למכירה: שטחי הפרסום של המדינה
איך קרה שפתאום, מדינת ישראל יכולה למכור שטחי פרסום לאורך הכבישים? ואיך קרה, שמ.ע.צ, החברה הלאומית לדרכים, הפכה למשרד פרסום - במקום לשמור על איכות הכביש?
לא יאמן. זוכרים את השבוע הנוראי ביותר השנה מבחינת הרוגים בדרכים, בו נרשמו 14 הרוגים בסך הכל, וחמישה באותו סוף שבוע בלבד? אותו שבוע בו ניהל משרד התחבורה מאבק תקשורתי אדיר לצורך קבלת תקציב נוסף למלחמה בתאונות? ובכן, באותו יום בדיוק בו דנה ישיבת הממשלה באותם 150 מיליוני שקלים, פרסמה החברה הלאומית לדרכים (מ.ע.צ החדשה), זו האחראית על תשתית הכבישים בישראל, מכרז יוצא דופן.
המדינה תמכור שלטי פרסום לצד הכבישים באחריות מ.ע.צ, יופי של קומבינה
לא מדובר בפרויקט מהפכני שישפר את הבטיחות בדרכים. גם לא מדובר בבניית מחלף חדש, שיקל על העומס בכבישים. גם לא כביש רוחב חשוב, מאלה שהובטחו לפני שנים רבות לציבור, לצורך חיבור חוצה ישראל למרכז הארץ. אולי הצבת תאורה בכבישים חשוכים? תשכחו מזה. החברה הלאומית לדרכים מבקשת - תחזיקו חזק - מידע, עצות ורעיונות, איך להפוך את הכבישים שלנו לעסק מניב כסף.
הנה לפניכם נוסח הבקשה - בקיצורים הכרחיים - שמפנה החברה לספקים פוטנציאליים, ופורסמה לפני ימים אחדים בעיתונות: "החברה הלאומית לדרכים בישראל מבקשת הצעות בנוגע לפרויקט איתור, הקמה ותפעול של שילוט מסחרי בזכויות הדרך בניהולה".
אז אם עוד לא הבנתם עד עכשיו, הנה הבהרה: מ.ע.צ, החברה שאמורה לסלול לנו כבישים, לתחזק אותם באופן בטיחותי, לפתח את תשתית התחבורה במדינה - היא זו שמעוניינת להפוך את הכבישים שלה לעסק כלכלי. איך? פשוט מאוד. חברות מסחריות יציבו שילוט חוצות בצדי הדרך, והכסף מהפרסום יגיע לקופת החברה הלאומית לדרכים.
עכשיו, זה לא שאני נגד פרסום באופן גורף. מדובר בחלק בלתי נפרד מהעולם המודרני שאנו חשופים לו. פרסום הרי מקיף אותנו מכל עבר - בעיתונות, בטלוויזיה, בכבישים ואפילו בכתבה זו. אבל, אני מאמין שלכל דבר, גם לפרסום, על אחת כמה וכמה שילוט בצדי כבישים, צריך להיות גבול.
והגבול הזה, לטעמי, ניצב בדיוק בתפר בין כביש עירוני, הנמצא באזור מפותח במעשה ידי אדם, לבין כביש בינעירוני, החולף בנוף טבעי. שם, בשטחים פתוחים, בדיוק במקומות בהם סלולים כבישים שבפיקוח החברה הלאומית לדרכים, אני מצפה לראות הרים וגבעות, ועצים ויערות - ובקיצור, נוף. ולא עוד ועוד שלטי פרסום למוצרי חשמל, קרנות נאמנות, מכוניות, נעליים, מכנסיים, ומכונות כביסה.
ומעצבנת עוד יותר היא העובדה כי החברה הלאומית לדרכים לא למדה לקח מהביקורת שהופנתה לעברה לפני שבועות ספורים בלבד, זו שנגעה להצבת אלפי שלטים לאורך כבישים עליהם היא אחראית, ובהם מתבשר הנהג כי "דרך זאת נמצאת באחריות החברה הלאומית לדרכים". שלטים אלה פוזרו בכל צומת ומחלף, בקצה כל קטע דרך, לצד כל פנייה ולעתים - אפילו לפני שלטי "עצור" או "האט". אתם לא טועים, מדובר בקמפיין פרסומי מהגדולים שמתנהלים בימים אלה במדינת ישראל.
טענת מ.ע.צ כי כך ידע הנהג אל מי לפנות במקרה בו יהיה לו מה לדווח בנוגע לכביש, ראויה למצוא עצמה במקום המיועד לה - פח האשפה. כי אחרי הכל, מדובר ללא ספק בעניין אחד חשוב ומיוחד להנהלת החברה - איך נהפוך למותג.
שימו לב, בניגוד לבנקים, חברות סלולאר ומזון, יבואני רכב ומכשירי חשמל - המשלמים הון תועפות תמורת כל יום בו ניצבים שלטי החוצות שלהם ומסירים אותם כשנגמר התקציב, מ.ע.צ פטורה מכל זאת. אחרי הכל, אלה הכבישים הנמצאים באחריותה. ומעתה, כך נראה, תנהל החברה הלאומית גם עסקי פרסום מסחריים, על חשבון הנוף הפרטי והאישי של כולנו.
את ההתפתחות המסוכנת הזו חייבים לעצור בדרך כלשהי. מישהו חייב לתת הבהרות, להסביר על מה ולמה מוציא גוף השייך לממסד כספים אדירים כדי למתג עצמו. מי אחראי על הכסף שיוזרם לכיסי החברה הלאומית לדרכים, ובאיזה רשות החברה בכלל עושה שימוש במשאב הכי ציבורי שנותר לנו - מדינת ישראל.