בולגריה: בין הרים ובין כפרים
כפרים ציוריים, ערי נמל, יערות, מנזרים וחופים זהובים: גילי חסקין ממשיך את מסעו בבולגריה ומבקר בווארנה, פלובדיב הרי רילה ובעוד אתרים שכדאי לכם להכיר לפני כולם
בפרק הראשון בסדרה ערך גילי חסקין היכרות ראשונית עם מולדת הגבינה הבולגרית. בפרק השני, הוא כבר נכנס לעובי הקורה וסייר בין אתריה המרכזיים של הבירה סופיה, בעיירה הציורית קופריבישטיצה ובעיר הצארים בעלת ההיסטוריה המופארת.
בפרק השלישי והאחרון, אנו יוצאים אל וארנה, בירת הקיץ הבולגרית; פלודיב, העיר שמנזרים סביב לה; אל הרי רילה הקסומים ועוד עיירות ששווה להכיר.
חופים זהובים וכפרים ציוריים
וארנה היא עיר הנמל שלחוף הים השחור שהפכה לבירת הנופש של בולגריה. זו העיר השלישית בגודלה במדינה, והיא מכונה גם "בירת הקיץ".
בקרבת העיר התגלו אתרים מתקופת הנחושת (האלף החמישי לפני הספירה), אך ההיסטוריה שלה מתחילה בשנת 585 לפני הספירה, כאשר מתיישבים יוונים ייסדו את אודסוס (Odyssos)
העתיקה, אשר שגשגה תחת השלטון הרומאי, ובימי הביניים החליפה ידיים בין ביזנטיון לבין בולגריה.
בסוף המאה ה-14, נכבשה העיר על ידי הטורקים והפכה למבצר צפוני של האימפריה העות'מאנית. תקופת הזוהר של העיר החלה לאחר מלחמת קרים (1856-1853), כשטורקיה התירה לבעלות בריתה - אנגליה וצרפת - לסחור ברחבי מה שנותר מהאימפריה ווארנה הפכה למרכז מסחרי חשוב. לאחר מלחמת העולם השנייה עבר מרבית המסחר עם רוסיה דרך נמל זה.
בשנים האחרונות התפתחה העיר, השוכנת במפרץ עטור גבעות ונהנית מנוף יפהפה, לעיירת נופש חופית. בעיר וסביבתה שפע של חופי רחצה, גנים רחבי ידיים, מוזיאונים, אתרים היסטוריים ומדרחובים הומי אדם. אדמות הכפרים במישור התרקי נושקות ממש לבתי העיר, והדבר מבליט את ההבדל העצום באורח וברמת החיים בין תושבי העיר לאנשי הכפר.
מרבית חופי הרחצה הזהובים נמצאים מצפון לווארנה, ומדרומה שוכנים כפרים ציוריים, המושכים אליהם תיירים החפצים לגוון את שגרת החוף. למי שמגיע לווארנה בין אמצע יוני לאמצע יולי, מזומנת הפתעה נעימה. זוהי תקופת פסטיבל הקיץ (Varna Summer Festical), הכולל אירועים מוזיקליים יוצאים מן הכלל. בתקופה זו אפשר ליהנות ממופעי אופרה ובלט שמוצגים בתיאטרון פתוח, תחת כיפת השמים, ממוסיקה קאמרית בכנסיית אנאסטסיוס הקדוש, או מתיאטרון שמוצג במרחצאות הרומיים העתיקים.
סימפוניה של צבעים
נסבאר הוא כפר מבוצר השוכן על חצי אי סלעי וקטן, המחובר ליבשת על ידי מיצר מלאכותי. כאן ייסדו היוונים את המושבה מסמבריה בשנת 510 לפני הספירה, וזו שגשגה בזכות מסחרה עם התרקים שבלב הארץ. תחת שלטון הביזנטים, החל מהמאה ה-5, נבנו במקום כנסיות יפהפיות, ששרידיהן נראים עד היום. בתי הכפר בנויים מאבן ועץ ויש בו סמטאות ציוריות, כנסיות מאבן אדומה, בתי קפה ומסעדות המתמחות בדגים ובמאכלי ים.
שרידים מאימפריה משגשגת (צילומים: גילי חסקין)
דרומה משם נמצאת עיר הנמל בורגאס, העוברת רובה ככולה בלב יערות גדולים, צפופים ועצומים. זהו שילוב של יערות אירופיים אופייניים לאזור הממוזג, עם חדירה של צומח ים תיכוני, שהפכו את היער לעשיר ומגוון במיוחד: דולבים גבוהי צמרת, אלונים ממינים שונים, אשוחיות ואורנים. את ענפי העצים מכסה זלזלת קנוקנות במלוא פריחתה ופטל השתרג למרגלות הגזעים.
