מה קרה בסוריה? מדריך לגולש המבולבל

"ניו-יורק טיימס" הוא עיתון אמין בדרך כלל. לעתים אחד מהעיתונאים העובדים בו מכשיל את העיתון ועורכיו, אבל הוא עדיין נחשב בצדק לכלי תקשורת שבוחר ובודק בקפידה את דברי מקורותיו בוושינגטון וברחבי העולם. בעיתון נוהגים גם דרך שיגרה להצליב מידע. חשוב לציין עובדות אלה מפני שבימים הקרובים אנו צפויים למבול של סברות וגירסאות ביחס לאותה גיחת מטוסים בסוריה בלילה שבין רביעי לחמישי בשבוע שעבר.

למעשה, המבול הזה כבר החל כבר אתמול כשהכתבת הבכירה של רשת CNN האמריקנית פרסמה גרסה משלה לנסיבות אותה גיחה אניגמטית. גרסתה של כריסטיאן אמאנפור שונה מגרסת "ניו יורק טיימס". היא טוענת למשל, בהסתמכה על פקיד ממשל אמריקני, שמטוסי חיל האוויר תקפו משלוח נשק מאיראן שנועד לחיזבאללה, והועבר דרך שטחה של סוריה. היא גם טוענת שכוחות קרקע ישראלים השתתפו במבצע התקיפה.

ה"ניו-יורק טיימס" לעומת זאת מדווח - גם הוא מסתמך על פקידי ממשל אלמוניים - שמטרת גיחת הסיור הייתה דווקא מתקנים שישראל חושדת שהכילו חומרים גרעיניים שצפון קוריאה העבירה לסוריה. העיתון האמריקני מספר גם שמטוסי חיל האוויר ערכו טיסות צילום מעל מתקנים אלה. ה"ניו יורק טיימס" גם לא מבהיר איך במקרה האחר עליו דיווחו הסורים תקפו המטוסים ומה בדיוק השיגה אותה תקיפה, אבל אינו מזכיר כוחות קרקע שהשתתפו בה.

אז למי להאמין? ל-CNN או ל"ניו-יורק טיימס" ואולי בכלל ל"א-סינארה"? אני מניח לקוראים להחליט בעצמם. ובכלל, כדאי לחכות כמה ימים. סביר להניח שבקרוב מאוד יצטרפו עוד ועוד כלי תקשורת זרים למרוץ אחר המידע והתמונה אולי תתבהר, ואולי תיעשה עוד יותר מבולבלת.

ככלל, ראוי שהקורא הישראלי צמא המידע יאמץ לעצמו שני כללים:

ראשית – יעדיף אמצעי תקשורת ובעיקר כתבים המוכרים כאמינים ובעלי קשרים טובים במקומות שבהם יש מידע על הנושא. ושנית – ייצמד לפרסומי ידיעות שעליהן אין מחלוקת וכבר התפרסמו.

עובדות אלו הן: 

