נשיא משלהם

בצעד חסר תקדים בהיסטוריה של ארצות הברית מינו חמישה משופטי בית המשפט העליון נשיא. יתרה מזאת, הם מינו נשיא שהפסיד בספירה הכללית של קולות הבוחרים, ושכנראה היה מפסיד בקרב האלקטורים לו היו נספרים הקולות שבית המשפט אסר לספור. גרוע מזה, חמשת השופטים פסקו בניגוד לאידיאולוגיה המשפטית המוצהרת שלהם.
כל חמשת השופטים שהכריעו את הכף שייכים לאגף השמרני-רפובליקני של בית המשפט. במשך כל שנות כהונתם - עד להחלטה הנוכחית - הם תמכו בדוקטרינה המשפטית המכונה "זכויות המדינות": השקפה שתומכת במידת עצמאות נרחבת לשלטון המקומי בכל מדינה, ומקטינה את תחומי ההתערבות של הממשל הפדרלי בענייניה.
מבחינה היסטורית זו השקפה שהחזיק בה הימין. ראשיתה בימי העבדות, כשמדינות הדרום דרשו את אי התערבותו של הממשל הפדרלי בענייני המדינה כדי לשמר את העבדות. כשכבש הצפון את מדינות הדרום במלחמת האזרחים, והחזיק אותן תחת שלטון צבאי כדי שזכויות העבדים המשוחררים לא ייגזלו מהם מחדש, התרכזו זעקות החמס של הדרום בעיקר סביב "זכויות המדינה" כנגד השלטון המרכזי. מדינות הדרום תבעו את הזכות לנהל את ענייניהן בעצמן, וזכו בה ב-1877. דבר זה אפשר להן לגזול את זכות ההצבעה משחורים ביתר קלות, ולמסד את מערכת החקיקה הגזענית שהפרידה בין שחורים ללבנים בבתי ספר, בתחבורה ציבורית, במלונות ומסעדות וכדומה. כשבית המשפט העליון הכריז (ב-1954) שהסגרגציה - דוקטרינת "הנפרדים אך שווים" - של שחורים אינה חוקית, שוב זעק הדרום בשם זכויות המדינה.
דוקטרינת זכויות המדינה שימשה שוב את החזקים נגד החלשים במהלך שלטונו של ביל קלינטון - הדמוקרט הימני ביותר שהיה בבית הלבן במאה העשרים. במהלך כהונתו של קלינטון פורקו רשויות הסעד הפדרליות, וסמכויותיהן הועברו אל המדינות. המינימום הפדרלי, שהובטח למשל לאמהות חד-הוריות, נעלם בשם "זכויות המדינות".
היסטורית, הדרך היעילה להבטיח את זכויותיהם של עניים ומיעוטים היתה באמצעות הממשל הפדרלי, שקבע מינימום זכויות שאין לגזול. לכן הימין נטה בעקביות לדגול בדוקטרינה שמעבירה את הכוח למדינות.
השופטים שמינו את בוש נפנפו ב"זכויות המדינה" על ימין ועל שמאל כדי לכרסם בסעד ובהגנה על מיעוטים. והנה, כשעולה לפניהם האפשרות למנות נשיא רפובליקני, בלי שום בושה הם מפנים עורף לכל מה שהם מטיפים לו זה שנים, פוסלים את החלטת בית המשפט העליון של פלורידה, דורסים את זכויותיה כמדינה וממנים "אחד משלנו" לנשיא.
משפטית, לא רק פוליטית, ההחלטה הזו תיזכר בארצות הברית כדוגמה לקטנות רוח ולציניות יוצאת דופן של חמישה שופטים עליונים.