משפחתי וחיות אחרות
הכלב שלו שתה בכל ערב קערה מלאה ביין, הוא בעצמו היה מת להרביץ לקולין פארל ו"משפחת סימפסון" היא מבחינתו המגדלור של סדרות האנימצייה למבוגרים. סת' מקפארלן, האיש מאחורי "איש משפחה", מספר על ההשראות לסדרה, מגלה האם המשפחה מבינה את סטואי וחושף את מי הוא חולם לארח בתוכנית
סת' מקפארלן הכותב, המאייר ויוצר סדרת האנימציה הקומית (פאנימציה בקיצור) "איש משפחה" מסביר: "למשפחתי היה האסקי בשם בראיין, שלצערי הלך לעולמו לפי שישה חודשים. פעם אחת הוא טעם מכוס יין שאמי הניחה על הרצפה ומאז, מדי ערב, הוא ניסה באגרסיביות ללגום מהיין שלה. אחרי התנגדות ממושכת, בסופו של דבר היא אמרה: 'לעזאזל עם זה! אם הכלב רוצה יין, ניתן לו יין'. מזגנו לו לקערה יין וכל ערב הוא שתה ממנה עד תומה. הוא חי עד גיל 18".
מקפארלן והמשפחה ("2007 Twentieth Century Fox and its related entities. All rights reserved")
קל לדמיין את האמא הזאת של מקפארלן - מבוסמת, משקה את הכלב ביין שלה ומנשנשת מהאוכל שלו. משפחת גריפין ב"איש משפחה" דומה למשפחה שלו בצבעיה ובהלכותיה הציניות, אף פגיון לשוני משונן שמשליכים בבית הזה, לא נותר נקי מדם. ועם זאת לפי עדותו של מקפארלן, הבית שלו היה הרבה פחות כאוטי. ובכל זאת, למקפארלן לא היה קל. הוא אמנם בא ממשפחה בעלת ממון מרוד איילנד, אחת המדינות היותר לבנות פרוטסטנטיות בארה"ב, שמטפחת צמחי קיסוס, עצי מייפל ואילנות יוחסין שמגיעים עד למייפלאואר, אבל באמצעות "איש משפחה" הוא חווה דחיות של אאוטסיידר.
לא פוליטיקלי קורקט
סדרת המשפחה הלא משפחתית שלו (שמתרחשת באותה רוד איילנד) עברה מסלול מכשולים שבלוּלי ברשת פוקס. היא בוטלה פעמיים: לראשונה ב-2000 ואחר כך ב-2002, משום היותה מהגרת זרה גם בעולם המוזר דיו של הסדרות המצוירות למבוגרים. "איש משפחה" אינה "סאות'פארק", שמלכתחילה לא הסתירה את הזבל לבן ממנו עשויות עלילותיה ושמשודרת בערוץ מתירני באופן יחסי. היא גם אינה "משפחת סימפסון", שאת החצים שהיא מכוונת לעבר החברה האמריקאית היא משגרת מתחת לפני השטח: פרברי טיפוסי המגודר בגדרות לבנים.
הדמויות ב"איש משפחה" לא מסמיקות לרגע כשלכל אורך הסדרה הן מדיפות התנשאות מעמדית קלה, ארומת בוז עדינה, והומור מאוד לא מעודן, או פוליטיקלי קורקט, או מתחבא. ויש בה גם דמויות אחרות, כמו מג, הבת המכוערת (מילה קוניס "מופע שנות ה-70" או כריס הבן הטיפש (סת' גרין "באפי"). במבנה שלה תחובים הרבה מאוד פלאשבקים וcutaways (קטעים קומיים קצרים, בין סצינות, שאינם מקדמים את העלילה) ופיצוצים שנוצרים ממפגשים עם השכנים היהודים והשחורים, ובהתנגשויות בין מוצאו של האב פיטר (אירי פשוט), לבין מוצאה של האם לואיס (עשיר ומיוחס) נ.ב: היא גם אחת הסדרות הכי מצחיקות שמשודרות היום בטלוויזיה.
