פרשת השבוע: לא לירות ב"אוטומט"

במדינת ישראל "האמצע" האמיתי, דהיינו "אמצע" הכולל את המרכיבים הטובים שבשתי הקצוות לא קיים כעמדה ציבורית נשמעת.

עמדה הגורסת ש"הכיבוש עשוי להשחית" ויחד עם זאת "הכיבוש לגיטימי" איננה בנמצא. אם את שייכת ל"נשות ווטש" המפקחות (ואולי גם מפריעות לפעמים) לעבודתם של חיילי צה"ל במחסומים את בודאי בעלת עמדה שמאלנית מובהקת. אם אתה בעד "ארץ ישראל השלימה" אתה בהכרח גם מגבה כל התנהגות תקיפה של חיילי צה"ל כנגד הפלסטינים, למשל אולי לא תחשוב פעמיים על 'נוהל שכן'...

ה'אמצע' אותו אני מחפש לא נמצא בציבוריות הישראלית, הוא נמצא אצל יחידים רבים, אך הוא לא נשמע כאמירה ציבורית איתנה. אך הוא נמצא גם נמצא בפרשת השבוע שלנו, "כי תצא למלחמה". התורה מזהירה את המחנה היוצא למלחמה להישמר מכל דבר רע. עיון קפדני מלמד כי היא מצווה על צניעות יתרה, ואף מצווה על סדר ומשמעת (היגיינה). והשאלה היא מדוע החמירה התורה כל כך בהליכותיו של המחנה הצבאי. ובכאן אני רוצה לצטט את לשון "האמצע" המדהימה של רבי משה בן נחמן (1194-1270 מגדולי חכמי ספרד) המסביר מדוע המחנה הצבאי צריך להיות 'קדוש', לא פחות:

"והידוע במנהגי המחנות היוצאות למלחמה כי יאכלו כל תועבה, יגזלו יחמסו ולא יתבוששו אפילו בניאוף וכל נבלה. הישר בבני אדם בטבעו יתלבש אכזריות וחמה כצאת מחנה על אויב, ועל כן הזהיר בו הכתוב : ונשמרת מכל דבר רע".

הכניסה למצב של מלחמה הכורכת בה סיכון חיים מוחשי, הכורכת בה סיכון לאומי מוחשי, המחייבת את האדם המתורבת לפצוע ואף להרוג את האויב, מכניסה את האדם לדפוס נפשי שונה. אני זוכר את התחושה המשונה שאחזה בי במפגשי במילואים עם אנשים בעלי מקצועות חופשיים מכובדים (לא כולם, בהחלט לא כולם!!!! אבל מאידך תופעה קיימת), כשרק כשלבשו את המדים המהוהים פתאום שרקו לכל חיילת שעברה בקרבת מקום, חיילת שהייתה בשקט יכולה להיות הבת שלהם. כל מי שחווה את התנהגות הפרשים בפינוי עמונה, יבין עד כמה מי שאיננו 'קדוש' ביחסו כלפי האויב שבחוץ, לא יהיה 'קדוש' כשכוחו יופנה לאחיו 'שבפנים'.

בשבילי למשל, שיחרור ירושלים, חברון, שילה, והרי גריזים ועיבל, הינו התגשמות מפעימה של חלום כל הדורות. ומאידך, כל השנים ראיתי איך החברה הישראלית שלנו, מאבדת את מוסר העבודה שלה, כשכוח העבודה הפלסטיני הזול הציף אותנו. כולנו הפכנו לקבלנים. הכסף הקל שזרם פנימה בודאי העצים אותנו כלכלית וזה בודאי טוב, אבל הכסף קל גורם לכל מיני מחלות מוסריות רעות ומכאיבות.

האם הדירדור המוסרי גרם בי לחזור מדבקותי בארץ ישראל התנכי"ת והשלימה? חלילה וחס. ומאידך, האם אני חושב שצריך לנקוט בצעדים חמורים שיבטיחו שהמחנה הצבאי יהיה קדוש ולא יהיה בו כל רע כלפי פנים וכלפי חוץ, בודאי. האם צריך להחמיר במי שפגע והתעלל בפלסטיני ללא סיבה ממשית, בודאי.

אני משוכנע, שהקורא האימפולסיבי יאמר: "עוד רב ימני מתייפף" או "עוד רב שמאלני מתחזה". כי האוזן שלנו כבר שנים מוזנת מקצוות ולא שומעת 'אמצע', שמטבעו הוא מורכב ומסובך. עיון בפרשה שלנו מלמד עד כמה תורת ישראל היא תורת איחוד ההפכים, וחיבור הקצוות.