חרדת המוות של אלוהים

אקדח ברקת הבחירה החופשית 

ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר: 'ויתיצבו בתחתית ההר' (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא אמר להם הקב"ה לישראל: אם מקבלים אתם את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם.

פרשנות נוספת למוות שבברית

הברית בעבר הירדן חותמת את חמשת חומשי התורה ואני, בעקבות חז"ל, מבקשת לבחון פרשנות נוספת לחיים ולמוות שנושאת בחובה הברית הזו עם אלוהים. או-טו-טו התורה שבכתב נחתמת ונמסרת לעם היהודי. עם חתימתה של התורה שבכתב יאבד אלוהים את תפקידו כמחוקק וכהיסטוריון של העם היהודי והתפקיד יעבור לידי העם – חכמי התורה שבעל-פה. בעבר הירדן מרחפת אם כן אימת המוות לא רק על בני ישראל אלא גם על אלוהים ועל תורתו.

מפחיד לסיים יצירה, מפחיד שבעתיים להפקיד אותה בידיו של מישהו אחר. כולנו מכירים את זה היטב – ילדים שבגרו ויוצאים לדרכם, תלמידים ההופכים לקולגות, יצירה שמשתחררת לאויר העולם. העצמאות של היצירה החדשה נושאת בחובה, לצד השמחה, גם את חווית המוות של היוצר. התורה שבכתב עתידה לפנות את מקומה בבמת ההיסטוריה והיצירה היהודית לדורותיה, לטובת התורה שבעל-פה. האם בטקס כריתת הברית אלוהים מאיים עלינו במוות או שהוא מבטא את חרדת המוות שלו ושל תורתו?

'לא בשמיים היא'

בפרשה שלנו מופיעה הקביעה המפורסמת 'לא בשמיים היא'. קביעה שבהקשרה המקראי נועדה לעודד אותנו לקיים את המצוות האלוהיות, לספר לנו שקיום המצוות הוא דבר קל ופשוט לביצוע (ל, יא-יד):

כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: ... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: 'לא בשמים היא'. - מאי (דברים ל'): 'לא בשמים היא? '- אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול,

סיפור של התבגרות

תיאור המעבר בין התורה שבכתב לתורה שבעל-פה הוא גם תיאור של התבגרות והתפקחות. הוא תיאור של מסע שיש בו רצון לקשר והבנה בוגרת של נבדלות הקיום האנושי. התורה כמו החיים שלנו - בשביל שחווית חיים חדשה תוכל לצאת לדרך עלינו לתת לחוויה קודמת את הזכות להשמט מאתנו, ללכת לדרכה, למות.

נ.ב

'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך' (ל, יט) – הפרשה מרבה לעסוק בילדים ובחובה ללמוד אתם תורה, אז למדתי את הפרשה עם בני בן התשע, דניאל.

דניאל היה השבוע חולה ובחר להתייחס לפסוק הזה ובעזרתו לתת שתי עצות לילדים ומבוגרים שמרגישים חולים: 'הגוף לפעמים יכול להתגבר על מחלות בלי תרופות. אבל אם ממש-ממש מפחדים אפשר בכל זאת לקחת תרופה שהרופא נותן'.

ועוד משהו שכדאי לעשות כשמרגישים חולים ומפחדים: 'אני דיברתי עם אנשים מהמשפחה על דברים שאני מפחד מהם. לבד, רק אני ואותו אדם מהמשפחה, וזה היה לי נורא נעים וזה עזר לי אז אני ממליץ גם לילדים ולמבוגרים אחרים לדבר לבד, עם אדם שהם אוהבים, על הפחדים שלהם'.

שבת שלום

ד"ר רוחמה וייס היא חוקרת ומרצה לתלמוד. מלמדת בהיברו יוניון קולג' בירושלים, בבית המדרש "קולות" ובבית המדרש "בית שמואל" ועורכת את סדרת "יהדות כאן ועכשיו" בידיעות ספרים