עיר הבירה
לא משנה אם אתה עשיר או עני, יפה או מכוער, רווק או נשוי. אם אתה אירי סביר שנמצא אותך בפאב. מורן בית הלחמי קפצה לסיבוב פאבים בדבלין והתמכרה לחוויית האלכוהול המקומית. פעמיים בירה, בבקשה
אם אתעלם לרגע מג'יימס ג'ויס, ברנרד שואו, אוסקר ווילד ופיגורות תרבותיות
אירלנד היא למעשה פאב אחד ענק, שעל פני השטח שלו נמצאים בין השאר גם הנופים המתוארים לעיל. בבטנו של הפאב זורם ים של בירה ובכמות שלא תאמן. עד שלא רואים זאת בעיניים וחשים זאת במורד הגרון - קשה להאמין. לתקופה של שבוע, הפכו חלקי הפאזל, שמרכיבים את הפאב הגדול הזה, למרכז חיינו. ישבנו ושתינו בהם בבוקר, אכלנו ושתינו בהם צהריים, נשנשנו ושתינו בהם בערב, שתינו ושתינו בהם בלילה. ושתינו.
ים של בירה (צילום: מורן בית הלחמי)
נתחיל בבירה
בדבלין, בירת אירלנד, קיבל את פנינו מלון "שלבורן" המפורסם. 5 כוכבים נוצצים של יוקרה והיסטוריה עשירה, על חשבון נקודות מימי ההייטק העליזים, הפכה את דבלין לנקודת המוצא באי, כמו גם הפאבים שבה.
ככלל, הבילוי בפאב הוא חלק משגרת יומו של האירי. ארוחת בוקר מוקדמת ניתן להשיג רק בפאב, ובשעה חמש אחר הצהריים מתעצמת המזיגה - עבור אלו שסגרו את היום במשרד - רובם, גברים לבנבנים, המתפארים בכרס בירה ובלחיים סמוקות, אשר מתגודדים בפנים, בחצר או ברחוב, ובידם כוס גדולה.
מדברים הרבה. האירים. בעיקר על ספורט וענייני השעה, מעבירים כך את הערב עד שהילדים בבית הולכים לישון (אצלנו פשוט עובדים עד מאוחר) ובלילות, איך לא, חוזרים לפאב כדי לשתות עוד קצת עם החבר'ה. לא משנה בן כמה אתה, מה אתה עושה, אם אתה יפה או מכוער, עשיר או עני, רווק או נשוי, כו-ל-ם בעניין.
מעבירים את הימים והלילות. אירים בפאב (צילום: איי.פי)
מכיוון שכמעט כל חנות בדבלין היא פאב, עם אופי ויופי שצועק מכל פינה בת מאה שנים לפחות, הבחירה בין מקומות הבילוי הייתה קשה. בדרך כלל נשמעה המולה רבה או מוזיקה ברגע שפתחנו את דלת הפאב. אם שמענו את שתיהן - נשארנו, ורק לעתים רחוקות התאכזבנו.
ריח מוזר בפאבים
ה"טמפל בר" (Temple Bar), מרכז הפאבים התיירותיים בדבלין, התגלה, כצפוי, כשלוחה אמריקנית מסחרית להחריד. בלית ברירה וכדי לספוג אוויר מקומית, החלטנו להתרחק. פצחנו דווקא במוסד מפורסם, "פורטרהאוס", פאב בעל מבשלת בירה עצמאית שמציע אוכל טעים ומגוון ותפריט בירות גלובלי (ישראל נעדרה ממנו, אך "גינס" גם).
בכניסה לפאב שאפתי אוויר מלוא הנחיריים והופתעתי מניחוח מוזר. שמפו! "איפה הסיגריות?" שאלתי את עצמי, מופתעת מכך שהאירים, בניגוד אלינו, מקיימים את החוק שאוסר לעשן בפאבים ובמועדונים, ומקצים עבור המעשנים שטח פתוח רחב ככל שיחפצו, מחוץ לפאב. וזה עובד!
בעונש. פינת עישון מחוץ לפאב (צילומים: מורן בית הלחמי)
לפאב הבא, "אינטרנשיונל בר", נכנסנו לפי מראהו חיצוני, כמה שטחי מצדנו. בקומת המרתף התקיים מופע סטנד-אפ ואת הכניסה מילאו צעירים מקומיים ועוד כמה מבוגרים שמחים. שלא לפי כללי הטקס, הגיש לי הברמן יין שרדונה ספרדי בבקבוק קטנטן, וקברנה אחריו. להפתעתי, שתי מקומיות חלקו בקבוק דומה, ולא זכיתי באף מבט עוין. מתברר שבשנים האחרונות הפך היין פופולרי מאוד באירלנד, והשמועה טוענת שצריכתו הגוברת אף מאיימת על מִבשלות הבירה (מישהו מאמין?).
מאחורי הדלפק התרוצץ ברמן מבוגר ומוכשר, שחלש על כל סוגי המשקאות והברזים (והאמינו לי, מדובר בהרבה ברזים), תוך שהוא משרת את יושבי הבר, עשרות העומדים וגם את יושבי השולחנות. אחרי שהשארנו לו טיפ שמן זכינו במבט משתאה: מתברר שבאירלנד לא נהוג לתת טיפ כששותים.
