטילוגרפיה, וישנם שלושה סוגים עיקריים של טביעות אצבע: "מערבולת", "לולאה" ו"קשת". בכל אצבע ממוצעת יש כ-150 (!) מאפיינים שונים לרכסים, והייחודיות נקבעת על ידי מספר מאפיינים ומיקומם היחסי זה לעומת זה.

מגע האצבעות בעצמים שונים משאיר עליהם את טביעת האצבעות של הנוגע. עובדה זו מנוצלת על ידי הרשויות האחראיות על אכיפת החוק, ורוב המשטרות מחזיקות בנק טביעות אצבע. המאגר הגדול בעולם הינו של ה-FBI בארה"ב, המכיל למעלה מ-47 מיליון דגימות של טביעות אצבע לזיהוי עתידי של עבריינים. המאגר הממוחשב של משטרת ישראל מכיל כחצי מיליון דגימות, ומיועד הן לזיהוי עבריינים והן לזיהוי קורבנות אסון. מבחינה חוזית, הטבעת טביעת אצבע על מסמך כתוב דינה כדין חתימה בכתב-יד, והיא נהוגה במדינות רבות על ידי אנאלפביתים.

טביעת האצבע כסמל בעיצוב גרפי חתרני

הביטוי "השאיר את טביעת אצבעותיו", מתייחס לאדם שהשאיר חותם אישי, ייחודי. לטביעות האצבע קיים מקום נכבד והיא מהווה מוטיב חוזר בתחום העיצוב הגרפי. זאת משום שבנוסף לאופיין המופשט, לטביעות אצבע יש סמליות עשירה, המציעה מגוון רעיונות ומושגים, מאינדיווידואליות ועד לקרימינליות.

טביעת האצבע היא ה-D.N.A. החזותי שלנו, המשקפת את הזהות הפיזית החד פעמית והבלתי ניתנת לערעור שלנו, משהו שלא יחזור על עצמו שוב לעולם. טביעת האצבע יכולה בקלות להשתנות מאובייקט מילולי למטמורפי; על ידי הנחתה בצורה מסוימת. טביעת האצבע הופכת לראש, ובמקרה אחר יכול להיות מדובר בענן, נוף או שדות מלאי תלמים. זהו כלי מושלם להשגת "משחקי מילים" גרפיים וחזותיים. לעתים זו פשוט מריחה אקספרסיבית או תבנית קישוטית חוזרת - או כמו בדיחת הקרש הפרוידיאנית, לפעמים טביעת אצבע היא רק טביעת אצבע. בכל מקרה, בזכות העובדה שכולם מכירים אותה, טביעת האצבע תמיד תתפוס את העין.

חידוד המסר העצמאי

Un Mundo Feliz הינה קבוצת מעצבים גרפיים אקטיביסטית מספרד, המתמחה בעיצוב זהות תאגידית, ארגון תערוכות ועיסוק בחומרים מודפסים, אך אוהבים במיוחד לעצב בנושאים חברתיים והומניטריים. בשנת 2006 הם יצרו גלויה בשם "”Terrorism's Targets, ובה החליטו למקם טביעת אצבע במקום תווי הפנים של אדם, וכן על גופו. Un Mundo Feliz סיפרו לנו על עבודתם:

"המטרה הייתה להעביר מסר לכלל הציבור על בעיית הטרור. בצד האחורי של הגלויה כתבנו: 'המטרות של הטרור הן אזרחים'. טרוריסטים מנצלים את השבריריות היחסית של האזרחים, את הבטן הרכה שלהם, וכן את החרדה הגדולה והתגובה החזקה של התקשורת כשישנן התקפות כנגד מטרות אזרחיות. הטרוריסט אינו מוביל של שחרור, אלא של דיכוי ושיעבוד.

"העבודה Terrorism's Targets, ורוב העבודות של Un Mundo Feliz הינן עצמאיות לחלוטין, וממומנות על ידינו. החלטנו להשתמש בטביעת אצבע על מנת לסמן את האדם כאינדיווידואל, וכן כמטרה לאלימות, המשאירה חותם על אישיותו של היחיד, כפרט וכחברה. טביעת האצבע היתה סמל בהיר ופשוט למושג זהות, מי שאנחנו, החותם האישי שלנו. כשמשלבים טביעת אצבע בהקשר אמנותי, משמעות טביעת האצבע מתחזקת, והופכת ייחודית לקהילה האנושית".

Un Mundo Feliz משתמשים בטביעת האצבע, וכן בוארייאציות לדימויים וקונספטים נוספים העשויים להיתפס כקלישאתיים על מנת לחדד את מסריהם. הם גם מעוניינים בהשגת זיהוי קל של העבודות על ידי הצופים. הקבוצה עשתה שימוש בטביעת אצבע גם בפוסטר “Homeless at Los Angeles”, שפורסם בספר “PURE STATE / EN ESTADO PURO”.

"ההשראה לעבודה עם טביעת אצבע באה מאמנים וממעצבים כמו שאול שטיינברג, שעשה ציור של אדם מטביעת אצבע בשנת 1954; Per Arnoldi, שעיצב את הפוסטר “Save the Alps”,“Mafia, Spirali di Violencia” פוסטר שעוצב בידי Andrea Rauch Gunter Rambow שעיצב את “Onkel-Onkel” וכן Ne pas plier, Alain Le Quernec, Nous travaillons“ ensemble ועוד".

