מחלוקת הלכתית וקטטה פוליטית
התייצבות ש"ס לצד החקלאים במשבר השמיטה מצביעה על כך שלא רק ריח של כסף נודף מהמחלוקת ההלכתית, אלא גם הריח הרע של הפוליטיקה. לנו, בכל מקרה, זה יעלה יותר
קרקעות המדינה נמכרו אמש במחיר סמלי לתושב אבו-גוש, כדי לאפשר לחקלאים לגדל ולמכור את תוצרתם גם במהלך שנת השמיטה שנפתחה הערב. הליך ה"מכירה" נקבע בפסק הלכה של הרב קוק, רבה הראשי של ארץ-ישראל לפני כ-80 שנה, שנועד לעקוף מצווה עתיקת יומין כדי למנוע משבר בחקלאות המקומית. העדה החרדית שלא הכירה בסמכות הרב קוק הציוני, לא מכירה עד היום ב"היתר המכירה".
אלא שמיום הקמת המדינה ועד לשנה זו נשמר דו-קיום בינה למשרד החקלאות. המשרד דאג לספק לאנשי העדה ירקות ופירות כשרים, לפי חוקיה, רובם ביבוא ללא מכס. העדה לא התערבה ביישום "היתר המכירה" לשאר בני ישראל שאינם מדקדקים במצוות.
השנה נפרצה הגדר. רבנים ב-11 ישובים מרכזיים במרכז הארץ ובצפונה איימו על בעלי מסעדות, בתי מלון ורשתות שיווק כי ישללו מהם את תעודת הכשרות אם יגעו בשנת השמיטה תשס"ח בתוצרת חקלאית שגדלה ושווקה בחסות "היתר המכירה".
משמעות האיום היתה לאלץ אותם לרכוש ירקות ופירות מיובאים בפיקוחם, אבל במחיר כפול ומשולש.
וכך, המחלוקת ההלכתית קיבלה לראשונה מימד כלכלי. אבל לא רק ריח הכסף נדף ממנה אלא גם הריח הרע של הפוליטיקה. סוחרים ועסקנים ליבו את האש, כפי שנרמז עוד בשבוע שעבר בדיון על המשבר הצפוי בוועדת הכספים, ועלה מהניסיון האחרון שעשתה אתמול ועדת חוקה חוק ומשפט לפתור את הבעיה. המימד הפוליטי הגיע לשיאו אמש בירושלים בטקס החתימה על עסקת ה"מכירה" של קרקעות המדינה.
הרב עובדיה נעדר מהטקס
הטקס לא נערך כבכל שנה שביעית במשרדי הרבנות הראשית אלא בבית הכנסת הצמוד למעונו של הרב עובדיה יוסף, מנהיגה הרוחני של ש"ס. לא במקרה חתם על העסקה הרב אברהם יוסף, בן המנהיג ורב העיר חולון, בתפקידו כיו"ר ועדת השמיטה של הרבנות הראשית. הרב עובדיה נעדר מהטקס כדי שלא להעמיק את הקרע שהחריף במחנה החרדי.
לא קשה היה לראות את ההקשר הפוליטי שמאחוריו.
ש"ס הספרדית יושבת בקואליציה. סיעת יהדות התורה המייצגת את הפלג האשכנזי, נותרה באופוזיציה, ולא מכבר נשללה ממנה עמדת הכוח הבכירה של ראשות ועדת הכספים. לא מן הנמנע שמנהיגיו הרוחניים של הפלג הזה הפעילו את נאמניהם השולטים בערים המרכזיות, לא לפני שפעלו באמצעות נציגיהם במועצת הרבנות הראשית, להעניק לרבני הערים את חופש הפעולה ההלכתי אם לקבל או לפסול את "היתר המכירה" שבמחלוקת.
בהחלטה זו ערערה הרבנות הראשית את הענף החוקי שהיא יושבת עליו. מוסד זה הוא גוף ממלכתי ולא הלכתי. הוא קיים ופועל על פי חוק שכפופים לו גם רבני הערים והמועצות הדתיות. נהלי העבודה והמשמעת מעוגנים בתקנות. גם ההסדר של "היתר המכירה" מעוגן בחוק המקרקעין. מכוחו של החוק הזה התערבה אתמול במשבר ועדת החוקה, למרות שמדובר בעניין חקלאי שנופל יותר בתחום השיפוט של ועדות הכספים והכלכלה. הרב אברהם יוסף אמר שם שהיה מעניק את תעודת הכשרות למי שרבני הערים יסרבו לו, אילו היתה בידו הסמכות לכך.
ההקשר הפוליטי ניכר על פני הדברים מהרגע שבו התבקשה ועדת הכספים לאשרר את החלטת הממשלה להקציב 103 מיליון שקל למימון ההוצאות המיוחדות של שנת השמיטה. התקציב הזה גבוה פי 4 (!) ממה שהוקצב לנושא בשנת השמיטה הקודמת לפי 7 שנים. התקציב המוגדל התגבש בהסדר שבין שר החקלאות שלום שמחון מהעבודה, לשר יצחק כהן מש"ס הממונה על שירותי הדת.
אווירה נדיבה במו"מ
היו בפיהם הסברים ענייניים לניפוח התקציבי, אבל אווירת המו"מ היתה נדיבה ולא היה בה שמץ מההתמקחות הקטנונית של פקידי האוצר האופיינית, למשל, להקצבות המיוחדות הנדרשות לשירותי הבריאות והרווחה.
תקציב השמיטה טרם אושר. הוא אמור בחלקו לפרנס את הרבנות הראשית. עיכוב התקציב אמור להוות לחץ נגדי על הרבנות להפעיל את סמכותה נגד הרבנים הסוררים. בדיוק כמו שהחלטת שר החקלאות להקפיא את היתרי היבוא של התוצרת החקלאית לפי המכסות המסורתיות לעדה החרדית, נועדה ללחוץ על העסקנים שמאחורי הרבנים הסוררים להתיישר מחדש עם ההסדר ההלכתי המסורתי. הרבנות הראשית הממלכתית התקשתה תמיד להכריע במחלוקות הלכתיות, אלא כאשר חרב חדה הונחה על צווארה.
צעדים אלה נועדו להגן על החקלאים. מרד רבני הערים עלול לפסול רבע עד שליש מהיבולים שלהם, לפגוע ביצוא, לגרום להם הפסדים של יותר ממיליארד שקל, ולאלץ את מחצית האוכלוסייה לשלם כפל כפליים עבור הירקות והפירות בשנה הקרובה. התייצבות ש"ס בראשות הרב עובדיה לצדם במשבר השמיטה, היא לחץ נוסף על הפלג האשכנזי במחנה החרדי. האחרון מקפיד בדרך כלל לשתף פעולה עם הפלג הספרדי לבל יקופח בחלוקת ההטבות הממשלתיות. ש"ס מאותתת לרבנים האשכנזים שהם חוצים קו אדום.
ללחצים הפוליטיים נוסף השבוע לחץ משפטי. בג"צ נדרש להכריע בעתירת סוחרים מהרצליה שייפגעו מחרם הרבנים. השופטים נתנו לרבנות ארכה של שבוע להפעיל את סמכותה על פורצי הגדר. ועדת החוקה חיזקה את הקו הזה. הקטטה הפוליטית שהתלקחה בעקבות המחלוקת ההלכתית הזכירה את מריבות קמצא ובר-קמצא שבגללן חרבה פעם ירושלים. אבל הפעם התחושה בכנסת היתה שבימינו גובר לבסוף, וכרגיל, העיקרון העברי העתיק ש"אם אין קמח אין תורה".
