הספרייה המרכזית לעיוורים בסכנת סגירה

בשעות הבוקר המוקדמות ישב אורי כהן, מנכ"ל הספרייה המרכזית לעיוורים, כבדי ראייה ומוגבלים, מול צג המחשב ופכר את ידיו בייאוש. רגעים ספורים קודם לכן הוא הכתיב את נוסח מכתבי הפיטורין שנשלחו היום, (ב'), לעובדיה של הספרייה שמשמשת מפלט ובמידה רבה גשר אל תוך החברה הישראלית של עשרת אלפים מנויים.

סיבת הפיטורין, כפי שנוסחה במכתבים שנשלחו, היתה הפסקת פעילותה של הספרייה מחוסר תקציב. "מה עושים?", הוא שואל ומדפדף בעשרות המכתבים שנשלחו בחודשים האחרונים לשר התרבות, ראש מנהל תרבות, מבקר המדינה, ועדת החינוך והתרבות בכנסת וכל מי שלאל ידו להושיע. כעת הוא אובד עצות. "אני מתריע חודשים על המצב", הוא אומר, "נשארו לנו בחשבון 450 אלף שקלים שיספיקו לתשלום משכורות ותנאים סוציאליים לעובדים שישולחו, חובות לספקים וסגירת דלתות. במשרד התרבות רוצים לאכוף עלינו לקבל תקציב של 2.4 מיליון שקלים אבל זה לא לחיות ולא למות". בשביל לסבר את האוזן הוא מוסיף כי לפני חמש שנים, עמד תקציב הספרייה על סכום כמעט כפול, של 4.2 מיליון שקלים.

 "זו לא ספרייה שרוכשת ספרים, כמו הספריות הרגילות, אלא מפיקה אותם מאפס ומספקת שירותים לאלפים ברחבי ישראל, אבל בירושלים פשוט אטומים לצרכים המיוחדים שלנו", הוא אומר, "אם חברי ועדת התמיכות, ראש מנהל תרבות או השר הממונה היו טורחים לבקר במקום, אין לי ספק שזה היה נראה אחרת. לצערי מגיע שלב שבו הנהלה של מוסד צריכה לקחת אחריות ולהרים ידיים. זה מה שעשינו. לפני ראש השנה החליטה ההנהלה לפטר את העובדים ולסגור לפני שיאזל הכסף".  

הספרייה המרכזית לעיוורים. "מדינה שוויתרה על אוכלוסיה שלמה" (צילומים: אבי ידלין)

הספריות האחרות יכולות לקנא

בשנת 2007 חיים בישראל 26,500 בני אדם המוגדרים כעיוורים או לקויי ראייה. 5% אחוזים מתוכם הם ילדים. הספרייה המרכזית לעיוור, שקיימת במתכונות שונות משנת 1949, משמשת גם דיסלקטים ומוגבלים. בספרייה, שנעזרת בספרניות, קריינים, קלדני ברייל, חדרי הקלטה ועריכה, ייצרו במהלך שנה שעברה בלבד 743 כותרי ברייל ו-670 כותרים מוקלטים. היקף החלפות הספרים היה מעורר קנאה בכל הספריות העירוניות ברחבי הארץ - יותר מ-142 אלף ספרים מוקלטים הוחלפו בשנת 2006, ויותר מ-51 אלף שבועונים, ירחונים ותקופונים מוקלטים הושאלו. "עיוורים סמוכים שעות רבות ביממה לספר הברייל או לרשם הקול", אומר כהן. "סגירת הספרייה עלולה לגרום להם לשעמום תרבותי, יובש רוחני, תסכול ומרירות ממעמדם החברתי שנגרם מעיוורונם. בחברה דמוקרטית עיוורים אמורים להיות אזרחים שווי זכויות המעוניינים להגשים את שאיפתם לדעת, להשתלב בבתי הספר, במוסדות להשכלה גבוהה ובעלי הזכות הבסיסית ליהנות מקריאת ספר ולהתעדכן באירועים המתרחשים בחברה דרך העיתונות וכתבי העת".

עלות מכונת ברייל כ-80 אלף דולר. מרבית המכשור והטכנולוגיה בספרייה נאספו מכספי תרומות

רחל נבט, כבדת ראייה בת 80, לשעבר חברת הוועד המנהל של הספרייה, מוצאת במקום ובשירותים שהוא מספק מפלט. "הספרייה הזו היא כל החיים שלי", היא אומרת, "אני גרה בדיור מוגן, והזמן הפנוי שעומד לרשותי רב. אני קוראת בממוצע 4-5 שעות ביממה. זה הקשר שלי עם החברים. אנחנו מחליפים ספרים, מאזינים להם ומדברים עליהם. למזלי הרב אני עוד יכולה להתעמל וללכת לבריכה, אבל יש פה אנשים שמרותקים לבתיהם ובשבילם הספרייה הזו היא מקור אושרם. אני לא יכולה לדמיין חיים בלי ספר, זה בלתי אפשרי. זה שיקם אותי. זה מאפשר לי ללמוד ולהתפתח. אין לי יכולת לעקוב אחרי הטלוויזיה, אבל בזכות הספרייה שמספקת לקטים של עיתונות מדי שבוע, מגזינים וירחונים, אני על המפה. אני לא נכה ולא מחוץ לחברה. זה עושה את ההבדל. סגירת הספרייה היא למעשה תכתיב מדיניות של מדינה שוויתרה על אוכלוסיה שלמה שחיה בתוכה. מצד שני, גם ניצולי השואה לא בראש שלהם".  

