מהדתל"שים תצא תורה
הגישה הדתית מבקשת "להתחזק". כלומר להתקבע באותה הדרך בה הולכים, מבלי לבדוק לאן היא מובילה. החילוני, לעתים, חסר את מתודות הלימוד שהביאו את העם היהודי להישגים בתחומי הרוח והמדע. אסף וול קורא לכם להיזהר בדתל"שים (דתיים לשעבר) כי מהם תצא תורה
בדיחה עתיקה מספרת כך: שני דתל"שים נפגשים במסעדה. האחד מתחיל לברך לפני האוכל: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם...". אומר לו חברו "רגע, שכחת שאנחנו דתלש"ים?" מסיים הראשון: "למדני חוקיך!"
אם לא הבנת את הבדיחה, כנראה שלא קיבלת חינוך דתי. אם הבנת, כנראה שאתה דתי. אם בנוסף לכל גם צחקת, אתה כנראה דתל"ש. אחד השייך לקבוצה הנגזרת משתי הקבוצות הראשונות, אך אינה נמנית על אף אחת מהן.
בשיח הדתי משמש מושג הדתל"ש בדרך כלל כמילת גנאי ואילו מרביתם של החילונים כלל לא שמעו עליו. אך למרות הקונוטציות ה"שליליות", אני מוצא לאחרונה כי הדתל"שים הם היחידים השולטים בשתי שפות הכרחיות. הם היחידים המסוגלים לעבור במהירות בין שני עולמות: הדתי והחילוני. הם מסוגלים "להבין עניין" בדיון פילוסופי מבלי להסתמך רק על ציטוטים ודקלומים של קודמים להם. לרוב גם יש בהם שילוב של ידע ודרכי חשיבה, עם הספקנות הטבעית והאומץ ללכת עד הסוף ללא חשש וללא מורא (שמיים).
נכון, יש הרבה אנשי רוח מאמינים ויש המון רבנים שהם גם דוקטורים. אבל קודם כל הם רבנים. כלומר, הם קודם תקעו את חץ האמונה ורק אחר כך ציירו סביבו את המטרה המדעית. אף רב כזה לא ישנה את אורחות חייו, גם אם יכיר בכך כי ברוך שפינוזה הכופר דיבר אמת. (מה שכנראה נכון). מאמינים גם לעולם לא יקבלו תשובות אחרות מעבר למה שהתוו להם בתחילת דרכם וזו, אינה ספקנות ההכרחית כל כך ליצירה מקורית.
הציבור הדתי-חרדי מתנאה לשקר בספקנות. למעשה הספקנות היא אויב הגדול ביותר של הציבור המאמין. הוא מדכא אותה ביד רמה אך מעמיד פנים כאילו הוא מעודד אותה. האם ימליץ רב לתלמיד ספקן לנסות ולמצוא תשובות ואולי את אושרו בספריות החוגים לפילוסופיה? ואולי בתורתו של בודהא? לכל הספקנים בציבור המאמין יש רק תשובה מותרת אחת (זו שמופיעה בסוף ספר קהלת). כל תשובה אחרת תגרור נידוי מהקהילה. ההתרברבות כי ילדים בני שבע כבר עוסקים בספקנות שבגמרא היא לעג לרש, הרי הספקנות בעניין זה מותרת רק במסגרת הגבולות הצרים מאוד של ההלכה.
הגישה הדתית מבקשת "להתחזק". כלומר להתקבע. יש החשים בספקות. לכן, שימו לב, הם מבקשים: לא לבחון, לא לחקור, לא לבצע בדיקה אמיתית. אלא להתחזק באותה הדרך בה הם כבר הולכים, מבלי לבדוק לאן מובילה הדרך. ואם הנתיב שגוי? מדוע להתחזק בו? תארו לעצמכם שאדם יאמר לרופא כך: "הבדיקות שלי מראות לי כזאת וכזאת, אנא חזק אותי כי איני חולה". לא ניתן לצפות מאדם המסרב להכיר במציאות שונה משלו שייצור יצירות משמעותיות או שיפרוץ דרך בתחום ההגות.
אישית, אני "מחזיק" ממי שמצליח להשתחרר מאמונותיו עליהן חונך ולמצוא את דרכו בכוחות עצמו. על סמך שכלו. הרי את השכל נתן הבורא על מנת להשתמש בו ולכן מומלץ להפעיל אותו מדי פעם. לדתל"ש יש את הפוטנציאל להשתמש בשכלו ללא חשש ויש לו הכלים והידע שרכש במהלך חינוכו הדתי.
מאידך גיסא, בהכללה גסה, לרוב הציבור החילוני כיום, חסרים מעצם חינוכם חלקים נרחבים של ידע הכרחי במקורות. אך גרוע מכך, החילוני לעתים חסר את מתודות הלימוד שהביאו את העם היהודי להישגים בתחומי הרוח והמדע. הדור החילוני החדש מסתבר, חסר את השפה.
ידוע לי כי רבים מהדתלש"ים בוחרים באורח חיים חילוני, לא בשל היותם מייסדי זרמים פילוסופיים חדשים, אלא מטעמי נוחות. בכל זאת, מעט מאותם שבחרו לעזוב נהגו כך על סמך חקירתם השכלית ובאומץ. אלו שתי תכונות הכרחיות לחוקרים טובים, למנהיגים ולאינטלקטואלים. הרשו לי להשתטות ולהתנבא כי בין עמודי התווך של האינטליגנציה הישראלית בשנים הקרובות, יהיו כאלה שקיבלו בצעירותם חינוך דתי אך עזבו את אורח החיים הדתי. לא צריך להיות צופה למרחוק בעניין זה, רואים זאת כבר עכשיו.
לא לחינם רבים מפורצי הדרך הגדולים היו יהודים ש"התפקרו". כבר היום ניתן לראות כי בקרב ההוגים והיוצרים, בעיקר בתחומי הרוח, תופסים מקום רב אותם דתיים לשעבר, מקום רב מחלקם היחסי באוכלוסיה. אם כך היזהרו בדתל"שים, כי מהם כנראה תצא תורה.
_a.jpg "צילום: ישראל ברדוגו")
