לא להתלהב מארה"ב
על ישראל להיערך לעתיד בו בת-בריתה הגדולה ביותר כבר לא תתפקד ככזו
מזכר ההבנות הביטחוני החדש בין ישראל לארצות הברית נחתם השבוע. על-פי הגלוי לציבור, המזכר יכלול תוכנית להגדלת הסיוע הביטחוני של ארה"ב לישראל לסכום של 30 מיליארד דולר, שייפרסו על פני עשר השנים הקרובות החל מ-2008. כמובן שהמזכר מהווה נקודת ציון חשובה נוספת במערכת היחסים המיוחדת בין שתי המדינות, אך גם סיבה טובה למחשבה רעננה.
מזה כארבעים שנים שמערכת היחסים הקרובה עם ארצות הברית היא עמוד התווך של הביטחון הלאומי הישראלי. קרבה זו מתבססת על ערכים ואינטרסים משותפים וגם על עוצמתה הפוליטית והכלכלית של הקהילה היהודית בארה"ב, שהיא חסרת תקדים בהיסטוריה של עמנו. למעשה, כל ישראלי שנולד אחרי 1950 מכיר רק מציאות אחת בביטחון הלאומי של ישראל. במציאות זו שוררים בין ישראל לארה"ב "יחסים מיוחדים" אשר באים לידי ביטוי בסיוע כלכלי, בשיתוף פעולה מדיני, ביטחוני צבאי וטכנולוגי ובתמיכה דיפלומטית.
מציאות זו משתנה. מנוע השינוי הוא ההתבוססות האמריקנית בעיראק והתפוגגות התקווה לניצחון שם או ליציאה אלגנטית ומהירה. בנוסף, לעת עתה קשה לראות את ארצות הברית פועלת בצורה נחרצת לעצירת פרויקט הגרעין של איראן, שהולכת ומגבשת את מעמדה כמעצמה אזורית בעלת סדר יום אנטי-אמריקני בוטה. זאת ועוד, ארצות הברית מסובכת בשורה של מלחמות ומאבקים פוליטיים באפגניסטן, מול סוריה ובלבנון, מול רוסיה וברשות הפלסטינית. בכל הזירות האלה קשה לראות את ארה"ב יוצאת וידה על העליונה.
במקביל עולים כוחות חדשים בראשות רוסיה, סין והודו לקדמת הבמה העולמית. מדינות אלה נושפות בעורפה של ארצות הברית ומאיימות על אינטרסים שלה ברחבי העולם. מציאות זו תוביל להערכה מחדש של האינטרסים וסדרי העדיפויות של ארה"ב באזור אשר תתרחש בראשית 2009 לכל המאוחר, עם כניסתו של ממשל חדש. לא ברור מה תהיה תפיסת העולם החדשה שתנחה את המדיניות האמריקנית בעידן שאחרי בוש ועד כמה ישראל תשמר את מעמדה המיוחד גם אז.
ואם יסתיים הרומן?
פן נוסף של תהליך זה הוא שהלובי הפרו-ישראלי והקהילה היהודית בארה"ב נמצאים תחת מתקפה. הם מואשמים בהעדפת האינטרסים הישראלים על אלה של ארה"ב ובלחץ על מקבלי ההחלטות בארה"ב ברוח זו. יש כבר קולות המאשימים את הלובי הפרו-ישראלי באחריות לכישלון בעיראק ומהלך צבאי מול איראן מוצג כאינטרס ישראלי יותר משהוא אינטרס אמריקאי.
כתוצאה מכך, שאין לשלול את האפשרות שנשיאותו של ג'ורג' בוש עוד תתברר כנקודת השיא במערכת היחסים עם ארצות הברית ולהיערך בהתאם. לב ההיערכות הישראלית חייב להתבסס על ארגון מחדש של מרכיב מדיניות החוץ בביטחונה הלאומי של ישראל. יש לנהל תחום זה כפי שמנוהלת מערכת הביטחון. קרי, על ראש הממשלה להבטיח שבכל הסוגיות המרכזיות יש אחריות וסמכויות ברורים.
בנוסף יש לשדרג את האופן שבו מטופחות מערכות היחסים עם הכוחות העולים של המערכת הבין-לאומית. למדינות אלה אין היסטוריה של מערכת יחסים קרובה עם ישראל, אין בהן קהילה יהודית חזקה ואין להן ערכים משותפים עם ישראל. לכן, יש לגבש אסטרטגיה ברורה וליישמה, יש להגדיל את מספר הדיפלומטים ואת תקציב הפעילות של משרד החוץ ואף לשקול הגדלה משמעותית של המשאבים העומדים לרשות מערך סיוע החוץ של ישראל.
המסר של דברים אלה פשוט. אל לנו להתבשם מחתימת המזכר הביטחוני החדש, למרות תחושת השמחה המוצדקת. לאור המגמות הנ"ל חשוב שנתחיל להקדיש קצת מחשבה ולהקצות מעט משאבים לקראת האפשרות שיום אחד הרומן הנפלא שלנו עם ארצות הברית יתחיל להתפוגג.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
