קפיצה קצרה לרודוס
כשעת טיסה מפרידה בינינו לבין האי היווני רודוס. מתברר כי גם בחופשה קצרה באי ניתן להתחבר לאווירה השלווה, לים הכחול ולעיר המרכזית רודוס שיש בה ניחוח יווני עם קצת טעם של אירופה
טיסה קצרה של קצת יותר משעה מנתב"ג ואנחנו באי. בצפון מזרח העיר, לא הרחק מהעיר רודוס, מצוי שדה תעופה נחמד, אולם קצב העבודה בו איטי - אולי כדי להרגיל את התיירים לקצב של חופשה. החיפזון מהשטן. כך המתנו זמן ממושך בביקורת הדרכונים ואחר כך גם למזוודות.
השתכנו במלון "רודוס פאלאס". מלון 5 כוכבים בסמוך לחוף, כמה ק"מ בלבד מהעיר עצמה. זהו מלון גדול ברמה טובה, למרות שבזמן שהותנו שתיים מהמעליות לא עבדו, ועד שמצאנו את מעלית השירות שכן עבדה, נאלצנו להשתמש לא פעם במדרגות. גם זה קורה.
החופשה הייתה קצרה ולא התיימרנו לתור את כל האי, למרות שהוא קטן יחסית. החלטנו להתמקד בעיר רודוס וכן לבקר בכפר הציורי והלבן לינדוס, שמעליו אקרופוליס עם שרידי מקדש קדום.
רודוס. הגענו במקרה (צילום: אמיר גל)
משכן למוסוליני
העיר רודוס עצמה הפתיעה אותנו מאד לטובה. הגענו אליה באוטובוס ציבורי שעובר לאורך רצועת החוף, שם מצויים עשרות המלונות ומאות חדרי האירוח.
כבר ממבט ראשון מתרשמים שזו עיר מטופחת, ירוקה, מודרנית ואירופית. היא אמנם ערוכה מאד לתיירים בעונה הבוערת, ויעידו על כך החנויות הרבות, אך לא נותנת תחושה של צפיפות. ברחובות עצים רבים שחלקם כבר בתחילת השלכת, למרות שמדובר רק במחצית השנייה של אוגוסט, מבני ציבור מרשימים בסגנון איטלקי ונמל (Mandhraki) שלאורכו טיילת רחבה שזורת עצים ופרחים. לאורך המזח כמה טחנות רוח. צורת הנמל עגולה ומשני צדי פתחו שני עמודי אבן. על אחד פסל של אייל ששמו אלפוס (Elafos) ועל השני איילה ששמה אלפינה (Elafina). אלה הם סמליו של האי.
העיר העתיקה של רודוס מוקפת חומה וחפיר. מעל החפיר גשרים תלויים המובילים ל-10 שערים. גולת הכותרת של העיר העתיקה היא "ארמון ראשי המסדר" (Palace of the Grand Masters) שנבנה במקור במאה ה-14, עוצב כהעתק של ארמון האפיפיורים באַוויניון שבדרום צרפת. ב-1856 נהרס הארמון בהתפוצצות של מחסן תחמושת, שהחריבה את מחצית העיר. ב-1937 שופץ הארמון ביוזמת המושל האיטלקי האחרון, במטרה להפוך אותו למגורי השליט האיטלקי מוסוליני והמלך ויקטור עמנואל, אולם בסופו של דבר הם לא הגיעו לשם.
העתק של ארמון האפיפיורים באוויניון. ארמון ראשי המסדר (צילום: עומר הכהן)
בקומה השנייה של הארמון אולמות וחדרים רבים, עם ריהוט מועט. על הקירות ציורי קיר ואילו הרצפה מכוסה בפסיפסים שהובאו מהאי קוס. מהחלונות נשקף נוף נהדר של העיר ובעיקר רוח ים קרירה ומרעננת, גם ביום חם של אוגוסט. בכל חדר יושבת שומרת יווניה קשישה, בדרך כלל ליד החלון כדי ליהנות מהרוח.
בחצר הארמון מוזיאון לתולדות רודוס. בעת ביקורנו במקום הוצגה בחלל סמוך תערוכה מתחלפת שנושאה ילדים יהודים מיוון, שהוסתרו על ידי יוונים בתקופת השואה. עבורנו זו הייתה חוויה מרגשת. במקור מוצגת התערוכה במוזיאון היהודי באתונה.
