לטיול יצאנו, טרנד חדש מצאנו
כל שנה מביאה עמה את האופנות שלה. מיכל בן ארי מגישה את הטרנדים החמים של השנה החולפת בתיירות, ומנסה לנחש מה יהיה הדבר שכולנו נעשה בשנה הקרובה
| ממתגים מחדש |  | מה הקונספט שלך? | | תיירות נישה | | מרכזי הפירוטכניקה |
| ||||||
| נוסטלגיה | | מחפשים אוצרות | | | | |
כל שנה מביאה עימה אופנות ומגמות, חלקן ישארו איתנו גם בשנה הקרובה, האחרות יחלפו עם הרוח. לכן, אין זמן טוב מראש השנה לבדוק מה היו הטרנדים החמים של השנה החולפת בתחום התיירות, ומה הולך להיות הדבר הגדול הבא.
קחו לדוגמא את בקעת בית שאן. במשך שנים נשא האזור היפיפה הזה שם שלא עשה עימו חסד. תחשבו על תיירים שמחפשים טבע, מים וצימרים - עם כל הכבוד לעיר בית שאן ולהיסטוריה המפוארת שלה - האסוציאציה המיידית של השם "בקעת בית שאן" היא של חום לוהט וטיול מפרך בעתיקות בית שאן.
המועצה האזורית החליטה להפוך את האזור לפנינה תיירותית מהמובילות בישראל, ולהפנות את הזרקור מהחום אל שלושים המעיינות הנובעים באזור (ביניהם גני חוגה, גן השלושה, נחל קיבוצים ועוד).
במסגרת המהלך האסטרטגי החליטו לקרוא לאזור בשם האטרקטיבי בעל הניחוח האירופאי "עמק המעיינות". אך המועצה איננה מסתפקת רק בשינוי שם, הכוונה היא למתג את האזור כולו כ"פרובנס הישראלית". בתהליך זה, נבחר גם סמל חדש וסלוגן "עמק המעיינות, הכל נובע מהטבע". אפילו שלטי ההכוונה בדרכים ישונו.
לצד שינוי התדמית מתוכננות פעילויות 'של ממש' - בהשקעה של מיליוני דולרים מצד יזמים, הממשלה והמועצה, יוקמו באזור בתוך שנתיים מלוניות, מרכזי ספא, בתי הארחה, כ-150 צימרים, מסעדות, מוזיאונים, מרכז צפרות ומרכז מבקרים גדול.
תשכחו מהעתיקות, מעיינות זה הדבר הבא (צילום: ISRAEL IN 3-DVD)
גם ערים זקוקות לפעמים למתיחת פנים תדמיתית שתנער מהן דימויים שליליים שדבקו בהן. העיר חולון, למשל, זוכה לאחרונה למנה גדושה של תיירות פנים בזכות מיתוגה כ"עיר הילדים".
גם במצפה רמון החליטו לאחרונה למתג את העיירה מחדש. כחלק מהטרנד האקולוגי השוטף את ארצנו, הוחלט לשווק אותה כעיירה ירוקה.
מצפה רמון, שהוקמה בסוף שנות ה-50, התחילה כעיירת כורים, המשיכה כיישוב עולים, הייתה למקום מושבם של אנשי צבא קבע, ושוב קיבלה עלייה גדולה ששינתה את פניה. בעשר השנים האחרונות החלה הגירה של אנשי תיירות אקולוגית אל העיירה - אמנים ואנשים שבאים אל המקום מה"מרכז" על מנת לחפש בה שקט ושלווה.
בואם עורר מודעות לפוטנציאל התיירותי של מצפה רמון, בעיקר בתחום התיירות האקולוגית. המודעות הביאה להקמתם של מיזמי תיירות אקולוגית כשהוותיק והמפורסם הוא "סוכה במדבר". במקביל, עברה העיירה כולה תהליך של שינוי תדמית והייתה ל"עיירה אקולוגית".
הטרנד מתבסס על מתחמי בילוי - בין אם אלו מתחמים מסחריים של חנויות או מתחמי תיירות כגון חופים ופארקים - הצצים להם לתקופה מוגבלת בקול תרועה רמה בחסות של חברה מסחרית כלשהי ולאחר זמן מה נעלמים. מטרתו העיקרית של המתחם, אגב, איננה מכירות, כי אם חיזוק והעצמת המותג וחוויה ייחודית למבקרים בו.
השנה, התמקד הטרנד בעיקר בחופים (אולי בגלל שהוא אופייני לתקופת הקיץ ופונה לצעירים). הופעתה של חנות מגנום בנמל תל אביב סימנה את ההתרחבות גם לתחום הקמעונאי, והצפי הוא שמגמה זו תתפשט ותגיע למלונות, אתרי טבע ונוף ועוד.
דמיינו, למשל, איך בתקופת החורף, בשיא פריחת מרבדי הכלניות האדומות בדרום, הופכת שמורת בתרונות רוחמה למתחם זמני של חברת הכבלים HOT, או מלון המלך דוד מצמיח כנפיים והופך למלון המלך רדבול.