קטיה וילקורדוב: "זה כלי להשתלבות חברתית"

קטיה וילקורדוב, עולה חדשה וסטודנטית לתקשורת מאוניברסיטת תל אביב, רותחת גם היא. "לקטי העיתונות המוקראים וכתבי העת שאני מקבלת מדי שבוע הם כמעט המקור היחיד הנגיש בשבילי לעיתונות הכתובה בארץ", היא אומרת. "גם בכל מה שקשור לספרות יפה ישראלית, הספרייה הזו היא מקור הידע שלי. יש להם מבחר עשיר ויש שירות מיוחד שנקרא טלאספר שדרכו אנחנו יכולים להזמין טלפונית ספרים מתוך רשימת מצאי. בזכות זה, נחשפתי לספרות הישראלית ולכותבים נפלאים כמו מאיר שלו. הספרים האלה וקטעי העיתונים היו כלי חשוב לשיפור השפה העברית שלי. הם עזרו לי להיכנס לתוך ההוויה הישראלית ולהיות חלק ממנה. בשביל תלמידי בתי הספר שנעזרים בשירותי הספרייה ומשאילים ספרי לימוד מוקלטים או מתורגמים לברייל, זה כלי להשתלבות חברתית. קשה להאמין שאנשים לא מבינים שזו זכותנו הבסיסית לקרוא. מדינת ישראל יכולה לחיות בלי לשלם משכורת למשולם נהרי כשר בלי תיק במשרד האוצר, אבל בלי הספרייה לעיוור לנו יהיה מאוד קשה לחיות".

פנייה אל השר 

מתוך תקציב פעילות כולל של 5.2 מיליון שקלים בשנה, הגישה הספרייה למשרד התרבות בקשת תקצוב של 4 מיליון שקלים. עד לאמצע חודש יולי העביר המשרד, לטענת מנכ"ל הספרייה, כ-518 אלף שקלים בלבד. "עד היום יכולנו להמשיך פעילות בזכות תרומות שהולכות ואוזלות.

תורמים מוכנים לסייע לפרויקטים מיוחדים. הם אינם מוכנים ובצדק, לסייע לשוטף. זהו תפקידכם", הוא פונה דרך העיתונות אל השר.

ממשרד התרבות נמסר בתגובה: "ועדת התמיכות של המשרד אישרה השנה לספרייה לעיוורים תמיכה בגובה של 2.45 מיליון שקלים. לצורך קבלת התמיכה נדרש מנהל הספרייה, אורי כהן, פעמים חוזרות ונשנות להעביר למנהל תרבות בהתאם לנוהל התמיכות הצעת תקציב מעודכנת לשנת 2007, בה נכלל סכום התמיכה שאושר ולא סכום התמיכה אותו הוא מבקש לקבל. כהן דרש בבקשתו 4 מיליון שקלים כשמחזור הספרייה הוא 4.7 מיליון שקלים ועל פי מדיניות המשרד, גוף מתוקצב עד 60% מעלות פעילותו. הירידה בגובה התמיכה נובעת מקיצוצים רוחביים על פי החלטות הממשלה והכנסת. כדי לאפשר לספריה לקבל את יתרת הכסף שאושרה להם במועד מוקדם ככל האפשר, ולהימנע מאיומים על סגירת הספרייה והפסקת מתן שירות חיוני לעיוורים, על מנהלה להעביר בהקדם האפשרי את המסמכים הדרושים לצורך ביצוע התשלום. לאחר שיועברו מסמכים אלה יתרת התמיכה תועבר אליהם בהקדם האפשרי".

בתשובה לטענות לגבי היעדר קריטריונים וחלוקת ההקצעות באופן שרירותי, נמסר מדוברות המשרד: "ועדת התמיכות פועלת על פי חוק יסודות התקציב ונוהל תמיכות של החשב הכללי ומונה שלושה חברים: ראש מינהל תרבות, מיכה ינון, חשב המשרד עמנואל מודריק ונציג הייעוץ המשפטי של המשרד. כמו כן, משתתף בדיוני ועדת התמיכות רו"ח מטעם החשב הכללי". בדוברות הפנו את ynet ואת הנהלת הספרייה לאתר האינטרנט הרשמי של משרד התרבות שם מפורסמים תבחיני התמיכה.