פיראטיות סרטים: אל תאמינו לתעשיית הקולנוע

בחודשים האחרונים הופיעו בתקשורת דיווחים על גידול בפיראטיות הסרטים במדינות שונות ברחבי העולם, אשר הסתכם בהפסד הכנסות בסך מאות מיליוני דולרים.

בעקבות העליה בפיראטיות מסוג screener recording - מצלמות וידאו קטנות המוכנסות בהחבא לאולמות קולנוע ומשמשות להקלטת הסרטים - האולפנים ההוליוודים הגדולים השיקו תוכניות של תמריצים עבור עובדים באולמות קולנוע, שידווחו על ניסיונות פיראטים כאלה, ואיימו לדחות הפצה של סרטים בעלי פרופיל גבוה שיודלפו לרשת.

בדיקה של הנתונים מגלה אחרת

דיווחים אלה זכו לתשומת לב תקשורתית רבה, אך בחינה מקרוב של הנתונים של התעשיה מגלה כי הטענות הן יותר בדיוניות מאשר אמיתיות. על פי מיטב המסורת ההוליוודית, מדובר במהומה על לא מאומה, בכיכובן של טענות לא מאומתות ובלתי עקביות על היקף התופעה, הגזמות על נזקיה הכלכליים, ופרשנויות שגויות של החוק.

ראשית, הוליווד פיזרה נתונים סותרים על היקף תופעת מצלמות הווידאו המעורבות בפיראטיות. למשל, הדיווחים קבעו כי קנדה תורמת 40 עד 50 אחוזים להיקף התופעה העולמית. בד בבד, ה-International Intellectual Property Alliance, גוף אמריקני הכולל את איגוד תעשיית הקולנוע האמריקנית, MPAA, מסר לממשל האמריקני בחודש ספטמבר האחרון כי הקנדים היו מקור ל-23 אחוזים מסרטי ה-DVD הפיראטיים, אז למי להאמין?

משפיע על חלק קטן מהסרטים 

זאת ועוד, הנתונים של התעשיה מצביעים על כך שהעותקים שצולמו באמצעות מצלמות וידאו הם של מקצת מהסרטים המופצים מדי שנה. בעוד ה-UK Federation Against Copyright Theft (ראשי תיבות של FACT) טענה בשנה שעברה כי אולמות קולנוע בבריטניה הם המקור לגירסאות פיראטיות של סרטים מצליחים בהם X-Men, הארי פוטר וגביע האש ואחרים, נתוני ה-MPAA קובעים כי מספר המקרים המתועדים של הפצה כזו הוא זעום.  

מאז 2004 ועד אוגוסט, 2006, ה-MPAA תיעד 179 מקרים של סרטים פיראטים שצולמו בווידאו באולמות קולנוע. בתקופה זו, אולפני הקולנוע הפיצו כ-1,400 סרטים. כלומר, אחד מכל 10 סרטים בלבד מצולם באולם הקולנוע ומופץ באופן פיראטי.

שנית, הטענות על נזק כלכלי המשויכות לסרטים המצולמים מוגזמות לחלוטין. התעשיה טוענת כי מתוך כלל הסרטים שהופצו לאחרונה באופן פיראטי ב-DVD, כ-90 אחוזים צולמו באולמות קולנוע. מידע זה מוטעה לא רק בגלל שאחוז קטן מהסרטים שיצאו לקולנוע בזמן האחרון בכלל זמינים ב-DVD, אלא גם בגלל שחלון ההזדמנויות של הפיראטים קטן ביותר. הם שואפים למכור את רוב העותקים שלהם מרגע יציאת הסרט לקולנוע ועד להפצת ה-DVD הרשמי, המציג איכות תמונה טובה בהרבה לעומת הפיראטי.

סרטים שצולמו במצלמות וידאו לרוב כוללים קול נורא ואיכות תמונה מזעזעת. לאחר צאת ה-DVD הרשמי הם מתחרים בעותקים החוקיים, הטובים מהם בהרבה ויקרים רק במעט.

למעשה, תעשיית הקולנוע רק גדלה בשנים האחרונות. ההכנסות בכל העולם שילשו את עצמן ב-25 השנים האחרונות. במהלך הזמן הזה חשיבות התיאטראות פחתה. ב-1980, הכנסות אולמות הקולנוע ייצגו 55 אחוזים מכלל הכנסות התעשיה. כיום, סרטי ה-DVD והטלוויזיה מהווים את חלק הארי של ההכנסות, ואולמות הקולנוע מרכיבים 15 אחוז בלבד מהם.

במילים אחרות, ההשפעה הכלכלית של הסרטים המצולמים בקולנוע - כאמור, רק כותר אחד מתוך 10 המשפיעים על חלק קטן מההכנסות - אינה אלא טעות חישוב בתעשיה שמגלגלת 45 מיליארד דולרים.

החוק מותאם להתמודדות עם התופעה

שלישית, הטענה כי חוק זכויות היוצרים אינו מותאם להתמודד עם פיראטיות המצלמות פשוט מוטעית. החוק במדינות רבות - בהן בריטניה, קנדה ואוסטרליה - קובע כי השכרה או מכירה של עותק מפר של עבודה המוגנת בזכויות יוצרים אינה חוקית. במקרים רבים מוטלים עונשים כבדים על הפרה של החוק כולל עונשי מאסר וקנסות של מיליוני דולרים.

אתר האינטרנט של MPAA אף קובע במפורש כי מדינות רבות אוסרות על צילום עותקים של סרטים. ב-MPAA להוטים לשכנע מדינות נוספות לאמץ את חוקי ה-anti-camcording האמריקנים, אך אין כל הוכחה כי הגבלות אלה - הכוללות עונשי מאסר כבדים למי שיפיץ עותקים פיראטים של סרטים לפני הקרנתם הרשמית - הרתיעו פיראטים.

למעשה, נשיא התאחדות בעלי התאטראות בארה"ב מסר לחברי הארגון בחודש נובמבר כי הצילום הבלתי חוקי התרחב בשנתיים האחרונות מניו יורק ולוס אנג'לס בעיקר ל-15 מדינות נוספות ברחבי המדינה. למרות עודות אלה, ה-MPAA ממשיך לגייס תומכים לחוקים נוקשים יותר. אם הפוליטיקאים לא יבדקו את העובדות יתעקשו להפריד ביניהן לבין טענות כוזבות, הסוף יהיה רע ומר.

מייקל גייסט הוא ראש מרכז לחקר האינטרנט והמסחר האלקטרוני בבית הספר למשפטים באוניברסיטת אוטווה. הוא זמין בכתובת האימייל mgeist@uottawa.ca ובאתר האישי שלו .