זה ייגמר בבכי

לקראת חגיגות השישים למדינת ישראל מתגברת הדרמה סביב הענקת פרס ישראל בעבור מפעל חיים, אם זה יוענק השנה גם בתחום הזמר העברי. לרגל החגיגות יוענקו באופן מיוחד שישה פרסים בעבור מפעל חיים, ובתחום המוזיקה הדרמה סוערת במיוחד. מאז ומעולם גם נעשה מה שנקרא בעולם המקצועי "לובינג", דחיפה של מועמדים מסוימים בקרב מקבלי ההחלטות, או מקורבים למקבלי ההחלטות. השנה הסצנה הזו תזזיתית ועסוקה מתמיד.  

זהירות, נפגעים בדרך

ישנם לא מעט יוצרים גדולים ומכובדים שלא זכו לכבוד ולקבלת הפרס, ונפגעו מכך. השנה יש חשיבות יתרה להענקת הפרס, בגלל ציון שנת השישים. כך גם גובר הלחץ בסביבת השמות שלכאורה מועמדים.

אז למי מאנשינו הטובים בתחום המוזיקה יש סיכוי טוב לקבל השנה את הפרס? מלבד איינשטיין, עשרות שמות הוזכרו באחרונה בקרב אנשי התעשייה, ביניהם: יהורם טהרלב, דובי זלצר, נחום היימן, דודו ברק, חווה אלברשטיין, נורית הירש, קובי אשרת, שמרית אור, יוני רכטר, שלום חנוך, דן אלמגור, יעקב הולנדר ועוד. "כל מי שנפגע במהלך השנים בגלל שהוא לא קיבל את הפרס, הולך להיפגע עוד יותר בשנה הקרובה", אומר מקור מתעשיית המוזיקה המקורב לנושא, "אפשר לומר שיש ערך מוסף לקבל את הפרס בחגיגות השישים למדינה".

תזכורת: על מנת להפוך למועמד הקריירה ארוכת השנים של היוצר צריכה לעמוד בקריטריונים שדורש משרד החינוך ולעבור את הוועדה הממונה על הענקת הפרס. את ההצעות ניתן לשלוח עד ה-7 בנובמבר.

איינשטיין הוא הראשון שזוכה לעידוד, אבל רבים וטובים עוד יבואו. המעריצה שעשתה את הצעד וכתבה את העצומה למען איינשטיין ציינה: "אני קוראת לכל ילידי שנות החמישים והמבוגרים יותר שגדלו על שיריו של אריק איינשטיין, שירי ארץ ישראל היפה והטובה, המהפך שעשה בשירה הישראלית בייסדו את החלונות הגבוהים, זמר, שחקן וחקיין מעולה, שלעד ייזכר במערכונים המיתולוגיים של 'לול'. אני קוראת לכל הזמרים והמלחינים שעבדו עימו: יוני רכטר, מיקי גבריאלוב, שם-טוב לוי, שלום חנוך, יהודית רביץ, לשלמה ארצי שגדל על שיריו של אריק, כל אנשי גל"צ - קוטנר, זלץ, ולכל הצעירים שמכירים אץ שיריו הישנים והחדשים, גם אלה שמזוהים עם רצח רבין כמו 'שלום חבר', וכמובן שירי הילדים עליהם גדלו". עד כה חתמו על העצומה יותר מ-500 גולשים.

איינשטיין. יותר מ-500 גולשים כבר חתמו. צילום: סער יעקב 

"קשה מאוד להפעיל לובינג ולחץ על חברי הוועדה שקובעת למי יוענק הפרס", טוען גורם שבעבר היה חבר בוועדה הבוחרת, "אף אחד לא באמת יודע מי הם חברי העבודה. עד כמה שאני זוכר, לא גילו את שמות החברים לציבור, רק בדיעבד. הוועדה בודקת את חומרי המועמדים שמתקבלים בארגז קרטון גדול, והחברים בה, בדרך כלל שלושה, מתחילים לדון בעניין".

