כך מתמרנים 1.5 מיליון ישראלים
כנראה שלא ידעתם זאת, אך במהלך השנתיים האחרונות הייתם מעורבים במאבק פוליטי פיננסי שנקרא ייקור הליסינג. שחר הזלקורן מסביר איך ומי עבדו על 1.5 מיליון אזרחים, ומה בעצם השיגו בכך
גם אם אתם ממש לא מתעניינים בכלכלה או בשוק הרכב הישראלי, ודאי יצא לכם לשמוע בחודשים האחרונים הרבה יותר מפעם אחת את המלים "שווי שימוש", "רכב צמוד", "רפורמת הליסינג". גם אם אין ומעולם לא היה לכם "רכב של העבודה", סביר להניח שאתם מודעים לכך שמדובר בעלות המס אותו משלמים עובדים שזוכים להטבה המוטורית הזו, בגין החלק היחסי של השימוש הפרטי ברכב.
- "יו"ר ועדת הכספים בגד בנו"
נמשיך. לפני יותר משנה וחצי חשף משרד האוצר כי בכוונתו לייקר את המס הזה, וכמעט מיד פרצה מלחמה חסרת תקדים, בה היו מעורבים פקידי אוצר, חברות ליסינג, ארגוני מעסיקים, עובדים בעלי רכב צמוד וגם לא מעט כלי תקשורת. המלחמה, שייצרה מספר אדיר של כתבות וגררה אין סוף תגובות, הסתיימה רק בתחילת השבוע: משרד האוצר חתם סוף סוף על הסכם עם יו"ר ועדת הכספים, ח"כ סטס מיסז'ניקוב, ובו סוכמו פרטי הייקור.
יאללה, מלחמה! (צילום: איי פי)
עכשיו אתם עשויים לשאול עצמכם מה כל כך מעניין בסיפור הזה, בעיקר כאשר אין לכם כל נגיעה אליו. ובכן, יש לפחות סיבה טובה אחת: גם אם אין לכם רכב צמוד, גם אם אין לכם רכב כלל, יש סיכוי מצוין שהשתתפתם - באופן פסיבי כמובן - במאבק על שווי השימוש. רוצים לדעת איך? שימו למשך מספר דקות את דעתכם בנושא בצד. בין אם אתם תומכים בייקור, מתנגדים לו או אדישים אליו לחלוטין. הניחו הכל בצד, והמשיכו לקרוא:
מי הזיז את מעמד הביניים?
מזה כמעט שנתיים, מהלכים אימים על הציבור בישראל גורמים בעלי אינטרסים פיננסיים אדירים: לטענתם, ייקור שווי השימוש הוא מהלך לא צודק, שייפגע באופן משמעותי במעמד הביניים. עד כדי כך, שיגרום לחלקם לרדת מהארץ. טענות קשות, אין ספק. טענות שצריך היה להתייחס אליהם בכובד ראש. חוץ מבעיה אחת קטנה, גדולה בעצם: למרבית בני מעמד הביניים בישראל אין כלל רכב צמוד. בעצם, אנחנו לא צריכים לספר לכם על זה. רוב הסיכויים הם שאתם בדיוק אותם ישראלים - בני מעמד הביניים - שאינם מקבלים רכב צמוד.
ומי שאינו מכיר בכך, מוזמן להביט במספרים הבאים שנלקחו מפרסומי משרד האוצר: מתוך כ-1.6 מיליון ישראלים משלמי מס הכנסה, רק ל-16% יש רכב צמוד. מה שאומר שכל הרעש וההמולה של ייקור שווי השימוש כלל לא השפיעו - לפחות לא באופן ישיר ומיידי - על חייהם של קרוב ל-1.4 מיליון עובדים שמשלמים בישראל מס הכנסה. עם מה נותרנו? 260,000 שכירים. לא מעט כמובן, אבל איפה זה ואיפה מעמד הביניים כולו. אבל רגע, רק התחלנו.
ב-47% ממשקי הבית בעשירון העליון תמצאו רכב צמוד. והם כמובן לא שייכים למעמד הביניים, אותו חלק מהאוכלוסיה שמשתכר בסביבות השכר הממוצע במשק, 25% יותר או פחות. הלאה. בעשירון התשיעי תמצאו רכב צמוד ב-32% ממשקי הבית. אמנם יש המשייכים עשירון זה לקצה העליון של מעמד הביניים, אבל שימו לב לנתון הבא: על-פי סקר ההכנסות לשנת 2006 של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, הכנסתם של שני העשירונים העליונים מהווה כמעט 50% מסך ההכנסה ברוטו של כל משקי הבית בישראל. אז גם העשירון התשיעי הוא לא מעמד ביניים קלאסי.
