דייטים עם דתל"שים, חרד"לים ושאר ירקות
הם מיוחדים, אבל מאוד מבולבלים, מי יותר מי פחות. וזה מובן וברור, בעצם, כי הרי לא פשוט לסיים מערכת יחסים של שנים עם אלוהים, ועוד כשאתה הוא זה שמבקש לפרק את החבילה. ומה עם הביצה שנולדה ביום טוב?
המעבר לעולם החילוני חושף אותם לנשים חילוניות, "החופשיות". חופש נחשב מילה גסה בעולם הדתי, מילה נרדפת להפקרות. בעולם הדתי יש מסגרת ברורה של חוקים ברורים, מה אסור ומה מותר, אבל מה קורה כשהסכר נפרץ, כשהביטוי "איזהו הגיבור הכובש את יצרו" מפסיק להיות נר לרגליו של הדתל"ש? כשמערכת החוקים משתנית, הגבולות היחידים הם חוקי התנועה, ואלו שאתה מציב לעצמך בלבד.
להפוך לדתל"ש זהו תהליך מורכב. לרוב מדובר בתהליך הדרגתי בו מפסיקים להתפלל, רק בוהים בסידור, לאחר מכן מתחילים להרהר בנחיצות אי הנסיעה בשבת, הציצית מוכנסת אט אט, כובע בייסבול מחליף את הכיפה, והנה פתאום גם חילוניות מביטות בך, ולא כדי לשאול איזה קו מגיע למדרשת אורה בגבעת שאול בירושלים.
מה עושים כשהכל מותר? את מה שהיה הכי אסור
הצעד המשמעותי במעבר לעולם החול הוא הורדת הכיפה, סממן מובהק של היותך אדם דתי. וכך דתל"שים נחלקים לטרום הורדת הכיפה ולפוסט הורדת הכיפה. ומרגע הורדת הכיפה, כמו מרגע הישמע הגונג המפורסם, מתחיל מחול אחר. הצוהר לעולם שבפרסומת למקדונלד'ס נפתח, ומה עושים כשהכל מותר? את מה שהיה הכי אסור והכי רצית - בנות. כמו בשיר "רוצה בנות", בהתחלה זה מגיע עם שפע של רגשות אשם, שחולפים עם הזמן.
קבוצה נוספת משיקה לדתל"שים היא אחיהם היותר מתוסבכים, גרסה דור שלישי של חוזרים בשאלה – החרד"לים. לא הרוטב, לא הגז, אלא החרדים-לשעבר. אצלם המעבר דרסטי יותר, יש יותר מה להסיר: חליפה שחורה, זקן, פיאות, לעזוב את הישיבה.
גבר שגומר בחוץ נקרא לפי הגמרא "דש מבפנים וזורה בחוץ"
קל לזהות את החרד"לים, הם מדברים בקצב של אוטוסטראדה, בולעים מילים, הדיבור המהיר בא להם מלימוד תורה, משניות, תפילה. יש פסוקים השגורים בפיהם תדיר, והם יביאו דוגמאות קונקרטיות מהכתובים, המוכיחות מעבר לכל ספק שאנשי הגמרא עסקו ועוד איך במין, אבל במושגים שלהם. למשל, גבר שגומר בחוץ נקרא לפי הגמרא "דש מבפנים וזורה בחוץ".
לרבים מהחרד"לים יש ידע עצום שצברו עם השנים, אבל אין לו שימוש בעולם החילוני. ידע בתנ"ך, משניות, דפי גמרא שלמדו בחברותא. חרד"ל ממוצע יודע מה התשובה לשאלה מהמשנה ממסכת ביצה - "מה דינה של ביצה שנולדה ביום טוב" (נראה את החילונים מתחרים בזה).
ההיכרות האישית שלי עם חרד"ל היתה חיובית מאוד. סוף סוף מגיע גבר שאין לו את האסטרטגיה של חילונים רבים - באיזה חלק בגוף שלך לגעת קודם. אם כי בהתחלה זה מעליב, כי יש תחושה שהוא לא נמשך אלייך. החרד"ל שהכרתי היה עדין מאוד, חכם, ובמקרה גם נאה. הוא סיפר לי סיפורים על המקווה בישיבה, ואגב, גם שם הם משווים ביניהם. זו חוויה אחרת, עדינה יותר, איטית יותר, ומומלצת בחום. היו לו בדיחות של חרד"לים, כמו "כל עוד הנר דולק אפשר לכבות אותו". אולי אתכם זה יצחיק.
בקיצור, זו חוויה מרתקת לנשים שמאסו בגברים החושבים שהם יודעים הכל. אבל זו גם חוויה מבלבלת. כי פתאום פוגשים חבר מעולם אחר.
חברתי הטובה א' טוענת שההיכרות שלה עם חרד"לים לימדה אותה ששהם יוצאים לאוויר העולם עמוס הנשים, הם הופכים לאשפי מיטה כדי לכפר על שנים של חוסר, או שהם הופכים לא- מיניים, עקב רגשות האשמה.
באופן כללי ניתן לומר שמדובר בגברים מיוחדים, ערכיים, מקסימים, עדינים, גם אם חלקם מתוסבכים, אבל בינינו, מי לא? בכל מקרה, אם את חילונית, דתל"שים וחרד"לים הם בין הגברים הבודדים שעוד יכולים להפתיע אותך עם משפט פתיחה מקורי שעוד לא שמעת. אז שיהיה בהצלחה, בעזרת השם.
לפנייה לכתב/ת 