כן, למרות התלאות, "איש משפחה" עשתה היסטוריה כשהפכה לסדרה המבוטלת הראשונה שחזרה לרשת שידור גדולה, אחרי שהפכה ללהיט DVD ו-youtube וזכתה לפופולריות בשידורים חוזרים ברשת הבת של Cartoon Network: Adult Swim. רשת FOX הבינה אז שגזרה על "איש משפחה" מיתה מוקדמת מדי, וחידשה אותה ב-2005. ב-2008 תשודר העונה השביעית שלה והערב (א') תשודר בארץ מדי יום, בשידור חוזר חלקה השני של העונה הרביעית בערוץ yes stars 2. לשם כך הואיל מקפארלן לשוחח עמנו. מקפארלן היה מת לחזור לשחק גולף, אחד מתחביביו העיקריים, אבל ידיו מלאות בעבודת אנימציה וכתיבה לבייבי שלו. "באופן אירוני, הוכשרתי באנימציה אבל כיוון שישנם כל כך הרבה אנשים בצוות שלי שמציירים הרבה יותר טוב ממני, אז ככל הנראה אני יותר כותב קומי מאנימטור". הוא מסביר. "אין לי זמן לנשום, אבל כשאני רוצה להירגע, אני מתיישב ליד הפסנתר ומנגן".
אז למה אתה מדבב את הדמויות הראשיות ב"איש משפחה"?
"ובכן, בתחילה זה היה בגלל מחסור בכסף. כשרק התחלתי אני חושב שהיה לי תקציב של 50 אלף דולר לה-כ-ל, בעוד שהפקת פיילוט מונפש רגיל עולה כמיליון דולר. כיוון שעשיתי קצת סטנדאפ ומפני שתמיד הייתי חקיין קולות, הרגשתי שבעצם למה לא: זה זול. אתה יכול לכתוב משהו שאולי אינו נראה מצחיק על הנייר, אבל אם אתה קורא אותו בדרך מסוימת, זה נשמע מצחיק, ואם אתה עושה זאת בעצמך, יש לך הרבה שליטה על איך שזה נשמע".
התאמנת על הקולות לדמויות לפני שהחלה הסדרה? מאיפה הם הגיעו?
"לא ממש. אני מדבר הרבה, אם זה נקרא להתאמן על הקולות. אבל כן לקחתי כמה שיעורי פיתוח קול שברור שהם מסייעים לי מאוד. למדתי אצל זוג מורים בני 90 מברבנק (קליפורניה, מ.ק) שנתנו בעבר שיעורים לפרנק סינטרה ולברברה סטרייסנד.
הם הכי טובים שיש וזה עזר לי להיות מכוונן ומדויק בקולות של הדמויות. אבל באופן כללי, הקולות האלה, של פיטר, סטיואי ובראיין פשוט צצו ממני".
מאלו סדרות או סרטים מצויירים נהנית כילד? ומאלו אתה נהנה עכשיו?
"כילד אהבתי את 'משפחת פלינסטון' ואת 'סקובי דו'. צפיתי גם בהרבה מאוד זבל שהואכלתי בו בכפית על ידי תעשיית הטלוויזיה כמו: 'Thundercats', 'הרובוטריקים', 'G.I. Joe' וכל מני סדרות נוראיות באמת. בנוגע לתזונת האנימציה שלי עכשיו: 'משפחת סימפסון' ממשיכה להיות המגדלור של אנימצייה למבוגרים. ישנה סדרה מאוד הזויה של Adult Swim (רשת בת של הקומדי סנטרל והפרוגרמציה הרשמית הראשונה בארה"ב של אנימציה למבוגרים, מ.ק) שנקראית
Home Movies , שהיא מאולתרת מאוד, והכל בה נראה לא מתוסרט ונשלף מהשרוול בשנינות. הפכתי למעריץ גדול של התוכנית והיתה לה השפעה מסוימת על האופן בו אנו מקליטים את 'איש משפחה'. אפילו השתמשנו בכמה מהמדבבים של הסדרה הזאת".
עבדת בעבר עם חברת האנה ברברה. האם בפיטר גריפין יש משהו מפרד פלינסטון?
"בהחלט כן. אני חושב שפרד פלינסטון השפיע על כל אחד ואחד מהאבות המאוירים בסדרות למבוגרים שנוצרו מאז 'משפחת פלינסטון'. אני מאמין שזו היתה הסדרה המצויירת הראשונה שיועדה למבוגרים ולכן פיטר קיבל השראה ממנו, מראלף קרדמן (מה"Honeymooners”, משם גם אומצו הגגים הארוכים והחוזרים על עצמם, מ.ק) ומכל דמויות האבות הגדולים, השמנים והמגוחכים".
מי מבין את סטואי?
הדמות האהובה ביותר בסדרה היא סטואי, התינוק המנוול, הסוציופת והגאון, בעל המבטא הבריטי האריסטוקרטי ומזימת העל הדו שלבית: לרצוח את אמו לואיס (אלכס בורסטיין) ולהשתלט על העולם.