בנוגע לתהליך העבודה, בקבוצה מספרים כי הם עושים סקיצות ידניות וממוחשבות, ועובדים עם תוכנות FreeHand ו-Photoshop. לעתים הם משתמשים בדימויים כפי שהם, ולעתים עושים בהם מניפולציות שונות. לכל פרויקט עושים מספר ואריאציות אבל לרוב הם עובדים מהר, ומסיימים כל פרויקט בתוך יום אחד בלבד.

Un Mundo Feliz השתתפו בפרוייקט כנגד כלא גוואטנאמו, מתקן כליאה צבאי של ארה"ב בקובה, בו עבדו עם סמלים כגון סורגים, עיניים, צללית של מיקי מאוס, יד ולב, אגרוף וגולגולת, ששימשו

 (לפרטים נוספים: unmundofeliz).

דרך מפחידה למעקב

Emek הינו מעצב אמריקאי ששילב טביעת אצבע יחד עם ברקוד, בפוסטר "Printed in USA", משנת 2003.

בדומה לטביעת האצבע, הברקוד, שפותח בשנת 1952, הוא ייחודי ובעל יכולת להימצא בכל מקום בו-זמנית. הברקוד משמש גם הוא כסימן גרפי קונספטואלי המייצג מגוון רחב של מסרים. במהלך המאה ה-20, הברקוד יציר המחשב הדיח את טביעת האצבע מהיותה הסמל הראשון במעלה לזהות ואינדיווידואליות (או חוסר בהם), ובמקרים רבים שימש כמטאפורה לרעיונות קונספטואליים ככליאה, שלטון, וכלכלה.

כמה פעמים ראינו אנשים עם קעקועים של ברקודים, המציעים דרך מפחידה וחדשה למעקב אחר הפרט? למען האמת, הרעיון המצמרר הזה אינו בלתי סביר: הרי ברקודים משמשים כבר לזיהוי רב תחומי, אז למה לא לגייס אותם לזיהוי הגוף עצמו? הדבר יכול להפוך את הברקוד מסוג של נוף עירוני לסמל של כח עצום וחסר פנים, המאיים על הפרטיות של כל אחד מאיתנו.

בעוד שטביעת האצבע היא קומפוזיציה מקרית של קוים הנותנים לטביעה מראה חסר סדר, קווי הברקוד האנכיים החוזרים על עצמם נראים יותר מכניים וכפייתיים. היום ישנו חוק המחייב כל מוצר לשאת ברקוד, ובעיצובי עטיפות ואריזות, המעצבים הגרפיים מחיים את הברקוד ועושים בהם מניפולציות - הופכים אותם לפרחים, קני אקדח, מציירים או מעוותים את הקווים הישרים. אבל דבר אחד בטוח - אפילו כשניתן לו אפיון יותר אנושי, הברקוד נשאר סמל לנוקשות חברתית. כשהברקוד וטביעת האצבע משולבים יחד, כמו בפוסטר "Printed in USA", שני הסמלים מתאחדים למסר של אזהרה.

בפוסטר, המעצב האקטיביסט Emek מבקר את העובדה שלממשלה ולזרועות הביטחון יש אחיזה הדוקה על היחיד בעולם הטכנולוגי. בזמן שאין הפניית אצבע לסוכנות מסוימת, צירוף המילים-ספרות בתוך הברקוד, "Social System", מהווה התרעה מפני הכנת מאגר נתונים של כלל האזרחים. בכך שהחליף את האותיות בספרות Emek הוסיף לאמירה ולהתעוררות כנגד רעיון זה. הפוסטר נתרם לעמותות מחאה בזמן מערכת הבחירות של 2004 בארה"ב, כאמצעי ליצירת מודעות ציבורית בנושא צנעת הפרט.

אני מודה: הייתי פה

המעצב הגרפי האמריקאי Chaz Maviyane-Davis עיצב ב-1999 עטיפה לשנתון האיחוד העולמי לשימור, IUCN, ובה הטמיע זברה בטקסטורה מוגדלת של טביעת אצבע.

Maviyane-Davis מספר: "נושא השנתון באותה שנה היה הדרך בה זהותנו כבני אדם קשורה לחיות הבר ולטבע. בתהליך

העבודה הבנתי שכשם שאין שתי טביעות אצבע זהות, כך אין שתי זברות בעלות אותה טקסטורה בדיוק". הלוגו של חברת Fingerprint Media משווייץ מכיל טביעת אצבע.

"שם החברה נבחר כדי לייצג את אופייה הייחודי של עבודתנו", מספרים בהנהלת החברה. "אחרי שהוחלט על השם, יצרנו לוגו שיקרין דינמיות ורעננות. דבר שראינו כחיוני בשימוש בטביעת האצבע בעיצוב, היה הפשטה גרפית, סיגנון והדגשה לקוים".

טביעת האצבע הינה דימוי חזותי בעל משמעויות רבות, ויוצר המשתמש בטביעת אצבע הוא כמו פושע שנתפס ואומר "אני מודה באשמה, זה אני שעשיתי זאת, הייתי פה". טביעת האצבע מסמלת את חד פעמיות הפרט, לטוב ולרע, ומייצגת את הזהות שלנו בעולם הגשמי, סמליות עמה עבדו ועובדים מעצבים ואמנים רבים.

פורסם בגיליון מאי-יוני של מגזין "זמן דיגיטלי", מגזין ברזולוציה גבוהה. לחצו כאן לרכישת מנוי במחיר היכרות