האם נכון לענות על שאלות בהלכה באתר ynet?
שאלה:
שלום כבודו,
רציתי לשאול בדבר כדאיות השו"ת באתר כדוגמת ynet. אינני רוצה להיחשב כמי שפוסל במומו, אבל כמי שכואב את תגובות חלק מהקוראים המופיעות לצד כתבות אלו, חשבתי שמא יש מקום לשאול בדבר כדאיותן. נראה לי בעייתי להתדיין על ההילוכים במכונית, עם נער שאיננו יודע מהי התכלית של מכונית ולשם מה היא משמשת - במקרה הטוב, הוא לא יבין אותי, ובמקרה הפחות טוב, הוא ישבש את דברי. כך לעניין השו"ת. האם נכון הדבר להשיב על שאלות הלכתיות באתר מסוג זה, שאיננו נדרש לסוגיות אמונה המבררות את תכליתן של ההלכות הללו וייעודן.
ובכלל, כל התרבות הזאת של השו"ת האינטרנטי מבטלת, בעיני, את כל המבנה שהיהדות מושתתת עליו: על אדם ללכת לרבו, ללא כל מסיכות, ולקבל את הכרעת הציבור אליו הוא משתייך. הגם שאני מבין את היתרונות שטכנולוגיה זו מאפשרת, נשאלת השאלה אליכם (כמי שמשתתפים בפרויקט זה), האם בכך אנו לא מאבדים אלמנט כה מרכזי בתפיסת היהדות ?
תשובה:
"תורה" היא מלשון הוראה והדרכה. פסיקת הלכה יש בה מימד אינפורמטיבי – לשואל חסר מידע מסוים והוא מקבל אותו, אך יש בה גם התווית דרך חיים של תורה מתוך צירוף הפרטים קטנים לתמונה הכוללת: "וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן:" (שמות פרק יח). התפקיד של המורה הוא להתייחס גם למעשה הספציפי, וגם לדרך, או למעשה בהקשר של הדרך.
הוראת הלכה אידיאלית היא הוראה אישית לאדם, מתוך הכרות איתו, עם המציאות שסביבו, עם דרך חייו וכל נסיבותיו. דא עקא, שמציאות אידיאלית זו מתקיימת לעיתים נדירות ביותר.
הוראות הלכה בקהל רב, ללא בחינה מדוקדקת של השומעים ומידת התאמתם לתכנים, נהגה בישראל מימי קדם. ירחי כלה המוניים שנהגו בישיבות בבל, תשובות כתובות שנשלחו והתפרסמו בקצווי ארץ, ועד הדור האחרון בו השיבו גדולי תורה לשאלות הלכתיות בתוכניות רדיו כגון פינת ההלכה של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף.
ברור לכולם, שלא כל השומעים מתייחסים לדברים באותה מידת רצינות בה הם נכתבים או נאמרים. אופוזיציה מלגלגת ליוותה את ההיסטוריה הרוחנית שלנו כמעט מראשיתה. חז"ל מספרים לנו, שבעקבות הולדת יצחק לאברהם בגיל 100, התעוררו תמיהות מסוימות : "לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו, מה עשה הקב"ה, צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם, והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן יצחק בן אברהם היה, שהרי עדות יש שאברהם הוליד את יצחק (:רש"י בראשית פרק כה פסוק יט).
בכל דור היו "ליצני הדור" ששילחו את חיצי לעגם בעובדי ה', ובעקבות כך מעיר הטור בראשית חיבורו "ארבעה טורים" : "יהודה בן תימא אומר : הוי עז כנמר, וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי - לעשות רצון אביך שבשמים. פרט ארבעה דברים בעבודת הבורא יתברך, והתחיל ב"עז כנמר", לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא יתברך, לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה, מפני בני אדם שמלעיגין עליו. ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגין ואל תמנע מלעשות המצוה"
תפוצה מול טוקבקים
בהפצת תורה יש דילמה בסיסית – ככל שמפיצים יותר, כך גדל הסיכון שיותר אנשים לא יבינו, יפרשו באופן מוטעה או יעוותו בכוונה. הרמב"ם נדרש לזה בראשית ספרו "מורה נבוכים" (שאכן עורר גלי מחאה חריפים עם פרסומו) וכתב בפתיחה שהיה מוכן להפיץ את ספרו ב 10,001 עותקים, כאשר מתוכם עשרת אלפים יגיעו לידי בורים שרק יבזו אותו, ובלבד שיביא תועלת לקורא אחד רציני. הרמב"ם אומר – מבחינתי, אני כתבתי את הספר בשביל האחד הזה, כל היתר אין בהם כדי להפריע, הם רק רעש רקע.