"אני לא שם קצוץ"

אחד היוצרים שאותו מגישים שוב ושוב כמתמודד לפרס - אם זה מפעל חיים כמו השנה ואם זה פרס הזמר העברי שמוענק אחת לחמש שנים - הוא נחום היימן, ושמו גם עולה לקראת חגיגות השישים. אבל היימן ממש לא מתרגש מהנושא ומעדיף שבכלל ישכחו אותו בכל מה שנוגע לפרס הרגיש: "היום, מנקודת מבטי, בגיל 74 אני לא שם קצוץ", הוא מספר ל-ynet, "באופן הכי פשוט, הכי בוטה והכי ברור. אני את פרס ישראל שלי קיבלתי מעם ישראל ב-6,822 הופעות. אני לא זקוק לזה. הגישו אותי חמש או שש פעמים וזה לא מעניין. אנשים שהציעו להגיש את מועמדותי - סירבתי לתת להם את החומרים שלי ובלעדיהם אי אפשר להגיש את המועמדות. אני ממשיך בשלי, ההיסטוריה תשפוט. עם 1,000 שירים, 121 וסרטים, עשרות הפקות לילדים, והעמותה למורשת הזמר העברי שאני וחבריי עובדים בה בהתנדבות מוחלטת בלי לקבל אגורה. במקרה הזה משרד החינוך ומשרד התרבות זרקו אותנו לזבל. לא מעניין אותם מה שאנחנו עושים. עזוב אותי מהשטויות, מה שחשוב לקום בבוקר, לעשות שעה גינה, להתקלח, לשתות כוס קפה ולהתחיל לעבוד כאילו עוד לא עשית כלום בחיים".

גם אביהו מדינה בכלל לא חושב שיש ערך מוסף בקבלת הפרס בחגיגות השישים: "יש הרבה מאוד מועמדים ראויים לקבל את הפרס ואין ספק שאריק איינשטיין הוא אחד מהם. אבל ייבחר מי שייבחר. יש משהו מאוד מכובד להשאיר אחרייך מורשת תרבותית שהופכת ומתקבעת לנכס צאן ברזל במדינת ישראל. זו ההענקה של החברה כלפייך. זה לא משנה עם זה 60, 61 או 63. מה שחשוב זה ההיכרות שלך, כמישהו שפועל וקיים. השישים לא עושה רושם, לא עליי בכל באופן".

החלטה פה אחד

"זה לא לובינג אלא יחסי ציבור", אומר פרופ' דב גולדברגר, יועץ שרת החינוך לפרסי ישראל ומסביר את התופעה, "הכוונה של לובינג היא שאתה יכול לנסות להשפיע על מי שבוחר בך כשאתה יודע מי בוחר בך. יש כאלה שעושים לעצמם יחסי ציבור לפני שהם מועמדים או מוגשים למועמדות. יש גם כאלה שאחר כך מתלוננים למה הם לא קיבלו את הפרס. אבל מאחר ואף אחד אינו יודע מי השופטים, מותר לבנאדם לעשות יחסי ציבור, זו מדינה חופשית".

גולדברגר מוסיף ואומר: "בפרסי ישראל, בניגוד לפרסים אחרים, השופטים אינם יודעים מי הם הממליצים. הם קוראים נימוקים, קורות חיים ופרסומים של האיש בלבד. אם אתה החתמת את שמעון פרס או את יצחק נבון למעומדות אז המחשב ואני הם היחידים שיודעים. בנוסף, החלטת השופטים היא פה אחד, אין רוב ומיעוט כפי שיש בפרסים אחרים. ברור גם שבסופו של דבר השופטים הם מתוך המליאה של אותו חוג עליו הם אחראים, והרבה פעמים אנשים לא רוצים לשפוט כשיש מועמד שהם קידמו, או שהם יוצאים לכנסים בחו"ל או שהם עובדים ביחד. זו תחושה איומה. אבל זה לא במובן של לובינג או השפעה, כי בפרסי ישראל אין בזה משמעות".

וליחסי הציבור?

"אני לא יודע, אותה השוואה יכולה להיעשות עם שאלה כמו איך מושפע בית המשפט מהדברים שהשופטים קוראים בעיתון לגביי התיקים שהם מנהלים. אני לא נכנסתי למוח של האנשים ואני לא יכול להגיד מה נכנס לראש של השופטים. אני מניח שיש דברים שמצטברים אבל זה מאוד קשה לעורר השפעה בצורה כזו".

והשנה, הפרס אכן דרמטי יותר, בגלל חגיגות השישים למדינה?

"בוודאי שלזמן הזה יש ערך מוסף ומשמעות. אבל אי אפשר להגיד שמי שקיבל פרס בשנה שעברה מרגיש פחות מכובד או משהו בסגנון הזה. יש אנשים שאומרים לי, תשמע אנחנו מוכנים לשלם את ה-75 אלף שקלים של הפרס רק בשביל לקבל אותו. ואלה גם אנשים שקיבלו בעבר פרסים יוקרתיים אחרים. הם לא נחים עד שהם לא יקבלו את פרס ישראל. לא משנה מה היו הישגיו של אותו אדם בעבר, גם אם הוא קיבל פרס שמוענק איתו יותר כסף, עד שאין לו פרס ישראל – הוא לא נרגע".