ככה לא תתחתני שבע שנים, טפו-טפו-טפו

כבר הרבה שנים (יותר משבע, מן הסתם) אני מקפידה לא לשבת בפינת השולחן. אין לי בעיה להושיב שם מישהו צעיר יותר או נשוי יותר, או אפילו להזיז את השולחן לזוויות מוזרות, העיקר שהפינה לא תחשוב שאני איתה. על אמונות טפלות יותר ופחות

גיגהפורסם: 26.09.07 , 06:32

הצרוף אמונה טפלה פרושו דבר שמאמינים בו באופן עיוור ושאין לו כל ביסוס רציונלי. את הצרוף הזה היה מקובל בעבר לכתוב בטי"ת, כמו באיוב (יג ד): אַתֶּם טֹפְלֵי-שָׁקֶר; רֹפְאֵי אֱלִל כֻּלְּכֶם. בשנים האחרונות יש שמחליפים בין טפל ותפל, וכותבים "אמונה תפלה" – כלומר, חסרת טעם.

(מתוך אתר השפה העברית)

כך או כך, בכל זאת רובנו חושש להתגרוֹת בהן, בעיקר כשמדובר באמונות של רווקוּת. ולמרות שאני רוצה להאמין שאני אדם רציונאלי פחות או יותר, איכשהו גם אני נופלת בפח הזה. כיוון שכך, אני חייבת להודות שאפילו חששתי קצת לכתוב על הנושא.

באמתחתי מספר אמונות מצומצם בהן אני נזהרת, ואני מאוד משתדלת להימנע מלהיתקל באמונות חדשות, כדי שלא יתקעו לי בראש יחד עם השאר. אני סמוכה ובטוחה שלאחר כתיבת הכתבה, רבים מכם, קוראים יקרים, לא תוכלו להתאפק מלחלוק עם כולנו את אמונותיכם.

כשזה יקרה, אעמוד בפני שתי אפשרויות: האחת היא לא לקרוא הפעם את התגובות, והאחרת, הסבירה יותר (אני חיית מחמאות קטנה...) היא להישאר חזקה ולתת לאמונות הטפלות שלכם להישאר שלכם.

מעדיפה לא לקחת סיכונים, חמסה-חמסה (צילום: סיגלית פרקול)

אבירי השולחן העגול

הטפלה העיקרית שתמיד מפחידה אותי היא פינת שולחן. לפי האמונה, לאלה שלא מכירים, מי שיושב בפינת שולחן לא יתחתן שבע שנים. כבר הרבה שנים (יותר משבע, מן הסתם) אני מקפידה לא לשבת בפינה. אין לי שום בעיה להושיב שם מישהו צעיר יותר או נשוי יותר, שזה לא צריך להטריד אותו, או אפילו להזיז את השולחן לזוויות מוזרות - העיקר שהפינה לא תחשוב שאני איתה. אמונה טפלה או לא, אני עדיין מעדיפה פשוט לא לקחת את הסיכון.

אגב, לא פלא שאבירי השולחן העגול היו כאלה. ליד שולחן עגול גם לי אין לי שום בעיה להתנהג באבירות ולתת לאחרים לבחור את מקומם לפניי.

לשתות מכוסה של הכלה בערב חתונתה

כוס היין ממנה שותה כלה בערב חתונתה נחשבת מבורכת, ולכן נשלחות כל רווקות הערב לשתות ממנה. אז גם אני עושה את פעמיי לעבר החופה שהסתיימה. כמובן, בשביל לברך את הזוג הצעיר, אבל גם בשביל להדביק שפתותיי לאותה כוס מבורכת.

האמת, סביר להניח שאפשר להידבק כך ממשהו, אם כי לא בטוח שזה יהיה דווקא חיידק החתונה...

אחותי, אני מכוונת אלייך, תתפסי!

הנה עוד אחת של חתונה, הזר המיוחל שכולנו אוהבות לתפוס. ב"סתם" חתונות אני לפעמים מוותרת על המופע האקרובטי המעט מביך הזה, אבל בחתונות של החברות הטובות ממש אין ברירה. בדרך כלל הן גוררות אותך לקרקס הרווקות ומנסות בכל כוחן לכוון אלייך. חסר לך שלא תתפסי...

בחתונה האחרונה בה הייתי, חברתי הטובה הגדילה לעשות: היא החזיקה בידה שלושה זרים קטנים, ארוזים כל אחד בנפרד, שזורים יחד ליצור את זר הכלה השלם. בהגיע הרגע החשוב הזר הופרד לשלושה, כמו בתכנון המדוקדק, וכל אחת מאיתנו, החברות הטובות, זכתה בכבוד.

את אותו זר חמדה מסתבר אחת הדודות, ובעודי בודקת במצלמתי תמונות שצילמתי באותו אירוע, הרמתי עיניי לשולחן וגיליתי לאימתי הרבה שהכוס בה הנחתי אותו נותרה יתומה. אחרי פעולת בילוש קטנה בין עובדי הקייטרינג והאורחים מצאתי את הזר הנחשק ולא עזבתי לו יותר את היד עד שהגענו הביתה. מה שכן, אני לא סגורה על זה שבית הקברות הקטן לפרחי כלה מיובשים שפתחתי בכניסה לביתי יביא את המיוחל.