מסתבר שדמותו מבוססת על השחקן רקס האריסון. "בשנות ה-50-60 הוא שיחק את פרופ' הנרי היגינס ב'גבירתי הנאווה', ואת דוקטור דוליטל", מסביר מקפארלן. לשאלה מי מבין את המלל האינטלקואלי (והרצחני לעיתים) שסטואי מפיק הוא משיב: "אין ספק שבראיין מבין אותו, והמבוגרים: הם מעדיפים שלא להקשיב לו".
האם סטואי הוא האלטר אגו שלך?
"אני חושב שבראיין הוא האלטר אגו שלי. ככל שהתוכנית התקדמה, בראיין הפך לדמות שמכילה תכונות שלי, ופועלת לפי תסריטים שהתרחשו, או שהיו יכולים להתרחש, בחיים שלי. הוא ממש עושה לי תרפיה והפך לפסיכולוג השני שלי.
"סטואי הוא דמות שעומדת בפני עצמה. האם ישנם פנים שלי בסטואי? אולי. היה גֵג שבו סטואי הרביץ לקולין פארל במשך דקה וחצי בערך וזה משהו שמאוד הייתי רוצה לעשות. אבל חוץ מזה, אני לא יכול לחשוב על שום דבר שמשותף לשנינו".
מה הפרק האהוב עלייך ב"איש משפחה"?
"קרוב לודאי PTV (עונה רביעית, מ.ק). זה פרק שהיה בו הכל. הרבה מאוד בדיחות מעולות, הרבה זירות התרחשות מגונות וסצינות פעולה נחמדות ויש בו גם שיר, ושירים משחקים תפקיד משמעותי בסדרה. מעל לכל הפרק היתה גלוית הוולנטיין שלנו למשטר הדיכוי שמנהיג מולנו ה-FCC (הגוף המפקח על אמצעי התקשורת בארה"ב, שלעיתים חוטא בצנזורה, מ.ק) אז אם הייתי צריך לבחור פרק אחד מכולם - זה היה הפרק".
אפשר בכלל להעביר הומור באנימציה כמו באמצעות שחקנים בשר ודם?
"החיסרון בדמויות אנימציה הוא שיש להן מאגר מוגבל מאוד של דקויות בהבעות הפנים שלהן. כך שלא משנה כמה קשה תנסה, יש דברים שלא תוכל להוציא מדמות מצויירת. במיוחד כשמדובר בהבעות אירוניות. הדבר הטוב ביותר שאתה יכול לעשות הוא להעניק להן הבעה ריקה ולפצות על זה בטון הדיבור. כך אתה נותן לצופה להשלים את החסר ולחשוב בעצמו מה עובר במוחה של הדמות. אז כן, היה נחמד לו יכולנו לחלץ מהן מעט יותר הבעות פנים כמו משחקנים אנושיים, אבל אנחנו מפצים על זה בדברים שאי אפשר לעשות אלא באנימציה".
אתה חושב שההומור של הסדרה עובר במלואו גם במחוזות השידור שלה מעבר לים?
"ישנן התייחסויות בסדרה לתרבות פופ מקומית וכל מיני ביטויים ווריאציות על ביטויים, שאני לא בטוח שמיתרגמים היטב ואני לא בטוח מה אנשים מבינים מהם. היתה בדיחה בפרק הפיילוט ובה פיטר מדבר על 'עד ג'מיימה' שעובד מדלת לדלת ומנסה למכור לך פאנקייקים. זה משחק מלים מאוד אמריקאי (תשלובת קומית בין הידפקותם של עדי יהווה על דלתות בתים ברחבי אמריקה, וג'מיימה, דמות שמתנוססת על אריזות פנקייק ומוצרים נלווים לפנקייק שנמכרים בארה"ב וגם בארץ, מ.ק). תמיד התכווצתי למחשבה כיצד הדברים יעברו בספרדית, או איטלקית או גרמנית. מעניין אותי לשמוע איך זה נעשה. הייתי רוצה לשבת ליד מישהו שדובר את אחת השפות האלה ולשאול אותו: 'מה הם אומרים כאן?'".
היו לכם הרבה מאוד אורחים מפורסמים בתוכנית: מפאריס הילטון ועד קנדיס ברגן (פעמיים). את מי אתה עוד חולם לארח?
"וודי אלן. אם הייתי יכול להשיג את וודי אלן לתוכנית זה היה הדבר הכי מדהים בעולם".