פעילים סביבתים מזהירים מפני הטרנד הזה שיכול לייצר מפגעים סביבתיים ומגמה לא חיובית של השתלטות (גם אם היא זמנית) של גופים מסחריים ובעלי הון על רכוש ציבורי.
תיירות המתמקדת בנשים בלבד החלה כבר לפני מספר שנים, כאשר שני הכיוונים הבולטים שלה הינם מסעות אתגר לנשים כדוגמת "מלכת המדבר" וטיולי נשים להודו. בשנה האחרונה התפתחה בארץ גם הפנייה הממוקדת לקהל ההומואים והלסביות - "תיירות ורודה".
הקהל ההומוסקסואלי נחשב לקהל מחוזר במיוחד בשוק התיירות העולמי בשל היותו (בהכללה גסה) קהל מבוסס, המורכב מבעלי מקצועות חופשיים, שאוהב לבלות, לחגוג ולקנות, וככזה נוהג להוציא כסף רב בחופשותיו.
במסגרת המגמה, ישנה פנייה לחברי הקהילה בישראל על מנת לארגן להם טיולים ייחודיים בחו"ל, אך בעיקר שיווק ישראל לקהל הגאה ברחבי העולם. סוכני הנסיעות, ולאחרונה גם משרד התיירות, משווקים את ישראל לתיירים גאים כארץ שבה ניתן "לתפוס שמש" ברוב ימות השנה יחד, בשילוב עם "תיירות ארץ הקודש" וחיי הלילה הסוערים של תל אביב.
מעודדים את התיירות בארץ הקודש (צילום: איתן טל)
בחודש מאי השנה יצא משרד התיירות בקמפיין, שעורר כצפוי מהומה לא קטנה, לעידוד התיירות לישראל בקרב הקהילה ההומו-לסבית, והציג שני יהודים חובשי כיפה חבוקים בירושלים, כשאחד מהם מקועקע.
אך למעשה, כבר לפני שנה, עלה לאוויר בגרמניה, בבריטניה ובהולנד קמפיין אינטרנט ייחודי לקידום תיירות ורודה לתל אביב. בעקבות הקמפיין, שהיה יוזמה משותפת של משרד התיירות והתאחדות בתי המלון של תל אביב, הוקם אתר אינטרנט מטעם אגודת ההומאים והלסביות בישראל, הממפה עבור התיירים את אתרי התיירות בארץ הידידותיים לבני הקהילה.
במוקדי הבילוי של הקהילה ההומו-לסבית ברחבי אירופה מופצת כבר כמה חודשים המפה הגאה של העיר תל אביב, ובה מסומנים מוקדי הבילוי והפנאי של הקהילה. מטרתה היא למקם את העיר, הנחשבת בשנים האחרונות לאחת מהערים הידידותיות ביותר לקהל ההומוסקסואלי ביחד עם ברלין, ברצלונה וסן פרנסיסקו, על מפת התיירות הגאה והפיכתה של העיר ליעד מבוקש.
מרכזי מבקרים אינם טרנד חדש. מזה כמה שנים, חברה מסחרית שרוצה לשים את עצמה על המפה, פותחת מרכז מבקרים המשמש חלון ראווה של החברה.
אבל בשנה האחרונה דם, אש ותמרות עשן הפכו לגימיק העכשווי של המרכזים. כמעט כל מרכז שנפתח או משודרג משלב בתוכו פירוטכניקה מהולה בסימולציה עם קורטוב כסאות רוטטים וחוויה אינטראקטיבית.
שני המרכזים המובילים המשקפים את המגמה הם "עופוריה" בשמורת החולה ו"מרכז החושים" של קוקה קולה.
בעופוריה הושקעו 8 מיליון שקל, והוא כולל מערכת מושבים חכמים, רוח, גשם ועוד, המדמה מסע חוויתי רב חושי של רבע שעה, שבו מתוארת נדידה הציפורים בעזרת "סימולציה חדשנית בשישה מימדים".
המבקרים חובשים משקפיים מיוחדות שהופכות את הסרט לתלת מימדי, וחשים כאילו הם עפים.
במרכז החושים של קוקה קולה הושקעו 2 מיליון דולר. המרכז מחולק ל- 10 אולמות בהם עובר הצופה חוויות חושיות כמו "טיסה" מסביב לעולם בחללית-פחית; חוויה ספורטיבית בפארק האקטיבי; מנהרה המספרת את סיפורה של קוקה-קולה בישראל; מעין פלנטריום. שיא הביקור הוא היכל הבועות – חובשים משקפיים תלת מימדיות ונכנסים לתוך 'בועה' המרחפת בחלל החשוך, מסביבן נשמעים רחשים של בועות והתחושה היא כאילו נמצאים בתוך משקה קוקה-קולה.
טרנד הנוסטלגיה איננו חדש, מדי כמה שנים שוטף את ישראל גל של נוסטלגיה לעבר התמים והאופטימי. זה יכול לבוא בעקבות ציון תאריך משמעותי למדינת ישראל או לחילופין בעקבות משבר. השנה חברו להם יחדיו יום הולדת שישים, ליקוק פצעי המלחמה מהקיץ שעבר והחרדה מפני מלחמה נוספת.