טבעת על האגודל

הנה אמונה טפלה חדשה יחסית, שניסתה לעשות דרכה לראשי ולשמחתי הרבה הופרכה בזמן. בדרך כלל אני לא עונדת תכשיטים, משהו בתחושה של גופים זרים על עורי הענוג מפריע לי. ובכל זאת, לפעמים אני מוצאת את הזמן להתעסקות הזו עם ענידה והסרה של תכשיטים, בעיקר בתקופות שאני מחליטה שג'ינס וטי-שירט זה לא מספיק נשי. כך מצאתי את עצמי בתקופה מסוימת הולכת לעבודה עם טבעת על האגודל. האמת, זה דווקא נחמד לפעמים כשיש מה לסובב על האצבע, סוג של תרפיה.

הכל היה נחמד ויפה, עד שקולגה שלי עיוותה את פניה למראה הטבעת ושאלה משהו בסגנון "את לא מפחדת שזה יביא לך מזל רע?".

אז עמיתה יקרה, דעי לך שהצלחת במחי אצבע לבאס לי את הטבעת החביבה. א ב ל - שאלתי איש מקצוע (אפשר לומר) והוא הרגיע אותי ואמר שאלא אם כן הטבעת הנ"ל נמצאת על האצבע עליה נהוג לענוד את טבעת הנישואים, הרי שאין שום סיבה לחשש.

קברי צדיקים

אפילו נישקתי את הקבר. שיהיה (צילום: סיגלית פרקול)

בזה אולי פחות רווקות יסכימו להודות בפה מלא, במיוחד אלו מאיתנו (כמוני למשל) שלא ממש מאמינות בשליחי אלוהים. אבל מאחר שאני לא מתביישת להודות שאני מוכנה לנסות גם דברים לא שגרתיים פה ושם, אספר לכם על טיולי לקברי צדיקים.

כבר שנים שאנשים סביבי מנסים לשכנע אותי לנקוט גם פעולות שנראות לי נואשות מדי, כמו ביקור בעמוקה. תמיד זה נשמע לי כמו משהו שלא מסתדר עם האופי החילוני שלי, אבל בסוף נשברתי. אחרי הכל, מה יש לי להפסיד? נרשמתי לטיול מאורגן שכלל את צפת, וחשבתי לעצמי שלכל הפחות אוכל ליהנות קצת מצילום בעיר העתיקה. חוץ מזה, הבאתי בחשבון שבטיול מאורגן יש לי אופציה להכיר אנשים כבר בדרך לשם.

בסופו של דבר התיישב לידי מישהו שרק התפללתי שלא ינסה לדבר איתי יותר מדי, ובשביל לוודא שאכן כך יהיה נעצתי היטב את אוזניות הנגן באוזניים.

עמוקה היתה בסך הכל חוויה מעניינת. קניתי מהאנשים שעושים שם כסף מהייאוש שלך ברכה מתכתית קטנה, שיושבת לי עד היום בתיק, והמשכתי לקבר הצדיק.

לא השתטחתי אמנם, גם לי יש גבולות, אבל הקראתי כמו ילדה טובה את הברכה כלשונה, ואפילו נישקתי את הקבר. שיהיה...

שמעתי סיפורים על כאלו שמצאו אהבה שנה אחרי הביקור. זה היה לפני 11 חודשים.

דם, צפרדע, כינים, ערוב...

אני לא בטוחה מאיפה הגיעה האמונה הטפלה הזו, אבל אצלנו בערב פסח נשלחת הרווקה לשפוך את המים של עשר המכות בצומת הקרוב. לפי האמונה, צריך לפזר את עשר המכות לכל הרוחות, ולכן זה נעשה בצומת.

אתם בטח מבינים כבר איזה ריצה צריכה אמתכם הנאמנה לדפוק כל שנה לצומת הקרוב, כדי לא לעכב את המשך קריאת ההגדה ואת ההגעה לשלב הפיטום. מה שכן, נראה לי שאפילו אמא שלי כבר הבינה שהאמונה הזו לא ממש עוזרת. אולי השנה יעשו לי הנחה ;-)

תחתונים על העץ

מישהי הרוויחה תחתונים מדליקים (צילום: סיגלית פרקול)

גם אני לא מאמינה שעשיתי את זה, אבל קראתי באיזשהו עיתון נשים שאם תולים תחתונים חדשים על העץ עם כניסת ט"ו בשבט, זה מביא אהבה. אז השקעתי וקניתי תחתונים אדומים, חיכיתי בדיוק לשעה הנכונה וביצעתי מצוות תלי תחתונייך על העץ. מובן שהם לא נשארו שם יותר מדי זמן... לא יודעת לגבי אהבה, אבל מישהי הרוויחה תחתונים מדליקים.