ביום אביבי יפה במחצית חודש אפריל, כשהוורדניים למיניהם מתכסים בפריחה לבנה-ורדרדה, ובשלהי חודש אוקטובר, כשהסתיו עומד בעיצומו על שלל הצבעים המרהיבים של השלכת, הופכת הנסיעה מחוויה ירוקה של יער - לסימפוניה של צבעים. תעשיית העץ מפותחת מאוד בהרי הבלקן ובמזרחו של המישור התרקי.
דרומה משם נמצא כפר הדייגים סוזופול, שהוא לדעתי המקום היפה ביותר בחופו הבולגרי של חוף הים השחור. כאן שכנה אפולוניה היוונית, ששגשגה כעיר נמל עצמאית במשך מאות בשנים, עד שנבזזה על ידי הרומאים ומאז לא התאוששה. עד תחילת המאה ה-19, נותרה העיר כפר דייגים קטן, אז נבנו בה 150 בתי מידות לבנים בסגנון המסורתי שהתפתח לשפת הים השחור. בעיירה הציורית הזו מצטופפים בתי עץ שנבנו על בגבי בתי אבן, משני צדיהם של רחובות מרוצפים באבנים בוהקות, שם ניצבות נשים המוכרת למבקרים עבודות תחרה.
המיקום האסטרטגי של שלוש הגבעות
פלובדיב, העיר השנייה בגודלה בבולגריה, שוכנת במישור התרקי העילי, על גבי שלוש גבעות בעמק הנהר מריצה (Maritsa), משני גדותיו של הנהר ולמרגלות הרי רודופה. למרות היותה עיר תעשייתית, נשמרו בה לא מעט מבנים עתיקים. העיר שוכנת בצומת חשוב של דרכים: מאסיה הקטנה אל אירופה וממרכז אסיה, דרך אוקראינה אל יוון. מיקומה האסטרטגי הוא שהביא למעמדה המכובד בעבר. כאן שכנו פיליפופוליס היוונית, טרימונטיום הרומאית ופיליבה העות'מנית, בירת מחוז רוּמֶליָה.
מחוץ לערים הגדולות, הכרכרות עדיין נפוצות מאוד
לב הסיור הוא שלוש הגבעות של העיר העתיקה ובהן סימטאות מתפתלות, מסגד מהמאה ה-15 הפעיל עד היום, תיאטרון רומי עתיק, כנסיית קונסטנטין ואלנה (Church of Constantin & Elena) שנבנתה ב-1832 ושופצה לפני מספר שנים בצורה מופלאה.
כדאי לבקר במוזיאון התחייה הלאומית (National Revival Museom) שבנוי בסגנון הבארוק של פלובדיב, אשר פרח במאה ה-19, במבנה ניכרים הדינמיות והלהט של הברוק שפרח באירופה במאה ה-17, בתוספת אלמנטים בולגריים. במעלה הגבעה ניצבים כמה בתים צבעונים ויפים מהמאה ה-19. אחד מהם הוא בית גאורגיאדי (Georgiadi), הבנוי בסגנון בארוק מצועצע. בית מפורסם אחר הוא בית למרטאן, שם החלים המשורר וכותב המשלים הצרפתי אלפונס דה למרטאן בשובו ממסעו אל המזרח. בבניין אחר, סביב גן פורח, שוכן המוזיאון האתנוגרפי המעניין.
10 ק"מ דרומה מפלובדיב נמצא מנזר באצ'קבו (Bachcovo), שהוא אחד המנזרים המגדולים והמעניינים בבולגריה. מנזר זה בנוי בסגנון ביזנטי מסורתי, שכנסיותיו המרכזניות בנויות אבן וגגיו המעוגלים מקורים ברעפי חרס אדמדמים. בקומפלקס המרתק בנויים מספר מבנים שנבנו במהלך 900 שנה של היסטוריה דתית ומציגים את התמורות באמונה, בציור ובארכיטקטורה. במקום אוחדו מסורות יווניות, גיאורגיות וכמובן בולגריות.
פלובדיב היא איפוא מקום שכדאי להגיע אליו למספר ימים כדי לסייר בעיר ובעיקר כדי לצאת ממנה אל המנזרים, אל הכפר ההררי טרויאן (Trojan), בו מייצרים סליבוביץ' מיוחד שמיוצר משזיפי המקום ונקרא על שם הכפר (Troyanska Slivova), לעיירת האומנים קופריבשטיצה (Koprivistica), ולאתר הסקי פמפורובו (Pamporovo) המכונה "אבן החן של הרי רודופיה".
פסטיבלים פגניים פרועים
הרי רודופה שמדרום לפלובדיב מציעים נופים מרהיבים של יערות עבותים קניונים מרשימים כמו טריגראד (Trhgrad) ויאגודינו (Yagodino), רכס פרליק (Perlik) ובו שמורות טבע המציעות מסלולי הליכה נהדרים.
מסלולי הליכה מרהיבים בשמורות מיוערות
המסורות של תושבי בולגריה בולטות במיוחד בהרו רודופי. כאן עדיין לובשים בגדים מסורתיים ומתקיימים לפרקים פסטיבלים פרועים שמסורתם הפגנית ברורה. חלק גדול מהתושבים הם מוסלמים. חלקם פוֹמאקים - בולגרים שאבותיהם המירו את דתם לאיסלאם בתקופת השלטון העות'מאני, וחלקם טורקים אתניים.
