אולי כשר, אבל עדיין מסריח
בשפל העמוק אליו התדרדרה אכיפת החוק במדינה, שבה התמסדו נורמות של חיפוי על מעשי עוולה ושחיתות ציבוריים, כל סיום צורם של כהונת האיש שטיפח לעצמו את דימוי הלוחם במושחתים, אפילו אם נהג לא אחת כפיל בחנות חרסינה, יתקבל כהוצאה להורג של השליח
קשה להאמין שהחלטת שר האוצר רוני בר-און, להביא לסיום את כהונת החשב הכללי ירון זליכה, התקבלה בשליפה. סוגיית המשך כהונתו מתגלגלת במסדרונות האוצר בחודשים האחרונים, והשאלה היתה לא אם זליכה ילך הביתה אלא מתי. הוא עצמו נשבע באוזני לפני פחות משנה כי לא נראה אותו במשרד אפילו יום אחד לאחר שתפוג תקופת החוזה שלו לקראת סוף אוקטובר.
לפיכך, קשה להתייחס ברצינות לטענת פרקליטו, עו"ד בועז בן-צור, שהחלטת השר איננה חוקית כי הממשלה לא קצבה את תקופת כהונתו של החשב הכללי, ורק היא מוסמכת להפסיק אותה. הממשלה גם לא קוצבת את כהונת הרמטכ"ל, ויחסי העבודה בשירות המדינה נקבעים בחוזה חוקי. השבוע נודע כי בחוזה יש סעיף המאפשר להאריך את תקופתו בשנה נוספת. אתמול התברר כי הוא מיוחד לחוזה של זליכה, אלא הוא מופיע בחוזים של כל ראשי האגפים באוצר. איש מהם לא נאחז עד כה בקרנות המזבח כמו שזליכה מנסה עכשיו לדחוק את הקץ.
לפרשה שלו יש אמנם היבטים משפטיים וציבוריים שלובים זה בזה, שיוכרעו בערכאות המתאימות אם עניינו יובא לפניהן. אבל סיכוייו שקולים והצלחתו שם לא מובטחת מראש. מולו ניצבים שר אוצר וראש ממשלה, שהם בעצמם עורכי דין מפולפלים. לא יעלה על הדעת שמקצוענים אלה קבלו החלטה כה דרמטית כלאחר יד ללא ביסוס משפטי; מה עוד שהיא נפלה ככל הנראה לאחר התייעצות בצמרת משרד המשפטים, שבה נלקחו בחשבון כל התוצאות האפשריות. עניין אחר הוא התערבות המערכת הפוליטית לטובת זליכה שצוברת תאוצה בכנסת בכינוסי פגרה דחופים של המליאה והוועדה לביקורת המדינה.
מתי הפסיק זליכה לדבר על עזיבה?
זליכה הפסיק לדבר על סיום תפקידו כשהתרופף מעמדה של ממשלת אולמרט ועלה הסיכוי שמבקשי נפשו יודחו מהבמה הפוליטית. אולמרט ביקש להדיחו עוד לפני הבחירות בגלל הביקורת הפומבית שמתח על תפקודם של אגפי האוצר, בעיקר התנהלות אגף התקציבים. הוא הגדיר אותה כ"התנהגות לא חברית עד חתרנית". היועץ המשפטי לממשלה לא עצר בעדו ורק ביקש לדחות את ההליך לאחר הבחירות.
בעקבות נצחונו של אולמרט בבחירות ומינוי ידידו אברהם הירשזון לשר האוצר, החל זליכה לחוש את הטבעת שמתהדקת סביבו. הוא לא בזבז זמן בחודשים הבאים. לפתע פסקו הדיבורים שלו על פרישתו המתקרבת, ועלתה האופציה להארכת חוזהו, במקביל לסדרת הופעותיו הפומביות בשריון הלוחם בשחיתות השלטונית, על פי הקו של מבקר המדינה החדש. במקרה או במכוון זה בא גם אחרי פרסום דבר העדות שנתן נגד אולמרט בעניין מעורבותו כשר האוצר לטובת מקורביו במכירת גרעין השליטה של בנק לאומי.
זליכה הכריז בגלוי מרד בהיררכיה הממשלתית. המלחמה שלו הבשילה הודות לנסיבות החריגות של מינויו לחשב כללי בידי שר האוצר נתניהו. קודמיו צמחו מהאוצר. הוא הוצנח מהמגזר העסקי ולא חש חובת נאמנות לממסד המשרדי. עם הזמן הוא תפס שתפקידו איננו משרת אמון של השר או של ראש הממשלה וחובת האמון שלו היא רק למשלמי המסים שמצפים ממנו לשמור על הקופה הציבורית. מהשקפת העולם הזאת צמחו המחויבות והסמכות שנטל לעצמו להוקיע כל תופעה פסולה מבחינת המנהל התקין, ולשרש אותה גם אם נהפכה לנורמה מסורתית. הוא טעה בכך ששיחק עם העיקרון הזה בסגנון בוטה, צורם ומקומם. הוא שכח שבמינהל הציבורי לא די להיות צודק. חשוב גם להיות חכם.
נלחם בשחיתות השלטונית
זליכה גזר השבוע שתיקה על עצמו, מלבד התגובה המזוקקת להחלטת השר, לפיה הניסיון להפסיק את כהונתו איננו חוקי ולא מחייב, והוא לא יניח "לחבורה של חשודים בפלילים" להרתיע אותו ממשימת השמירה על הקופה הציבורית. אבל את מה שעבר עליו ב-4 השנים האחרונות והעצים את העוינות סביבו ניתן היה להבין מתמצית דבריו בכנסת, לפני פחות משבועיים.
