"לא יכולתי להוציא מילה מהפה"
מפגש אנושי מרתק, פורה ומפרה? עבור ליאת כל פגישה עם אנשים היא סיוט, וכל הכדורים, התרופות, ההכנות והחזרות מול המראה לא עוזרים. כיום היא חוששת מהרגע בו הבוס יגלה שהיא סובלת מפחד קהל
"מאז שאני זוכרת את עצמי אני נאלמת דום במפגש עם אנשים," אומרת ליאת. "יש משהו משתק במפגש הזה. כולם מנסים להוכיח שהם יותר טובים מאחרים ויש בזה משהו מסרס. זו מלחמת כוחות שאני לא מסוגלת להתמודד איתה. אני יכולה להיות אסרטיבית ואגרסיבית, אבל לא כשזה מגיע למפגש שבו אני צריכה להוכיח את יכולותיי. לראיונות עבודה, למשל, אני מגיעה הכי מוכנה בעולם, עושה חזרות מול המראה. אבל כשאני מגיעה לראיון אני מזיעה, הגרון שלי מתייבש ואני בקושי יכולה להוציא מילה מהפה."
ליאת ניסתה הכל: כדורים נגד חרדה, פסיכולוגים, קורס משחק מול מצלמה, שיחות עם יועצים ומאמנים. זה עזר מעט מאוד ולפרקי זמן קצובים. לתפקידה הנוכחי התקבלה לפני כחצי שנה בזכות היכרות מוקדמת עם אחד המנהלים, שראה אותה במצבים נינוחים ואינו מודע לפחד הקהל שלה. "כשהוא הציע לי את התפקיד שאלתי אם זה מצריך ראיון. כשהוא אמר שלא, שמחתי מאוד," אומרת ליאת. "התניתי את קבלתי לתפקיד בכך שלא אשתתף בישיבות באופן פעיל, המצאתי איזה תירוץ והוא הסכים. נראה לי שזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן, ואני די מפחדת מהרגע הזה."
לפנייה לכתב/ת 