ילדים, עזרו לחברי הכנסת למצוא את מעמד הביניים (צילום: גיל יוחנן)
בעשירון השמיני, בו תמצאו את בעלי השכר הממוצע במשק - 7,519 שקל כיום - תמצאו רכב צמוד רק ב-20% ממשקי הבית. והמספרים קטנים כמובן ככל שיורדים בסולם העשירונים: 14% בעשירון השביעי, 9% בעשירון השישי, 6% בעשירון החמישי ו-3% בעשירון הרביעי. גם מספרים אלה מצביעים על כך שרכב צמוד הוא תופעה שקשה עד מאד לקשור בלעדית למעמד הביניים.
או קיי, אז חזרנו לשאלת השאלות. לאן נעלמו כל האחיות, המורים, פועלי התעשייה, עובדי המדינה, רופאים, בעלי מלאכה, עובדים בתעשיית התיירות ושאר שכירים למיניהם? שאלה טובה. שוב מתברר כי מעמד הביניים הוא עניין נזיל, שאפשר להתאימו למטרה פוליטית נבחרת. כל מה שצריך הוא קצת יצירתיות ולשון חלקלקה והנה, כל בני מעמד הביניים בישראל התגייסו למאבק נגד ייקור שווי השימוש. חלקם הגדול אפילו לא ידע על זה.
סידרנו לכם הפחתת מסים?
"אנחנו מפחיתים וממזערים את הפגיעה בעובדים שיש להם רכב צמוד," הצהיר יו"ר ועדת הכספים במסיבת עיתונאים שנערכה בתחילת השבוע. את "מזעור הפגיעה" השיגו מיסז'ניקוב ומשרד האוצר על-ידי הפחתת מס ההכנסה, שקיזז את הירידה בשכר הנטו של עובדים המקבלים רכב צמוד. אתם חייבים להודות שזה נשמע מצוין. מיסז'ניקוב נוטל לעצמו בלי להתבלבל את הילת "מושיע מעמד הביניים", שטרח להשיג באין ספור ראיונות מתוזמרים היטב. בכך ריפד לעצמו טוב-טוב את הכסא, וסימן וי גדול לצד סעיף "הגנת החלש" ברזומה הפוליטי. אז אפשר לברך "כל הכבוד"?
רגע, שוב זה לא בדיוק כך: הפחתת מס ההכנסה תוכננה ללא כל קשר לייקור שווי השימוש, והיא כלולה בתוכנית ארוכת-טווח של האוצר להקטנת נטל המס בישראל. אז נכון, ההסכם בין מיסז'ניקוב לאוצר בנוגע לשווי השימוש אמנם האיץ במקצת את הפחתת המס, אבל דחילק - מכאן ועד הצלת העובדים בעלי הרכב הצמוד, המרחק לא פחות מעצום.
שווי השימוש יעלה, אבל פחות?
עוד לא סיימנו. אחד ההישגים עליהם הצביע מיסז'ניקוב, הוא הפחתת ייקור שווי השימוש ברכב צמוד מקבוצה 2, הכוללת מכוניות משפחתיות כמו מאזדה 3 וטויוטה קורולה. הכוונה המקורית של האוצר הייתה לייקר את השווי בקבוצה זו מ-1,330 שקל ל-2,770 שקל. בהסכם עליו נחתם בתחילת השבוע, נקבע כי שווי השימוש בקבוצה 2 יעלה ל-2,450 שקל בלבד. מיסז'ניקוב חסך למעמד הביניים למעלה מ-300 שקל בחודש? לא בדיוק. ההתייקרות אמנם קטנה מהמתוכנן, אבל שווי השימוש כמעט הוכפל. איך שלא תסתכלו על זה, זה הרבה.
ועוד משהו לסיום: בכל קבוצות השווי האחרות, ויש עוד שש כאלה, התייקר שווי השימוש בדיוק כפי שהאוצר רצה. למעט קבוצה 1 האזוטרית, בה הופחת הייקור ב-50 שקל בלבד, ובקבוצה 3, בה הופחת הייקור ב-150 שקל. אז נכון, 68% מהרכבים הצמודים בישראל משתייכים לקבוצה 2, אבל זה לא אומר שאפשר להתעלם מכל השאר - אפילו בשם מעמד הביניים.
אז מה למדנו היום?
כמו שנאמר בפתיחה, זה לא משנה אם אתם מתנגדים לייקור, תומכים בו או אדישים כלפיו: יש כמה עובדות שחורגות מעצם הוויכוח. והעובדות האלה מלמדות אותנו שיעור מאלף בפוליטיקה: המהות של הדברים הרבה פחות חשובה מדרך הצגתם. וכמובן שחשוב מכל הוא הפוליטיקאי התורן, שמנסה למכור לנו סיפור נהדר על איך שהוא הציל אותנו ממלתעות הזאב הרע, אותו מגלמים נערי אוצר אכזריים.
ומה קורה אם העובדות כלל לא תומכות בסיפור? כמו שכל חבר כנסת מתחיל יאמר לכם - אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם.
לפנייה לכתב/ת 