במושב הלובי למאבק בשחיתות הוא אמר: "בשנים האחרונות נחשפתי לצערי לפרשיות קשות של שחיתות שלטונית, חלקן במעורבות של בכירים וחלקם במעורבות של זוטרים. חלקן בעלות השלכות פליליות וחלקן בעלות השלכות נורמטיביות. חלקן נמנע לפני שהנזק נגרם וחלקן, למרבה הצער נחשף רק לאחר מכן. בפרשיות אלה אני מזהה כשלים חמורים במערך הבלמים והאיזונים של שלטון החוק, ובוודאי בפרשה הקשה של הניסיון לתפור את המכרז של הפרטת בנק לאומי, שהיה גורם משפטי בכיר אשר כינה אותה 'פרשת השחיתות החמורה ביותר בתולדות המדינה'".
להצהרה זו קדמו טענות מבית היוצר של מבקר המדינה, שתופעת השחיתות השלטונית מאיימת על קיום המדינה לא פחות מאיומי הטרור. מאחורי הקלעים הוא אכן נלחם בכל תופעה כזאת שאתרו צוותי הביקורת שלו בערמה שהתרוממה עם השנים. כך למשל מינה לראשונה חשבונאי ראשי שעשה לראשונה סדר לא רק בחובות המדינה אלא בחובות הציבור למדינה, או במינהל הרכב הממשלתי. הוא ירד לחיי המשרדים שניסו לעקוף את חוק חובת המכרזים ולא מכבר החל לסגור פרצה של תמיכות למוסדות סיעוד שהוקצבו במיליארדים ללא מכרז.
בשנה האחרונה כשהתהדקה סביבו טבעת העוינות הסביבתית, החלה צמרת המשרד להצר את צעדיו וסמכויותיו כשעמד על ביטול המונופול של בנק יהב לעובדי המדינה, ושל אוצר השלטון המקומי על חלוקת האשראי לרשויות המקומיות. השיא היה במלחמה שבה ידו היתה על התחתונה, נגד הרפורמה שהרחיבה את סמכויות המשרדים לתת פטור ממכרזים.
קלפים בעיקר למראית עין
אבל בשנים קודמות היה זליכה יותר נקודתי במאבקיו שהתנהלו יותר בתוך המערכת ובמעשים ופחות מחוצה לה בדיבורים. הכרזת המלחמה בשחיתות אופיינית לשנה האחרונה וקשה להימלט מהרושם שהיא נועדה גם לצרכים אישיים. אם האיש כבר מועמד להדחה לפחות שיעשה גיהינום למבקשי נפשו והוא ייצא גיבור לאומי. כך למשל תלויה ועומדת השאלה מדוע המתין עם התלונה בעניין אולמרט ומכרז בנק לאומי, ולא הגיש אותה בזמן אמיתי, במהלך המכרז שהחשב הכללי היה שותף לו. האם באמת למד על השחיתות ההיא באחור או שמא בחר את העיתוי כפוליסת ביטוח נגד הדחתו?
בהופעתו האחרונה בכנסת הוא הגדיש את הסאה בכמה מובנים. זליכה נחפז להאשים את ראש הממשלה בפרשת השחיתות "החמורה בתולדות המדינה" בלי לציין את המקור המשפטי להערכה הזאת, שגם הוא הגזים מאד כאילו, למשל, פרשת ויסות מניות הבנקים, היא פחות חמורה למרות שנזקה לקופה הציבורית התקרב ל-10 מיליארד שקל. כל זה אפילו לפני שאולמרט נחקר. פן נוסף למופע הזה עלול לשחק נגד זליכה. הוא פרש שם תוכנית לאומית למלחמה בשחיתות, בלי לתאם אותה עם הממונים עליו. לא מן הנמנע שצמרת האוצר אשר בודדה את החשב הכללי, תשלוף נגדו קלפים נוספים, אם יהפוך את המשך כהונתו לעילת מלחמה ציבורית.
מצד שני, גם לזליכה יש קלפים, בעיקר של מראית העין והריח שעולים מהדייסה הזאת. שר האוצר וראש הממשלה לא יתקשו לבשל גם החלטת ממשלה שתסיים את כהונת זליכה. ספק אם יידרשו "שיקולים ענייניים" מעבר לנוהג של סיום קדנציה ממשלתית בתום התקופה המקובלת של 4 שנים. החשב הכללי לא נעלה מעל לרמטכ"ל. אבל אין לשכוח שהגוף המחליט הזה הוא היום חלק של ממשל שנמצא תחת חקירה, ולא בטוח שהציבור יקבל שהכרעתו נעשתה בתום לב ורק משיקולי מנהל תקין.
בשפל העמוק אליו התדרדרה אכיפת החוק במדינה, שבה התמסדו נורמות של חיפוי על מעשי עוולה ושחיתות ציבוריים, כל סיום צורם של כהונת האיש שטיפח לעצמו את דימוי הלוחם במושחתים, יתקבל כהוצאה להורג של השליח, רק בגלל שמילא את תפקידו בחריצות, אפילו אם נהג לא אחת כמו פיל בחנות חרסינה. גם זליכה צריך לחשב את מהלכיו הבאים בחכמה שהחמיץ במספר תחנות בקריירה הממשלתית שלו. כל מוצא מהמשבר שאיננו מכובד ומקובל, לא ייטיב עם אף אחד מהצדדים. מהזירה המשפטית בפרט - אף צד לא ייצא כשר למהדרין, ואפילו אם כן - עוד תראו כמה שיהיה מסריח.