יוסטון (סליחה, דבלין), ווי הב א-פּרובּלם, מלמלתי לעצמי כשנתקפתי רעב לעת ליל. בדבלין, מתברר, מגישים אוכל בפאבים רק עד תשע בערב. אם הבטן מקרקרת מאוחר ואין מסעדה באזור, לא קל למצוא מזור לרעב. בתי הקפה, שמגישים בעיקר סנדוויצ'ים, נסגרים בתשע, ורק סניפי הסופרמרקטים פתוחים עד מאוחר. בעת מצוקה ניתן לאתר גם פיצריה נשכחת, ולנזקקים באמת, אפילו פלאפל. מה שאומר שמוטב לרעוב מוקדם באירלנד.
לשמחתנו, מצאנו לנו בית ממש מול המלון, בפאב הוותיק O'donahue's, בו ניתן לשבת בפנים או בחצר, וליהנות ממופעי מוזיקה אירית. בינינו ובין הפאב החינני ניצתה אהבה ממבט ראשון: האוכל נפלא, האייריש קופי היה הטוב ששתיתי מימיי ושפע התיירים במקום (המקום מופיע כנראה במדריך טיולים ספרדי) לא פגם באווירה, האירית לחלוטין.
געגועים לימי הטרור?
כעם שמודע לתופעות הלוואי של שתייה מרובה, פועל בדבלין אוטובוס לילה (Nightline), ובחלק מהפאבים אף תלויות מודעות לגבי הסעות הביתה, בחסות בירה "גינס". במפתיע גילינו גם ריקשות אופניים וריקשות ריצה, ממש כמו בכלכותא. מניסיוננו, כשניתן ללכת בקו ישר, מומלץ ללכת ברגל. לא נעים לראות בדרך תיירים שתויים, מקיאים את נשמתם בפתחי פאבים, וממתינים לאמבולנסים שיאספו אותם למלונותיהם.
ריקשת ריצה. צולם בדבלין
בתוך חוויית האלכוהול, הצלחנו גם לטייל מחוץ לעיר וליהנות מהנופים, מהחופים ומהמצוקים. אבל לא הצלחנו להתנתק מהפאבים. באזורים המרוחקים האווירה בפאבים מזכירה ארוחה משפחתית: כולם מכירים את כולם ואת הברמן, משפחתו ובעיותיו. דווקא במקום הכי מרוחק אליו הגענו, "איי אראן" (Aran Islands), נחלנו אכזבה: הפאב היה כמעט ריק, מוזיקה לא הושמעה כלל ועל מסך הטלוויזיה הוקרן סרט שחזור של אירועי ה-11 בספטמבר. "אם לא אצלנו", מתגעגעים כנראה האירים לטרור, "לפחות נראה אצל מישהו אחר".
בסצנה
כששבנו לדבלין לחגיגות הסיום, שבעים למדי מפאבים איריים וכינורות, החלטנו לגלות כיצד עוד ניתן לבלות בעיר. ידידות שהתפתחה עם סאם, בל בוי במלון בו התאכסנו, חשפה כי בלילות הוא משמש די.ג'יי (שיחק אותה, סאם) במועדון הכי שווה בעיר - ה"פוד", שמשתרע על פני שלושה אולמות שונים במבנה העתיק והמקסים של תחנת הרכבת הישנה.
סאם הזמין אותנו למסיבת pogo מקפיצה, המתקיימת בשבת באותו מועדון, וכך נחשפנו לדרום התוסס של דבלין. בין הרחובות Harcourt ו-Aungier נמצא ריכוז פאבים ומועדונים, אליו נוהרים הדבלינאים בהמוניהם. בשכנות ל"פוד" פועל פאב ענק בשם אודאון Odeon, המאכלס צעירים רבים, ובפלאנריס פאב (לדברי יודעי דבר: "המקום" לצפות במשחקים) הצטופפו אוהדים לצפות בטורניר הארלינג (ספורט אירי מוזר, משום מה פופולרי).
סאם. בל בוי ביום, די ג'יי בלילה
צ'יעמום יום א'
על פי החוק האירי, נסגרים הפאבים ביום א' בחצות, בניסיון למנוע איחורים והקאות במקומות העבודה למחרת. המקומיים מסתפקים ביום זה בבראנץ', כך שהנוכחות בפאבים בערב דלילה. הנחנו לסאם, שהפך לגורו-הבילויים שלנו, להובילנו לפאב אחר בדרום העיר, "ברנרד שואו", שם נלחמנו יחדיו בצ'יעמום יום א'. על אף המראה הסטנדרטי בכניסה, בחצר ממתינים קירות שספגו התקפת גרפיטי קשה, די.ג'יי, שולחן ביליארד (היחיד שראינו בעיר), קהל צעיר ומגניב ואווירה של סוף-סוף השבוע.
למי שרוצה להיות בעניינים, מומלץ לפנות מרחוב גרפטון לכיוון רחוב ויליאם ודרך בתי קפה מקסימים והפאוורסקורט (Powerscourt, מרכז קניות בעל שיק מיוחד), להמשיך אל השוק המקורה, שמגיע עד לרחוב "ג'ורג' הגדול".
הגעתם לסוהו של דבלין, בו מצויים גם הפאבים של הקהילה הגאה. בתוך השוק שוכן בית קפה טרנדי, ובקומתו התחתונה תמצאו את כל הפרסומים של מסיבות סוף השבוע, המופעים והאירועים המתקיימים בעיר. כך גם בשוק המעצבים שבסופי השבוע בקומה העליונה של Powerscourt ובבתי קפה ובפאבים כמו "ברנרד שואו". אם חפצה נפשכם בהופעה – רצוי להזמין מראש דרך האינטרנט. הזדרזו: ההופעות השוות נמכרות מאוד מהר.
ואם אתם עוד צמאים, היכנסו לאתר הבא וחפשו פאב נוסף. סלונשה! ("לחיים")
לפנייה לכתב/ת 
