האם פרוזבול היא תחבולה נגד שמיטת הכספים?

שאלה:

שאלתי היא בעניין שמיטת כספים והערמה. התורה בפרשת "ראה" מזהירה אותנו בעניין שמיטת כספים: "יודעת אני כי מצוות שמיטת כספים קשה ותנסו להשתמט ממנה. הריני מזהירה אתכם לקיים את המצווה הזו ככתבה" (כך בלשון ימינו) הלכו חכמים ואמרו: "אנו נמציא תחבולה כזו שאפילו התורה לא חשבה עליה ונשתמט משמיטת כספים" , והמציאו את תקנת הפרוזבול. האם יש איזה הסבר אמיץ לעניין העורמה בכלל? (אורי, הרצליה)

תשובה:

לצערי, לדעתי ההסבר אינו אמיץ כלל וכלל, והוא נובע מחוסר אמונה של העשירים, אך יחד עם זאת אנסה להסביר זאת בראיית המציאות של ההנהגה הרוחנית: הסיבה שהלל הזקן נאלץ להתקין את הפרוזבול היא בגלל שהוא ראה את המציאות, והבין שבמציאות הקיימת עניים רק מפסידים ממצוות שמיטת כספים, ולכן, כדי למזער את הנזק, הוא נאלץ להתקין את הפרוזבול.

וארחיב: מצוות שמיטת כספים נועדה להיטיב עם העניים, כך שפעם בשבע שנים כל החובות שלהם יימחקו. אך התורה חששה שבגלל המצוה הזו אנשים בכלל לא ירצו לתת הלוואה לעניים, ולכן ניסחה את הציווי באופן תקיף ביותר: הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן יִהְיֶה דָבָר עִם לְבָבְךָ בְלִיַּעַל לֵאמֹר קָרְבָה שְׁנַת הַשֶּׁבַע שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ הָאֶבְיוֹן וְלֹא תִתֵּן לוֹ וְקָרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא. הביטויים 'הישמר לך', 'בליעל', 'והיה בך חטא' וכו' - מדגישים עד כמה שהתורה פוסלת גישה כזו.

ובכל זאת, ולמרות כל האיסורים האלה, הלל הזקן ראה שאנשים נמנעים מלהלוות לעניים, וממילא לא רק שהמצווה הזו אינה עוזרת לעניים, אלא שהיא גם פוגעת בהם, כי דוקא בגלל המצווה אנשים בכלל לא נותנים הלוואות לעני, אפילו אם העני מתכוון להחזירן בסוף השמיטה. לכן התקין הלל הזקן את הפרוזבול, שעל פיו אנשים יוכלו לתת הלוואה לעניים בבטחון שההלוואה אכן תחזור בסופו של דבר.

יש להדגיש שני דברים:

ראשית, הלל לא עקר את המצוה, אלא מצא דרך לעקוף אותה בתוך מסגרת ההלכה - שהרי התורה אומרת בפירוש "וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ" והכוונה שרק חובות שבידי האדם הפשוט נשמטים בשמיטה. הלל הזקן התקין נוסח מסויים שבו האדם מעביר את חובותיו לידי בית הדין, ובית הדין - כגוף ציבורי - אינו מחוייב בשמיטת כספים.

הדבר השני שיש להדגיש הוא שהלל אינו מתכוון לבטל את המצוה או לומר שהיא אינה רלוונטית. להיפך: הוא עושה את התקנה הזו דוקא כדי לשמור על רוח ההלכה של שמיטת כספים, שהרי מטרת המצוה הזו היתה להיטיב עם העניים, ותקנתו של הלל בסופו של דבר שומרת על האינטרס הזה.

כמובן שגם לאחר תקנתו של הלל אין חובה ואף לא מצוה לכתוב פרוזבול, והמצב העדיף הוא שהעשיר יישאר בדין התורה וימחק את כל החובות בסוף שנת השמיטה.

מניסוח השאלה אני מבין שהבעיה שלך היא עם ההערמה בכלל, וישנן עוד מספר דוגמאות להערמה כזו - שאכן מטרתן לשמור על רוח המצוה המקורית אבל לשנות את הביצוע הפרקטי שלה בגלל שינויים במציאות או אילוצים שונים. אחת הדוגמאות האקטואליות לעניין זה היא היתר המכירה בשנת השמיטה. ליתר הרחבה אני ממליץ לעיין בספרו של הרב זאב וייטמן: "לקראת שמיטה ממלכתית במדינת ישראל" בעמודים 28 - 31. ומי יתן ונזכה לקיים את המצוות הללו בשלמותן (משיב: הרב ירון בן-דוד)