את התשובות באתר ynet קוראים עשרות אלפי אנשים. באופן טבעי יש גם אחוזים מסוים שזה לא מוצא חן בעיניהם, או שמציק להם משהו והם מרגישים צורך לכתוב הערות לא מתאימות. תהיה זו טעות לשפוט את כדאיות הכתיבה לכל עשרות אלפי הקוראים לפי כמה בודדים, חלקם אולי אפילו נערים משועממים, הכותבים טוקבקים מיותרים. יתר על כן, יש סיכוי טוב שאם אותם טוקבקיסטים שמתגובותיהם אתה מוטרד ימשיכו לקרוא את התשובות , סוף דבר שייכנס משהו בלבבם.
אנונימיות השואל
כתבת בשאלה: "על אדם ללכת לרבו, ללא כל מסיכות, ולקבל את הכרעת הציבור אליו הוא משתייך". קראתי פעם באיזה ספר, נשכח ממני שמו ושם מחברו, את השיח הבא:
"Do you feel at home in the world? – No"
כמה אנשים יש שאין להם רב, שאין להם קהילה, שבכלל אינם מרגישים "בבית" בעולם? האם נסגור את דלתות היהדות בפני כל אלה שחסרים את תחושת השייכות הזו? כמה חסרי בית במובן הרוחני והנפשי מסתובבים בשדרות התרבות המערבית? יש להם בית, יש להם כסף, לעיתים גם משפחה. חסרה להם קהילה, חסרה להם שייכות, חסר להם חיבור רוחני, במובנים מסוימים, חשובים מאד, הם הומלסים. האם נשאיר את כל מי שמרגיש כך לתעות בדרכים לבדו? האם לא מוטל עלינו לעשות את המעט שאנחנו יכולים, מתוך שימוש בכלי המדיה שהתרבות מעמידה לרשותנו להציע לכל המעוניין שייכות לעם, לארץ, למסורת, לקהילה, לבית רוחני?
אין ספק שחלק נכבד מהניכור נובע מהתרבות הסובבת. עם זאת, אנחנו אחראים על הצד שלנו, ולעיתים אנו שואלים את עצמנו, האם העובדה שיש כל כך הרבה אנשים שאין להם רב היא רק באשמתם? האם אין גורמים אחרים שאחראים לכך שכל אותם האנשים לא נחשפו למיפגש עם יהדות שהיא נאמנה למסורת אבותינו ועם זאת מקיימת שיח של כנות עם עולמם? יש אלפי תלמידי חכמים עמלים בעבודות קודש חינוכיות וקהילתיות, אנשי עמל וענווה. הם לא מופיעים בתקשורת, לא כותבים עליהם בעיתונים, לא רואים אותם בטלויזיה, ולא פוגשים אותם בבתי הקפה בדיזינגוף. הם לא מבקשים כסף, הם לא משתמטים מהצבא, לא מייצרים שערוריות. כלפי שמיים, ברור לי שאלה מנהיגי הדור ומוריו. עם זאת , בנסיבות החיים, מרבית האנשים לא ייפגשו עם נציגים כאלו של היהדות הדתית, ואין בידם האפשרות לאמצם כרבנים. האם אנחנו יכולים לפטור ביד קלה את כל מי שלא בא ודפק על דלת ביתנו כאחד שלא ראוי לתשובות? האם עשינו ככל יכולתנו להראות לו את הכתובת?
לעיתים הצעד הראשון הוא מהוסס. האדם אינו מבקש להיחשף. אינו רוצה להתחייב. הוא רוצה לשמוע עמדה יהודית דתית, ואינו מרגיש מתאים לעמוד במצב הנפשי של "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך" (דברים יז). נכון שעמדה זו רחוקה מהשלמות המצווה בתורה. נכון שחסר בה מימד מסוים של קבלת עול מלכות שמיים. אבל עלינו לזכור שגם אנחנו לא בדיוק הסנהדרין, אנחנו לא יושבים בלשכת הגזית, ועד שאנו באים בתלונות על השואלים, עלינו לבדוק מה אנו יכולים לעשות בכדי לשפר את מעמד הרב בעיני הקהילה.
מי שחושב שיוכל להחליף את מסורת תורה שבעל פה, למצוא את כל צרכיו בעבודת ה', את התשובות לחיים, ליקום ולכל השאר, בכתבות באינטרנט - טעות בידו. להרגשתי, לא נראה שיש בכלל מישהו שחושב כך. מי שמבקש פתח, אחיזה, שיח , הכרות ולימוד של מסורת אבותיו – אנחנו מקווים להציע את תרומתנו הקטנה בכיוון.
אני מקווה שיבוא יום, ועמוד יהדות נאמנה יהיה העמוד הראשון באתרי האינטרנט המובילים בישראל. משם אנשים ימשיכו לקרוא גם חדשות אחרות. (משיב: הרב דרור ברמה)
