האם סירוס הוא הפיתרון לפדופילים?

פרשת מעצרו של שלומי קורידו, פדופיל מורשע ואסיר משוחרר, מצלם ילדים ערומים בחוף הים, מעלה מחדש את הסוגייה המשפטית הסבוכה: איך מונעים מהם לתקוף שוב? אחת הדרכים, שמוצעות מעת לעת, היא הסירוס הכימי.    

חלוצי הזריקה הכימית בישראל הם פרופסור אליעזר ויצטום, פסיכיאטר מהפקולטה

 למדעי הבריאות באוניברסיטת בן-גוריון, ופרופסור אריאל רסלר, אנדוקרינולוג מהדסה בירושלים. השניים מצאו כי בתרופה הניתנת לטיפול בגרורות סרטן הערמונית - המשמשת גם כמרכיב סטנדרטי בגלולות הריון ובטיפולי הפרייה - ישנו החומר הפעיל, המפחית את רמת הטסטוסטרון בגוף האדם לאפס. בכך מסייעת התרופה לדיכוי היצר המיני.

בשנים האחרונות ניהלו השניים קמפיין בעד השימוש בתרופה לצורך זה. הם הופיעו בוועדות הכנסת השונות, במטרה להכניס את התרופה לסל התרופות. לפני מספר שנים, אחרי מסע שכנועים ממושך, הוכנסה התרופה לסל, וכעת היא ניתנת לרכישה במחירים סבירים.

"יש על התרופה הזו הרבה ידע במשך שנים רבות, אבל אנחנו העלנו את הרעיון להשתמש בה לטיפול בפדופילים", אומר ל-ynet פרופ' ויצטום, שמתנגד לכינוי "סירוס". "זהו טיפול תרופתי בדחף מיני, לא עונש שיפוטי". כבר כיום ניתן הטיפול באופן קבוע - זריקה אחת מדי חודש - ליותר ממאה אנשים בישראל, מתוך בחירה. חלקם מטופלים כבר יותר מ-15 שנה, ולדברי המומחים, שיעור ההצלחה גבוה מאוד.

אין יצר - אין סכנה

"כשאדם מקבל את התרופה, הוא לא מסוכן כי אין לו יצר מיני", אומר פרופ' ויצטום. "ניתן לזהות שינוי משמעותי מאד בהתנהגותו של אדם המקבל את התרופה. המטופלים לא סובלים כי ברגע שמורידים את הדחף המיני, הוא לא חסר. יש לנו מכתבי תודה ממטופלים, שביקשו מאיתנו שנציל אותם מעצמם וממעשיהם השליליים. הם מאמינים שחייהם ניצלו בעקבות קבלת התרופה". אך לדברי המומחה, אין הטיפול הכימי מספיק, אלא הוא חלק ממערך טיפולי שלם, הכולל קבוצת תמיכה וטיפול קוגנטיבי.

פרופ' ויצטום סבור כי הטיפול התרופתי הוא הטוב ביותר לפדופילים. ועם זאת, הוא מתנגד להצעה לחייב את הפדופילים בקבלת התרופה. "לרופאים אסור לעסוק בענישה. פדופיליה היא הפרעה שאנחנו יודעים על הנוירוביולוגיה שלה, ולכן התרופה היא טיפול ולא עונש. צריך לתת לפדופיל שתי אופציות לבחירה: או זריקה וטיפול, תוך מתן תנאים שבהם הוא יכול להשתקם, או לאפשר בחוק לתת לו את העונש המקסימלי".

ויצטום סבור כי לא כל עבריין מין מתאים לקבל את התרופה מדכאת היצר. "אנחנו

 מטפלים בפדופילים, לא באנסים. לאנסים יש הרבה תוקפנות ואלימות כלפי נשים, ולכן דיכוי הטסטוסטרון לא יביא לדיכוי היצר המיני שלהם. למחקר יש הוכחות כי פדופיליה היא מחלה שבה אחוז משמעותי מהפוגעים היו קורבנות בעצמם. זו איננה מחלה גנטית, כפי שטען בחוסר דעת נשיא צרפת סרקוזי, במערכת הבחירות שלו".

אז איפה הקאצ'? משפטנים ואנשי זכויות אדם למיניהם מתנגדים לסירוס. ד"ר אביעד הכהן, דיקאן מכללת שערי משפט, טוען כי למרות הצורך החיוני במלחמת חורמה נגד עברייני מין, ההצעה לכפות את הסירוס מסרסת - ולא רק באופן כימי - ערכי יסוד דמוקרטיים ויהודיים כאחד, ומבקשת להחזיר אותנו לימי הביניים.

לא יהודי, לא דמוקרטי

"מבחינה דמוקרטית, יש פגיעה קשה ביותר בכבוד האדם, חירותו ושלמות גופו", אומר ד"ר כהן ל-ynet. לדבריו, "הדרך להתמודד גם עם הפושע הנתבע והבזוי ביותר, דוגמת רוצח או עבריין מין, אינה בקטיעת ידיים, סירוס כימי או הוצאתו להורג - מה גם שלא בטוח שענישה מעין זו תשיג את המטרה". גם מנקודת המבט היהודית, הוא טוען, "הכלל הוא 'ייתמו חטאים מן הארץ ולא ייתמו חוטאים'. הדרך למלחמה בעבריינות המין צריכה להיעשות אף היא באמצעים אנושיים, וגם את הצדק יש לרדוף בצדק ולא באמצעי ענישה ברבריים".

ומה קורה בעולם הגדול? בכמה ממדינות אירופה נעשה כבר היום שימוש בכדורים לדיכוי הדחף המיני בקרב פדופילים מורשעים. במסגרת תוכנית התנדבותית, הם גם זוכים לטיפול פסיכולוגי מהמדינה, שנועד להחזירם למוטב. השבוע, בעקבות תקיפה שביצע פדופיל משוחרר מן הכלא, הודיע גם נשיא צרפת סרקוזי על שורת צעדים למיגור התופעה, וגם שם נשקלת אופציית הסירוס.    

במסגרת המודל שאומץ באופן ניסיוני בבריטניה, מחויבים עברייני המין שעברו את הטיפול לספק למשטרה מידע שיסייע לה לעקוב אחר פעולותיהם לאחר שיחרורם מהכלא - כולל כתובת דוא"ל וכינוי בו הם משתמשים בצ'טים באינטרנט. פדופילים אף יידרשו לדווח למשטרה האם הם נמצאים בקשר רומנטי עם אשה שהיא אם חד-הורית.

• למגיבים: סמנו תחילה אם אתם בעד או נגד סירוס כימי לפדופילים סדרתיים