האם מסך המגע יהרוג את העכבר?
האם מסכי המגע והתנועה החופשית במרחב עתידים להחליף את העכבר? מדוע כולם מחכים לזינוק בפיתוח של זיהוי קולי? ניב ליליאן בוחן את העבר והעתיד של ממשקי אדם-מחשב. דעה
העכבר כאמצעי קלט בעייתי
כאשר הוצג העכבר המסחרי הראשון ב-1984, עם מחשבי המקינטוש, עוד אף אחד לא חלם על מסכי מגע. הטכנולוגיה של חיישנים רגישים למגע כבר הייתה קיימת (מאז 1971), אך לא בצורה נגישה לציבור הרחב, והפתרון הפשוט
והזול לייצור של אמצעי המתרגם שינויים בין גלגלי פלסטיק ומנורת LED, לפקודות תנועה בממשק הגרפי הצעיר, הפך לתקן בפועל.
כולנו התרגלנו לחיות איתו, או זכינו לקבלו כעובדה מוגמרת, הוא שופר במהלך השנים – אבל כשחושבים על זה: העכבר הוא ממשק אדם-מכונה נוראי. עצם הרעיון של שימוש באמצעי קלט חיצוני לגוף ומגושם הוא בלתי טבעי.
חשבו על כל הכאב, הסבל והנזקים הגופניים ששימוש בעכבר גרם למיליוני אנשים ברחבי העולם המתועש לאורך קרוב לרבע מאה: כאבי גב, צוואר וראש, לחץ על החוליות ונזק לפרקים. כל מי שסבל אי פעם מהכאבים העזים שהם חלק מ"תסמונת התעלה הקרפלית" בשורש כף היד, הנגרמת משימוש מופרז בעכבר, יודע על מה אני מדבר.
לאורך השנים, נעשו ניסויים ותהיות לשנות את הממשק. לפני כמה שנים, הוצג מכשיר שליטה אשר "שבר" את הצורך בעכבר: מערכת טבעות הנענדת על היד, ו"יודעת" לתרגם תנועות ומחוות של היד באוויר. המכשיר הזה, התפתח והפך לאמצעי השליטה בקונסולת המשחקים החדשה של נינטנדו, Wii, שהושקה לפני פחות משנה והפכה ללהיט.
את עיקר החדשנות שלה חייבת ה-Wii לאותו התקן: חווית המשחק הכה שונה שחווים המשתמשים ב-Wii נעוצה בכך שתנועותיהם הטבעיות במרחב מתורגמות להתרחשות על המסך, ואין להם צורך ב"תנועה מתווכת" ולא טבעית, כמו ההקשה על החץ המסמן ימינה – כדי להניע את הדמות ימינה, המחייבת עוד פעולה מודעת מצד המשתמש.
מסכי מגע עושים רעש
אך סילוקן מהדרך של ה"תנועות המתווכות" הוא רק חצי המהפכה. את החצי השני תרמו מסכי המגע, בטכנולוגיה – וגם ביחסי ציבור. תשאלו כל חובב גאדג'טים (חפיצים, בעברית) בימים אלה, מהו הצעצוע הנחשק ביותר בעיניו ותקבלו תשובה אחידה: “iPhone”.
עיקר הכוח של ה-iPhone, טמון בממשק (ובעיצוב) שאותו ג'ובס הציג בגאווה כה רבה: ממשק רב-מגעי (Multi-touch) המסוגל לפרש מגע בכמה נקודות בו זמנית. מיקרוסופט מצדם לא נשארו חייבים, והציגו את ה-Microsoft Surface, שולחן עם ממשק מגע משוכלל – שכמותו מפתחים גם כאן בארץ.
ממשק המגע, בניגוד לעכבר, הוא טבעי לחלוטין. יש מי שתיארו את העכבר כהארכה של היד. ואני טוען: מדוע להשתמש בהארכה כשאפשר להשתמש ביד עצמה? כפעוטים אנחנו מתרגלים להצביע ולומר "אני רוצה את זה" – מדוע שהעיקרון הזה לא ישמש אותנו כממשק אדם-מכונה ויפטור אותנו מהצורך לאחוז באמצעי שליטה חוץ-גופי כלשהו? הפופולריות שלה זוכה הסרטון הזה ב-YouTube אולי מצדיקה את הטענה הזו.
