"דאום, זכותך להיות דתילוני; למה בהתנחלות?"

ספרו של חנוך דאום "אלוהים לא מרשה" רק יצא לחנויות, והוא כבר מעורר סערה. לצד תגובות חיוביות, הגיע ל-ynet יהדות גם מכתב אנונימי שמופנה לדאום ותוהה מדוע בעצם הוא נשאר לגור בהתנחלות.

בין היתר נכתב שם: "זכותך לחיות ולבחור לעצמך דרך 'דתילונית', או כל דרך אחרת, אבל ביישובים הדתיים יש דרך אחרת, שאיננה תואמת דרך זו, מדוע אתה בוחר לגור דווקא בהם? אין לי כוונה לעורר מדון, אלא להזכירך שאם אתה לא בא לתפילות, ילדיי רואים זאת. האם כבר אי אפשר לגור במודיעין? בתל-אביב? בשוהם?

"איני קורא לך לעזוב בהכרח, קיבלנו כאן ביישובנו גם את הרב יואל בן נון ואת ח"כ זאב אלקין מקדימה, אבל בשבילך אני תוהה, מה בעצם הסיבה שבעטייה אתה מעדיף לגור בהתנחלות, אם אתה גם לא דתי כפי שהיית כשהגעת הנה, וגם לא ימני כפי שהיית בעבר. אולי תמצא שאתה בעצם עדיין רוצה להיאחז באורח החיים הזה, כדי שתהיה לך האפשרות לחזור".

האם אלוהים כועס?

ספרו של חנוך דאום יצא בסוף השבוע לחנויות, והוא מעורר דיון נרחב במגזר והן מחוצה לו. בין היתר מגולל דאום בספר סיפור אהבה שהיה לו בהיותו תלמיד בישיבה התיכונית עם אחד מחבריו, ודן בשאלה האם אלוהים כועס עליו בשל כך, או שמא מבין אותו.

דאום דן בשאלות רבות נוספות, דרך סיפורו האישי, כמו מקומן של הפנימיות בבעיותיהם של מתבגרים דתיים, שאלת תכנון המשפחות - דאום מספר שכשהתחתן לא ידע שניתן מבחינה הלכתית לא להביא ילדים לעולם, וכן, במהלך הספר מספר דאום כיצד במהלך מבצע חומת מגן היה מאזין בסתר לרדיו בשבתות.

הספר עוסק גם בשאלה האם המגזר הדתי פתוח לשמוע קולות אחרים. גם נושא הכדורים הפסיכיאטריים עולה בספר, דרך תיאור רגעי משבר אובדניים, ויחסי בניהם של רבנים עם הוריהם הדומיננטיים. 

חנוך דאום מסר בתגובה כי "המכתב לא היה חתום כך שקשה לי יותר להתמודד איתו. הוא כמובן לגיטימי ובסך הכל מנוסח באופן הגון. סוג כזה של דיאלוג אינו רע. אני לא מבטל אותו, אבל לא מתכוון לעזוב את ביתי ואני חושב שריבוי הצבעים והגוונים בקהילות הדתיות יוסיף לכולם.

"אכן משפחתי ואני נקלענו למצב מסובך ומורכב שבו בני הזוג רואים אחרת את אורח החיים הדתי, אבל אני מאמין שאנחנו לא היחידים שזה קרה להם, ושאם הבעיה הזו תידון בציבור הדתי, רק ייטב לכולם. ככלל אני מאמין באהבה יותר מבכל דבר אחר".