הנוסטלגיה בהתגלמותה. המוזיאון בעין שמר (צילום: אלעד גרשגורן)
מקומות אשר משמרים את העבר כבר פועלים בארץ. בקיבוצים, למשל, ישנה מגמה ותיקה יחסית של שימור המבנים וההיסטוריה הקיבוצית כערך חינוכי. בקיבוץ עין שמר נמצאת "החצר הישנה" - שיחזור מדויק ויפה להפליא של ימי ראשית ההתיישבות; בקיבוץ יפעת נמצא המוזיאון לראשית ההתיישבות; קיבוץ דגניה, הקיבוץ הראשון בעולם, שימר בצורה מרהיבה את החצר הישנה שלו והקים בה מוזיאון לתפארת, ועוד ועוד.
תיעוד ההיסטוריה הקיבוצית הינה פעילות חשובה ביותר בעיקר נוכח העובדה שהדור הבא כבר לא יכיר את מהות המושג 'קיבוץ' ורק החצרות המשוחזרות יספרו לו שפעם אנשים באמת ניהלו כאן חיי שיתוף.
תת-טרנד בתחום הנוסטלגיה הוא טרנד הטיולים המזמרים שהתחזק בעקבות ההצלחה של תכנית הריאלטי "כוכב נולד",
בשילוב עם מותם בטרם עת של כמה פזמונאים גדולים.
רובם של הסיורים הינם בעקבות שיריהם של אהוד מנור בבנימינה, נעמי שמר ורחל בכנרת. חלקם הוא פשוט גירסא ניידת של מועדוני השירה בציבור (טרנד פופולארי כשלעצמו) המציעים מורה דרך, נגן גיטרה או אקורדיון ואוטובוס מזמר.
מיכל קנדל מציעה דווקא סיורים מזמרים בסגנון אחר כמו "זו שנולדה ליד הים" בשמורת חוף השרון בעקבות שירי רחל שפירא, או "משק יגור - טיוטא" המשלב את שיריהם של יהודה שרת, יהורם טהרלב ועידית חכמוביץ. גם זאב הולין מציע סיור בשם "כלניות" אל תחנות בחייה של שושנה דמארי המלווה, כמובן בשיריה.
אם אתם חושבים שחיפוש מטמונים הוא תחביב ארכאי השייך לעידן שודדי הים - טעות בידכם. מסעות לגילוי אוצרות הם הדבר הגדול הבא. בעיקר הודות לפלאי הטכנולוגיה, או למעשה למכשיר אחד קטן - ה-GPS.
בארה"ב מתרחב מאגר האנשים המבלה את שעות הפנאי שלהם בניווט לוויני על מנת למצוא אוצרות שהוטמנו על ידי חברים לתחביב. הפעילות מתבצעת פחות או יותר כך: מישהו טומן "אוצר" במקום שלא פשוט להגיע אליו, לאחר מכן הוא מפרסם רמזים על מיקום האוצר במספר אתרי אינטרנט המתמחים בעניין.
בשלב זה, על החברים למשחק להפעיל את מכשיר ה-GPS שלו (או את מכשיר הטלפון הסלולרי, באם הוא תומך
בשירות) ולאחרונה אפשר גם מכשיר טלפון סלולרי תומכים), ולהגיע אל הקואורדינטות המדויקות של המטמון. כאשר מגיעים אל המקום, לרוב מגלים כי ההגעה אל היעד כרוכה בצלילה למעמקים או בטיפוס אל ראש צוק.
מעין משחק ל"ספיידרמנים" למיניהם, המשלב בין ידע טכנולוגי לספורט אקסטרים. אחד האתרים המובילים בתחום הוא geocaching.com, המציע, בין היתר, גם לפרסם בלוג על החוויות בחיפושים אחר המטמון.
בארצנו חובבת הגאדג'טים הטרנד הזה הולך לתפוס ובגדול. אמנם הארץ קטנה ואפשרויות הניווט אינן בלתי מוגבלות כמו בארה"ב. אבל מצד שני, הטרנד הזה עונה על כמה צרכים של הישראלי הממוצע: הוא מעלה זיכרונות סחבקיים ממסעות ניווט בצבא, אלא שהפעם במקום לקרוא מפה צריך לדעת לתפעל את ה-GPS. בנוסף, אפשר כבר לדמיין כל נהגי ה-4X4 חובבי הטכנולוגיה שועטים בנגב, משוויצים למי יש יותר קטן (GPS, אלא מה?), בדרכם למצוא את האוצר שהוטמן בחסות חברת משקאות או טלפונים סלולרית כלשהי.
אגב, לצד משחקי חיפוש המטמון, מתקיימים בעולם עדיין מסעות חיפוש אוצרות אמיתיים. למשל, לפני מספר שנים הסתיימו מסעות חיפוש בני עשרות שנים אחר הספינה הטבועה S.S. Republic שטבעה ב-1865 בה נמצא אוצר מטבעות בשווי של 400,000 דולר.
מי יודע אולי מחפשי המטמונים הישראלים עוד ימצאו כאן תודות ל- GPS את אוצרות בית המקדש. שנה טובה!