אז נכון, ממשקי המגע המתוחכמים הם עדיין עסק יקר. ה-iPhone הוא לא מכשיר זול כטלפון סלולרי ונגן (כ-400 דולר), ועבור הזכות להניע עצמים במגע אצבע על שולחן עם ממשק מגע, תצטרכו להוציא מהכיס לא פחות מעשרת אלפים דולר. אבל כמו כל טכנולוגיה מהפכנית, ככל שהביקוש לה יעלה, הייצור יתרחב והמחיר יירד.
השילוב הבלתי נמנע
השאלה הנשאלת, מדוע לא לשלב בין הטכנולוגיות הקיימות, חלקן מבוססות על חיישנים וחלקן מבוססות על ניתוח שינויים בתמונה - וליצור ממשק חופשי המבוסס באופן מוחלט על תנועות ומחוות טבעיות של גוף האדם, פשוט אף יותר מהממשק בו משתמש טום קרוז בסרט המדע הבדיוני "דו'ח מיוחד".
והתשובה היא שממשקים כאלה כבר קיימים. חברות כמו XTR הצעירה או EyeClick הישראליות , מיצובישי היפנית, אפל ואחרות, כבר עובדות במרץ על גרסאות שונות לממשק שעשוי לשנות באופן מהותי את מראה שולחן העבודה שלנו. בעתיד, נוכל פשוט להתייצב בשטח קליטה מוגדר, ולנהל את כל המידע שלנו באמצעות תנועות ידיים באוויר – כמו שעושה היום באופן מוגבל מאוד מי שמשחק עם מצלמת ה-EyeToy, בקונסולות Playstation 2.
הטכנולוגיה הזו עוד נמצאת בחיתוליה. הממשקים עוד אינם מדוייקים דיים כדי להפוך לתחליף אמין לעכבר - אך היעד כבר סומן והדרך כבר נסללה. המירוץ להחלפתו של העכבר כאמצעי הצבעה ראשי, כבר החל.
הפיסה החסרה
בניגוד לכמה מעמיתיי, אני סבור שהעכבר עתיד להיעלם תוך כמה עשורים. אבל מה עם המקלדת? מאז המצאת מכונת הכתיבה של שולס ב-1874, לא הצליח האדם לייצר אמצעי יעיל יותר לקלט של טקסטים – בימים עברו על נייר, וכיום על אמצעי אחסון מגנטיים ואופטיים.
היישום המתבקש הוא הוא הזיהוי הקולי, והוא הפיסה החסרה בפאזל של ממשק אינטואטיבי וטבעי לחלוטין. הרי היה לי פשוט הרבה יותר לומר בקול את הרעיונות שנהגים כרגע במוחי כדי לבטאם, מאשר להקיש על שורה של כפתורים, שעליהם חרוטות אותיות, כדי ליצור מילים המופיעות על מסך. “מקלדת! כמה מיושן", אומר בבוז המהנדס הראשי סקוט ב”מסע בין כוכבים 4” כשהוא מגיע מן העתיד. הצדק עימו.
הזיהוי הקולי כבר עשה אומנם כברת דרך, וכיום הוא משמש באופן נרחב לפקודות פשוטות במכשירים אלקטרוניים שונים, כמו טלפון סלולרי. משתמשי Naturally Speaking יכולים להכתיב למחשב בקולם טקסטים שלמים בדיוק לא מבוטל – אך במספר מוגבל של שפות.
אבל הסרטונים המביכים האלה ממחישים יותר מכל, עד כמה תחום הזיהוי הקולי צריך עוד להתבגר, כדי שבאמת יוכל להחליף את המקלדת. אין ספק ש"הקפיצה הגדולה" הזו, כפי שהתרחשה עם מסכי מגע, בוא תבוא.
השלב הבא: קלט טלפתי?
האם יש משהו טבעי ופשוט יותר מאמירת מילה בקול או הזזת אצבע? כן, המחשבה. כל פעולה מודעת שאנו בני האדם עושים, נהגית קודם במוחנו ורק אחר כך יוצאת לפועל. אם יקום ממשק אדם-מכונה המסוגל להבין את רצוננו, עוד בטרם בטאנו אותו בתנועה או בקול, הרי שזהו יהיה ממשק האדם-מכונה המושלם. יחד עם זאת, האחרון עשוי להעלות סוגיות, בעיות, ותהיות אתיות ואחרות, שכיום הן נחלתם של סרטי מדע בדיוני בלבד.
ובכל זאת, המין האנושי עושה כבר היום צעדים בכיוון הזה, שעשוי להיות בעתיד הרחוק הממשק המושלם – כזה שיגרום גם ל-iPhone להיראות כמו גרוטאה מיושנת.
