המבוטחת נפלה קורבן למרמה
בית המשפט חייב את חברת הראל לשלם תגמולי ביטוח למבוטחת שרכבה נגנב במכון בו באה לבצע טסט, לאחר שקבע כי הרכב נגנב ממנה בתחבולה, ולא ננטש
באחד הימים לקחה אסנת, בתה של מרים בר גיורא, את השברולט קבלייר של אמה למכון דינמומטר בתלפיות שבירושלים, כדי לבצע טסט שנתי.
אסנת הגיעה למכון ונעמדה בכביש מחוץ לשטח המכון, ממתינה להשתלב בתור המכוניות בכניסה למכון. לפתע ניגש אליה אדם וביקש ממנה לגשת למשרד המכון עם המסמכים. בינתיים, כך אמר לה, הוא ידאג לשלב ולקדם את המכונית בתור.
אסנת הניחה שהוא עובד המכון, ולכן עשתה כדבריו, השאירה את מפתחות המכונית בידיו וניגשה למשרד. בשובה מהמשרד כעבור זמן קצר גילתה שהמכונית נעלמה.
אסנת חזרה למשרד כדי לברר את פרטי העובד. או אז הבינה שמדובר במתחזה, ושהמכונית נגנבה. מבוהלת, התקשרה מטלפון נייד למשטרה ודיווחה על האירוע. המשטרה פתחה בחקירה, אך המכונית לא נמצאה והגנב לא אותר. הרכב היה מבוטח בחברת הביטוח הראל.
הראל סירבה לשלם את תגמולי הביטוח, בטענה כי בפוליסה רשום במפורש ובמודגש כי כאשר משאירים את המכונית לא מאוישת, יש להפעיל את מערכת האזעקה. בתך, אמרה הראל לבר גיורא, הותירה את המכונית לא מאוישת ולא הפעילה את האזעקה. לכן הפוליסה אינה מכסה את האירוע.
חריג האיוש לא חל על נסיבות הגניבה
השופט יחזקאל ברקלי מבית משפט השלום בירושלים, קבע כי חריג האיוש לא חל על נסיבות גניבת הרכב מאסנת. לדברי השופט, מדובר בגניבה שבוצעה בדרך של רמייה והונאה.
לדבריו, אסנת מסרה את המפתחות בלי להבין שגונבים ממנה את המכונית, ורק משום שהאמינה כי הגנב עובד במכון נענתה אסנת לבקשתו ומסרה לידיו את המפתחות. לפיכך, קבע השופט, אין לומר שהמכונית ננטשה או לא הייתה מאוישת בזמן הגניבה.
יתר על כן, מקשה השופט, אין מחלוקת כי אם אסנת לא הייתה הולכת לכיוון המשרד, אלא עומדת במרחק מה וצופה כיצד הגנב "מקדם את הרכב", הרכב לא היה נחשב כבלתי מאויש.
אולם האם אז היא הייתה מצליחה למנוע את הגניבה? מה הייתה אסנת יכולה לעשות כדי למנוע את הגניבה? הרי סביר להניח, שהגנב היה לוחץ על דוושת הדלק ונעלם מהמקום מול עיניה המשתאות. לפיכך יש להניח שנוכחותה או העדרה של אסנת לא שינו את התוצאה.
המבוטחת פעלה כאדם סביר
לדברי השופט, הדרישה של הפוליסה להפעיל את מערכת אזעקה כאשר הרכב אינו מאויש, באה למנוע הפקרת מכוניות. אולם אסנת לא הפקירה את המכונית, אלא מסרה את המפתחות למי שהאמינה בתום לב שהוא מוסמך לקבלם.
עוד אמר השופט, כי את התנהלותה של אסנת יש לבחון מנקודת הזמן של האירוע ולא בדיעבד. אסנת פעלה כאדם סביר בנסיבות העניין. לא אחת אנשים נדרשים למסור מפתחות במוסכים, במקומות של רחיצת מכוניות, בסוכנויות רכב לאנשים שנחזים להיות עובדים במקום, ובדרך כלל אין ודאות מוחלטת שהאדם הניצב לפניהם אכן עובד במקום.
לפיכך, קבע השופט, כיוון שהמכונית נגנבה בתחבולה ולא כתוצאה מנטישה ללא הפעלת המיגון, על הראל לשלם למבוטחת את מלוא תגמולי הביטוח.
