"וכתבנו בספר החיים"
מדינה יהודית צריכה להוביל ברעיון היסודי כי חיי אדם עומדים בראש סולם ערכיה – הן במניעת קיצור חייו של אדם אפילו בשנייה אחת, והן בנכונות לתרום אברים כדי להציל חייו של אחר
בין שאר הידיעות פורסם במוצאי ראש השנה כי נתרמו אברים להשתלה על ידי שתי משפחות, והם הושתלו בגופם של שמונה חולים, ביניהם כאלה שהשתלה זו הצילה את חייהם. את הידיעה הזו יש לקרוא במקביל לעובדה שבמדינת ישראל מתים למעלה ממאה איש בשנה בשל העובדה שלא נמצאו אברים להשתלה. סיבות רבות יש להימנעות מהשתלה, ואחת המפורסמות ביותר היא הטענה כי מבחינה דתית לא ניתן להשתיל אברים, בשל המחלוקת העמוקה בדבר קביעת רגע המוות. טענה זו מוכחת לאור אחוזי ההשתלה הנמוכים הקיימים בריכוזים של נאמני המצוות (ירושלים) מול אחוזים גבוהים בהרבה במקומות אחרים.
טעות חמורה זו עולה בחיי אדם, ומביאה גם לפגמים דתיים ומוסריים. כבר לפני שנים פרסמה הרבנות הראשית לישראל פרוטוקול המאפשר השתלת אברים. פרוטוקול רפואי זה מאפשר להמשיך את דרכה המיוחדת של היהדות ויחסה לחיי אדם, תוך שמירה קפדנית על חיי תורם האברים ועל הימנעות מוחלטת מסכנת קיצור חייו אפילו בשנייה אחת כדי לתרום את אבריו, ושמירה במקביל על חיי מקבל התרומה והצלת חייו. פרוטוקול זה הוא חשוב לא רק בשל הבשורה הרפואית וההלכתית שבו, אלא גם בשל העובדה שהוא מנפץ תפיסות שגויות המביאות משפחות להימנע מתרומת אברים, כגון החשש שמא יקיריהם יהיו חסרים אברים בעת תחיית המתים, או החשיבות הגדולה להגיע כגוף שלם לקבר ישראל, כאילו היא עומדת יותר מעל החובה להציל נפשות.
למה אפוא הדבר לא פועל? למה לא ממומש הפרוטוקול? מדובר באי מציאתה של נקודת מפגש בין הרבנות ובין ההסתדרות הרפואית, שתאפשר שיתוף פעולה בקביעת רגע המוות באופן מעשי, לאור הפרוטוקול המוסכם. הבעיה אפוא אינה בהלכה, כי אם בפרוצדורות ובאמון ההדדי. יש הטוענים שמדובר במאבקי יוקרה בהם הרבנות בזה לאמינות הרופאים, ואילו הרופאים אינם מוכנים לשתף מערכות אחרות עמם; יש הטוענים כי מדובר במחלוקת עקרונית ואידיאולוגית. התוצאה היא ברורה – אנשים מתים. לא זו בלבד, אלא שהמציאות מביאה לידי פגמים מוסריים קשים, בהם קבוצות האוסרות על תרומת אברים מוכנים ליהנות מתרומה זו: שמעתי על מקרה בו אישה שהייתה ברשימה לקבלת אבר להשתלה כדי שיציל את חייה ולצערנו היא נפטרה, ומשפחתה סירבה לתרום את אבריה שלה – איך ניתן לקבל עמדה מוסרית המתנגדת להשתלות אך מוכנה ליהנות מהן?
כדי להציל נפשות בישראל יש צורך להושיב את הרופאים יחד עם הרבנים ולא להניח לא לנו הרבנים ולא לרופאים עד להגעה להסכמה. היא יכולה להיות בדרכים שונות – בהכשרת רבנים להיות חלק מועדת קביעת המוות בכל בית חולים ומינוי רבנים (בהתנדבות) ככוננים לכך, בהכשרת רופאים המקבלים עליהם את קביעות הרבנים ונאמנים עלינו כדי שהם יהיו חלק מהוועדה (הצעת ראובן כהן), או כל שיטה אחרת. את הבעיה הזו צריך לפתור כדי להציל נפשות בישראל.
בשעה שייעשה כך תצא הקריאה על ידי כולם להגביר את הנכונות לתרום אברים, ובשעה שחס ושלום מתרחש אסון פתאומי המשפחה תדע שחלק מנחמתה טמון בהענקת חיים לאדם אחר, וכי מעשה חסד עילאי ייעשה על ידי יקירה גם לאחר מותו. מדינת ישראל כמדינה יהודית תוביל את האחריות הקפדנית לחיי אדם לשני הכיוונים - הן במניעת קיצור חייו של אדם אפילו בשנייה אחת, והן בנכונות לתרום אברים כדי להציל חייו של אחר. ומראש השנה האחרון תצא בשורה גדולה יותר לעולם החיים.
הרב יובל שרלו, ראש ישיבת ההסדר פתח-תקוה
מומלצים