1. המטוסים שחדרו לשטחה של סוריה השליכו מיכלי דלק נתיקים בשטחה של טורקיה. מיכלים אלה זוהו על ידי הטורקים כשייכים למטוסי F-15 ולכך דורשת טורקיה הסברים.
2. הסורים אומרים רשמית שהמטוסים שחדרו חגו בסמוך לעיר דיר א-זור במזרח סוריה. התושבים באזור דיווחו כי שמעו בומים על קוליים. ראוי לציין כי דיר א-זור היא מרכז תעשיית הנפט הסורית ויש בה גם מפעלים פטרוכימיים וכימיים רבים שבהם עובדים מהנדסים בעלי ידע רב בעיבוד וייצור חומרים שונים. סביב העיר, לפי נתונים כלכליים שפירסמה סוריה, יש מחצבות ומכרות רבים שמהם מפיקה סוריה צמנט (לתעשיית המלט) ופוספטים. מכרות, על פי ניסיון היסטורי, הם מקום מסתור ומחסה אידאליים לכל מיני פעילויות. בנוסף, דיר א-זור שוכנת על נהר החידקל, סמוך לגבול סוריה-עיראק, ורחוקה מרחק רב מגבול איראן. היא גם פחות או יותר אחד המקומות בסוריה הרחוקים ביותר מגבול ישראל.
3. שר החוץ הסורי, ואליד מועלם, אמר במסיבת עיתונאים כי המטוסים תקפו באמצעות "חימוש חי" בשטחה של סוריה, בסביבת העיר דיר א-זור. אבל, לדבריו, התקיפה לא הסבה נזק. הוא לא הציג תמונות של "החימוש החי" שהטילו לדבריו המטוסים הישראלים וגם לא אמר על מה בדיוק "הושלך" אותו "חימוש חי".
4. חבר פרלמנט סורי טען שהפעולה הישראלית נכשלה. להוכחת טענתו הוא הביא את העובדה שכאשר הפציצה והרסה ישראל את הכור הגרעיני של עיראק לפני 26 שנים, היא הודיעה על כך רשמית. לעומת זאת, אמר חבר הפרלמנט הסורי, ישראל אינה מודיעה מה עשו המטוסים בשטחה של סוריה בשבוע שעבר ומפרסמת הודעות סותרות.
5. צפון קוריאה היתה המדינה הלא-מוסלמית היחידה בעולם שממשלתה פירסמה אתמול הודעת גינוי רשמית חריפה ל"פעולה הישראלית". הודעות ממשלתיות כאלה, העוסקות בעניין שאינו נוגע ישירות לצפון קוריאה, הן נדירות מאד. צפון קוריאה נמנעה עד היום כמעט לחלוטין מפרסום עמדותיה בנושאים הנוגעים לסכסוך הישראלי-ערבי.
   

בהקשר זה ראוי לציין שבתקשורת העולמית והערבית התפרסמו בשנים האחרונות ידיעות כי סוריה מבקשת לרכוש לעצמה יכולות אסטרטגיות מגוונות שיאפשרו לה להתמודד עם ישראל. למשל, יכולת לייצר חומרי לחימה כימיים שכבר נמצאים ומיוצרים בסוריה. ידוע גם כי סוריה עומדת בקשרים הדוקים עם איראן וצפון קוריאה המסייעות לתוכנית ההתחמשות שלה בטילים בליסטיים ורקטות. סביר להניח ששתי מדינות אלה מושיטות לה סיוע בכסף ובתחומים אחרים.

ולעניין עצמו 

מסרים ואיתותים בין מדינות הם דבר עדין. אפשר להעבירם בצינורות דיפלומטיים ואפשר להעבירם באמצעות התקשורת. אבל במקרים שבהם צד מאוים מעוניין להעביר מסר חד-משמעי לצד, או לצדדים האחרים, משתמשים לעיתים באמצעים צבאיים.

בינתיים ישראל הרשמית פשוט שותקת ונותנת לסורים להסביר. וטוב שכך. על פי תגובתם של הסורים נראה שהחדירה מביכה מאוד את המשטר הסורי. אין טעם לחמם את האווירה בהכחשות או אישורים, ולהכניס את הסורים למצב שבו כבודם הלאומי יחייב אותם לפעול בתגובה. גם הסורים משתדלים להוריד פרופיל. הם אמנם שיגרו מכתב למזכ"ל האו"ם אבל לא דרשו את כינוס מועצת הביטחון.

אף על פי כן, צריכה ישראל להיערך לאפשרות שהסורים יגיבו. אם לא עכשיו אז אולי בעוד כמה חודשים. סביר להניח ש"תגובה" מצדם - אם תבוא - לא תהיה מעשה שיצית מלחמה כוללת. סוריה עדיין לא מוכנה למלחמה כזו והגיחה שהתבצעה בעומק שטחם - מבלי להיכנס לשאלה על ידי מי - המחישה להם עובדה זו ביתר שאת.