הכפר שירוקה לוקה (Shiroka Lâka) מושך אליו תיירים רבים, בעיקר כאלו היוצאים לגיחה מפמפורובו. הכפר מיוחד בבתיו המקורים ברעפי צפחה ובגשי הגיבנת העותמאניים, הפעורים מעל ערוץ הנחל. הכפר דווין (Devin) נמצא 43 ק"מ מערבית לו ומציע שלווה, מוזיאון פולקלור ומרחצאות חמים.
מנזר מפואר במצוק מיוער
אחד האזורים היפים בבולגריה הוא רכס הרי רילה שממערב לרודופי. הרי הרילה מלאי ההוד, המגיעים עד סמוך לסופיה, הם אידיאלים לטיולים רגליים. אחד הטיולים המפורסמים הוא מסלול הליכה מקומפלקס מליוביצה (Malyovitsa) - אתר נופש הררי בגובה 1750 מ' (שם שוכן בית הספר המרכזי לאלפיניזם), ועד למנזר רילה. זהו טיול האורך יום שלם, אם כי ניתן להאריך אותו יותר על ידי שילוב שמורת "שבעת האגמים".
אפשרות קונבנציונלית יותר היא נסיעה לאתר הסקי בורובץ (Borovets), עלייה ברכבל אל Hizha Yastrebets, הנמצא בגובה של 2363 מ', לערוך מסלול רגלי, לשוב לבורובץ' ולהמשיך ברכב למנזר רילה, שהוא לדעתי המנזר היפה ביותר בבולגריה, ונמצא ברשימת אתרי מורשת עולמיים של ארגון אונסק"ו.
זהו מנזר מפואר, המתנשא ממצוק מיוער. המבנה רב רושם: ארבע קומות של מרפסות המקיפות חצר גדולה, מטבח ענק וכנסייה מרהיבה להפליא, על שלוש כיפותיה ובה תמשיחי קיר יפהפיים המתארים מלכים, שליחים, צלאכים ומרטירים. הכל בחיוּת, בתנועה ובצבעים עזים, כמיטב המסורת המזרחית הדקורטיבית.
מנזר מפואר כמיטב המסורת המזרחית הדקורטיבית
הגענו למנזר ביום סתווי מעורפל, כאשר האדים הלבנבנים עלו מתוך היערות ששיבה צהובה של שלכת כבר זרקה בצמרותיהם. נכנסנו למנזר שמזג האוויר הקודר העניק לו חזות מסתורית והוסיף לאווירה המיסטית שבלאוו הכי שוררת במקום. יחד עמנו היו שם מעט מבקרים, צליינים ונזירים מזוקנים חמורי סבר. הקדושה שעטפה את המקום, הציורים הצבעוניים, הנרות שבערו והפיצו אור חם לכל עבר, הולכי הרגל שהתבוננו מקרוב בציורים ומלמלו תפילה ועצי האשוח שעטפו את ההרים, הפכו את הביקור לחוויה בלתי נשכחת.
טעימות בסמטאות
במערב הרי הרודופי נמצא הכפר מלניק, בו חי ריכוז הצוענים הגדול בבולגריה. הכפר בנוי בקניון לבן מרשים והתפרסם בתעשיית היין המקומית. בעבר חיו בו יוונים והמקום, שהיה מרכז מסחרי חשוב עם צפון יוון, שימר תרבות הלניסטית ייחודית.
במאה ה-18 החלו חקלאי האזור להתמחות בכרמים וייצור היין החליף בהדרגה את המסחר כענף החקלאי העיקרי. היקבים סבלו תחת השלטון הקומוניסטי, בעיקר משום שהיוגבים לא זכו לשתות מיינם הם, אך בשנים האחרונות יש לייצור עדנה. זהו כפר אטרקטיבי. כדאי לשוטט בסימטאות היפות ולהיכנס למרתפים המציעים טעימות יין, חינם אין כסף.
טיול רגלי יפה, עובר בנוף טרשי צחיח למדי אל מנזר רוז'ן (Rozhen), שהוא אולי המטופח מבין המנזרים של בולגריה. במקום גן יפה ובו מטיילים בעלי כנף, אך אין בו יותר נזירים. אמנם הדת חוזרת לארצות מזרח אירופה, אך קשה מאוד למלא את החולייה החסרה שנשמטה בשבעים שנות שלטון קומוניסטי.
עוד שלוש שעות נסיעה ואנו חזרה בסופיה, לטיפוס על הר ויטושה, לקניות לשוטטות נעימה ברחובות וכמובן לארוחה דשנה, כמיטב המסורת הבולגרית.
- מהודו ועד עולם - כל הכתבות של גילי חסקין
- לאתר הבית של גילי חסקין - לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
