גם בקיץ: מסלול פורח ביער בן שמן

דרך הנוף של נחל גמזו צופנת בחובה הליכה נעימה ביער מוצל עם צמחייה מגוונת, שבסופה מערות מיסתוריות. הסיור באזור שהיה מקום המפגש הסודי בימיהם בר כוכבא ורבי עקיבא, מגלה את המערות שבמקום ואת האגדות הרבות שנקשרו בהן. 

יוצאים לדרך

נתחיל את המסלול בדרך עפר המסומנת בסימון שחור (9105 במפת סימון שבילים) בשוליו הדרומיים של יער בן שמן, בין כרמי זיתים, עצי חרוב ושיחי צבר, המכונים "בוסתני גמזו". באזור זה ניתן עדיין לראות את שלהי פריחת הצלף ושומר פשוט צהוב, שטעמו כטעם האניס, ומתאים לחליטת תה או ללעיסה.

לאחר כ-750 מטר נגיע לרחבת כורכר, שמימינה משאבת מים גדולה. בפיצול השבילים, נמשיך עם הסימון השחור לתוך חורשת האיקליפטוס המוצלת של יער בן שמן, ונתחבר לאפיקו היבש של נחל גמזו. נבחין בסימון "שביל ישראל" החוצה את מסלולנו, ומימין נראה אמפי מאולתר קטן. בהמשך הדרך, יבחינו חדי עין בצמחי זוטה לבנה מימין, הנחשבת כמשובחת לחליטת תה.

אגדה או היסטוריה? מערת הנזיר (צילומים: שרה גולד)

לאורך אפיקו של נחל גמזו, נעבור בין עצי חרוב, שיח אברהם מצוי, ועצי האשל גדולים המצלים על הדרך. בצומת ה-T יש לפנות ימינה לכיוון שער בקעת הנזירים (סימון כחול). לאחר כ-300 מטר נגיע ליעדנו: בקעת הנזירים, מערת הנזיר, בריכת מים גדולה ועתיקה (ביר-א-שאמי) ומערת קבורה מימי הרומאים

מקום מפגש סודי בהחלט

הטרסות המעובדות ושרידי הבוסתנים שבמקום מצביעים על אופיו החקלאי של האזור, השונה מהיער שבו עברנו. המקום מוקף בגבעות, וזרוע מערות, מצודות ודרכים עתיקות והוא בעל עבר היסטורי עשיר. בבקעה הגדולה נמצא שתי מערות: האחת, מערת קבורה רומית; והשנייה, מערת נזירים מהתקופה הביזנטית, ששימשה חאן לעולי הרגל בדרך לירושלים.

רגבי האדמה כאן ממש טומנים את סוד תכנונם של מהלכים היסטוריים אלה, מאחר ואזור זה היה מקום מפגש סודי של המורדים הקדומים רבי עקיבא, רבי נחום איש גמזו ובר כוכבא מרד המכבים.   

כבר בתקופה הרומית גילו היהודים והרומאים שהטבע ארגן להם מערות שבהן ניתן להשתמש למגורים, לאגירת מים, לקבורה ולאחסון. שתי המערות שיסופר בהן מיד, נוצרו, כפי הנראה, על ידי הטבע, אך נחפרו והועמקו בידי האדם.

נמשיך בדרך העפר המסומנת בכחול, ונגיע אל מצוק סלע שחור בצורת גל, שלידו עץ ליבנה רפואי אדיר ממדים, בעל הפירות דמויי תפוחי העץ הקטנטנים (שימו לב: הפירות רעילים!), ובסמוך - מערת הנזירים, שכונתה מערת האסירים בתקופה העותומאנית.

עץ השיזף הוא הסימן שהגעתם לבריכה 

היהודים נאחזו בכל אגדה

האגדה נקשרת בשמו של תנא נחום איש גמזו, מן המאה ה-2 לספירה, שהיה ממוריו של רבי עקיבא. יום אחד, כאשר היה בדרכו ללוד, הבחין בקרבת העיר בקבוצת חיילים רומים שחיפשו אותו, ונכנס להסתתר במערה. לפי האגדה, העכבישים שהיו במקום ארגו מסך צפוף של קורים, וכיסו את פתח הכניסה למערה, כך שהחיילים היו בטוחים שאיש לא נכנס למערה, וחייו ניצלו.

אגדה אחרת מספרת על אבן "כורכר", שממנה אמור להיבנות בית המקדש באחרית הימים. נער שספינתו נטרפה בים ניצל בזכות נכונותו להוליך את רבי יהושע בן לוי אל האבן ב"מערתא דלוד" (ויקרא, דף ט"ו א'). עם מציאתה, עטף את לוד אור גדול. היהודים באותה התקופה נאחזו בכל אגדה כדי שתוביל אותם לגאולה מהרומאים, וכך נחה על "עמק הנזירים" הילה של קדושה. (פרשנות נוספת אפשר למצוא בקישור הבא).

בריכה מפתיעה ועוד מערה

מהמערה נמשיך צפונה בשביל אל עץ שיזף עבות גזע, המוביל לבריכת אגירה גדולה (ביר א-שמי) הבנויה מאבן גיר קשה. אורך הבריכה הוא כ-6 מטרים, והיא נועדה, ככל הנראה, לספק מים לעולי הרגל, ואולי גם לשמש לרחצת הנזירים. השם "א-שמי" דומה באופן מפתיע לשם שמעון, בייחוד לפי היגויו בערבית. ייתכן ושמה של הבכירה הוא גלגולה של אגדה קדומה. 

גודלה של הבריכה מעיד על ישוב גדול שהיה במקום

בבריכה ניתן למצוא מים ברוב ימות השנה, הזורמים אליה מחורבת זכריה שנמצאת בגבעה מעליה. היא אוגרת מים גם משני יובלים קטנים של נחל גמזו. אל תחתית הבריכה מובילות מדרגות ושם פורחים עכשיו בצהוב צמחי פרעושית משלשלת, המעידים על לחות גבוהה במקום.

שביל כבוש בתוך העשבייה, יוביל אתכם למערת קבורה נוספת מהתקופה הרומית נמצאת כ-100 מטר מערבית למערת הנזיר. בכניסה אל המערה צריך לזחול, אך בתוכה ניתן לעמוד זקוף. במשקוף ניתן להתרשם מגילוף של עיט, סימלה של האימפריה הרומאית. בתוך המערה הקרירה והטחובה נמצא חמש גומחות קבורה שמעליהן קשת מעוטרת בתבליט (יש להצטייד בפנס).

איך מגיעים: פונים מכביש 443 אל כביש 4314 לכיוון גמזו, כפר דניאל ופארק הקופים. הסיור מתחיל בכניסה לשביל עפר (9105) שראשיתו מול דרך הגישה לפארק הקופים. לאחרונה הורחבו ושופצו הכביש ודרך העפר, וכיום הם מתאימים לכל רכב.

• למידע נוסף על צמחי הבר - אתר צמח השדה