מהארמון פנינו לעבר סמטאות העיר העתיקה והשוק כשאנו חולפים על פני מסגד איברהים פאשה העתיק. סיור קצר בין הסמטאות השזורות חנויות רבות הספיק לנו. הללו מיועדות לתיירים ובהתאם לכך סוג המוצרים. אמנים ואומנים של ממש לא מצאנו שם. חזרנו למרכז העיר החדשה, לתחנת האוטובוס. האוטובוסים ברודוס הוא כלי תחבורה מאד פופולרי לתושבים ולתיירים כאחד. תמצאו שם בודקה למכירת כרטיסים וסדרנים שמכוונים את התנועה וגם ספסלים מוצלים עבור הממתינים.
ים כחול-טורקיז (צילום: עומר הכהן)
כפר לבן לרגלי האקרופוליס
את היום השלישי שלנו באי הקדשנו לכפר הציורי לינדוס, כ-55 ק"מ מדרום לעיר רודוס. בחרנו לנסוע לשם באוטובוס מקומי. זו חוויה בפני עצמה. ממרכז העיר רודוס יוצא כל שעה בערך אוטובוס ללינדוס (מחיר נסיעה 4.3 אירו). הנסיעה נעימה, עוברת בין כמה כפרים וניתן להתרשם כי רודוס אינו צפוף ביישובים.
נסיעה באוטובוס מקומי מאפשרת תמיד להתבונן גם בנוף האנושי של הנוסעים עצמם. ואכן, פרט לתיירים רבים שהצטרפו לקו בתחנות השונות, עלו גם מקומיים. אחת מהן הייתה אלמנה קשישה חרושת קמטים ולבושת שחורים שהצטלבה כל פעם שעברנו ליד כנסיה או בית קברות. אחרת נסעה בלבוש חג עמוסת חבילות, וירדה באחד הכפרים שבדרך. בוודאי נסעה לבקר בני משפחה, הרהרתי לעצמי.
את לינדוס כבר רואים מרחוק. לפני הירידה לכפר יש רחבה לאוטובוסים של תיירים ואוטובוסים רגילים. במקום כמובן מסעדה ובית קפה וחנות מזכרות. עם מכונית אפשר לרדת עוד מעט עד ממש הכניסה לכפר ושם מכוונים שוטרים למגרש חניה בתשלום.
בתי הכפר הלבנים בנויים בצפיפות רבה ובין הסמטאות המכוסות בענפי גפן עשרות חנויות. עוברים ביניהן בדרך המטפסת לאקרופוליס. העלייה אמנם תלולה אבל לא קשה במיוחד (מעקה לצד המדרגות היה מעניק תחושת ביטחון). בדרך ישבו כמה נשים שפרסו על המדרון מפות עבודת יד למכירה, למרות התחרות ביניהן הן נראו חברות והרבו להחליף ביניהן רשמית מעשרות התיירים שחלפו על פניהן באותה שעה. אגב בכל יום במבקרים באתר כ-7,000 איש. דמי הכניסה הם 6 אירו.
לינדוס. בתי הכפר הלבנים בנויים בצפיפות (צילום: אמיר גל)
האקרופוליס בנוי על גבעה שטוחה בגובה 120 מטר מעל פני הים, וממנו נשקף נוף מדהים של הכפר והמפרץ עם מימיו הכחולים. כמה עשרות עמודים עדיין נותרו זקופים, שרידים מהכנסייה שנבנתה במקום במאה ה-13 אולם מלאכת השחזור עדיין בעיצומה.
חוזרים באותה דרך, יורדים במורד למרכז הכפר ואז מטפסים שוב לרחבת האוטובוסים. הפעם עשינו את הדרך חזרה לעיר רודוס באוטובוס ממוזג, דבר רצוי בימים החמים של אוגוסט. בכל מקרה ביקור בלינדוס אסור להחמיץ.
בחצי היום האחרון בילינו בים הכחול-טורקיז שמול המלון. רק מגרעה אחת מצאנו שם - החוף עשוי אבנים קטנות. ועוד חוויה שחווינו ביומנו האחרון באי - שריפה שפרצה באזור המלון כובתה באמצעות מסוקים. למזלנו זו הייתה שריפה קטנה יחסית, להבדיל מהשריפות האחרות ביוון שהפכו לאסון.
הקפיצה הקצרה לרודוס הייתה מהנה והשאירה טעם של עוד. קצת יותר משעת טיסה ואתם בנוף ואווירה אחרים. כדאי לנסות.
לפנייה לכתב/ת 
