"שעה וחצי בלי תזוזה, רק כדי ללכוד רגע מושלם"

"רק כשהתחלתי לצלם מתחת למים נחשפתי לכוחו של הטבע. בילדותי צללתי עם רובה ציד בים; היום אני מעדיף לאחוז במצלמה וללחוץ על ההדק כדי שכולם יוכלו ליהנות מהתמונות מתחת למים", אומר נועם קורטלר, מדריך צלילה וצלם תת-ימי, בן 31 מאילת.

 

כבר בילדותו בנתניה התאהב קורטלר בים והחל לצלול להנאתו, לדוג דגים ולגלוש בין הגלים. במהלך שירותו הצבאי נפצע כששיחק בשורותיה של נבחרת ישראל בכדור-יד והוכר כנכה צה"ל. "דווקא הפגיעה ברגל החזירה אותי אל הים אותו זנחתי למספר שנים", הוא מגלה. "המים היוו מבחינתי מקום מושלם לתרפיה ורוגע נפשי".

בשנת 1996 החליט קורטלר, אז בן 20, לארוז את מיטלטליו ולעבור לאילת, שם התפרנס מצילום תיירים בים. בעיר הדרומית הוא זכה לראשונה להכיר את עולם הצילום התת-ימי, "לא היה לי ניסיון בצילום בכלל. במצלמות של פעם, עם הפילם, נותרו לי לפעמים מספר פריימים פנויים אז צילמתי בים וראיתי שהשד לא כל כך נורא - והוא אפילו מצטלם טוב", נזכר קורטלר. מאז הוא הספיק לשכלל את מיומנות הצלילה, הקים בית ספר לצלילה, ובמקביל הקדיש את מלוא מרצו לטיפוח אהבתו לצילום התת-ימי. 

 

מאז שנת 2003 כוכבו של קורלטר החל לזהור. הוא קטף את המקומות הראשונים בתחרויות נחשבות בחו"ל ובישראל ונחשף למקומות אקזוטיים ברחבי העולם, שם תיעד מקרוב בעלי חיים ימיים מרהיבים בסביבתם הטבעית. אחד המפגשים המלהיבים היה עם תנין-ים מפרץ בפפואה ניו-גיני. "לראות בעל חיים גדול הוא סוג של ריגוש. מצד אחד, שמחה עילאית ומצד שני, האדרלנין מתערבב לך עם תחושת הפחד", מספר קורלטר. "הפחד חשוב לתפקוד, כי אסור לבוא מורם מעל בעלי החיים ולזלזל בהם. הם השליטים במים וצריך לדעת לתת להם את המרחב שלהם". 

  

 

 

קורטלר חשש כי המפגש עם תנין הים יותיר אותו ללא מספר איברים חיוניים, אך החליט בכל זאת לקחת את הסיכון ולהתמודד עם אחד התנינים האגרסיבים והמסוכנים הקיימים כיום. "למזלי, זה היה פרט צעיר בגודל של מטר וחצי", הוא אומר. "שלושה מומחים מחוות הקרוקודילים הביאו את התנין לאזור הצלילה והשגיחו עלי". לאחר סדרת צילומים החליט קורלטר לצלם עם עדשת עין הדג בכדי לנסות ולהשיג זוויות צילום שונות עם התנין. "כנראה שהתקרבתי אליו יותר מדי ולפתע הרגשתי רעד במצלמה. התנין פשוט פער את הלסת העצומה שלו והחליט לנגוס במצלמה". 

 

מול עדשת המצלמה של קורטלר חלפו כרישי לימון וכרישי שונית, נקבת לוויתן אורקה, דולפינים וצבי-ים גדולים, אך הוא זוכר לטובה מפגש אחד מרתק עם נקבת כריש לווייתן בחוף אלמוג באילת לפני כשנתיים. "היא הגיעה לבקר בסמוך לחוף מספר פעמים תוך תקופה קצרה, ונהנתה לבלות עם הצוללים הרבים שבאו לראות אותה מקרוב", הוא נזכר.

 

קורטלר מציין כי עם המעבר לעידן הצילום הדיגיטלי, גם הנוף התת-ימי זוכה בשנים האחרונות לביקורים תכופים יותר של צוללים המעוניינים לתעד את בעלי החיים מתחת לפני הים. "להבדיל מצילום טבע ביבשה, כללי המשחק משתנים מתחת למים. בעוד שצלם טבע יכול לשכב במחסה ולחכות שעות ארוכות עד שיצליח לצלם את הנמר או את הציפור, במים התפקוד של הצלם מוגבל ותלוי במיכל האוויר ובזמני הצלילה המותרים לכל עומק", הוא מבהיר. "דרושה יכולת צלילה טובה כדי לשמור על הסביבה התת-ימית, לא להרחיף חול ולא לפגוע באלמוגים. אף תמונה בעולם לא שווה נזק או שבר לסביבה הימית ולדייריה".

 

אחד התחומים האהובים על קורטלר הוא צילום המאקרו, בו מתעדים בעלי חיים בעדשות מיוחדות מקרוב. "אני אוהב להגדיר את נושא הצילום שלי מראש, ומאחר שאני צולל מדי יום בחופי אילת, אני מכיר את בעלי החיים מקרוב, את אופי ההתנהגות שלהם, שעות הפעילות והיכן הם חיים או מסתתרים", מספר קורטלר. "כאן בעצם מתחיל מבחן הסבלנות הגדול בין הצלם לבעל החיים; מי ינצח קודם. לעיתים אני מסוגל לשכב ליד אובייקט צילום כמעט שעה וחצי, כמעט בלי תזוזה, רק כדי ללכוד את הרגע המושלם, כמו למשל סוס ים שמגיח לפתע ממחבואו". 

 

 

ביום חמישי הקרוב יחגוג קורלטר בפתיחתה של תערוכה חגיגית עם 40 תמונות שצילם ברחבי העולם ובמפרץ אילת. התמונות תוצבנה כמחווה לכל הצוללים ואוהבי הצילום התת-ימי גם מתחת למים בסמוך לחוף הבר ביץ' באילת. "אני חולם על התערוכה כבר שלוש שנים וזה נראה לי המקום הטבעי ביותר לחשוף את התמונות של היצוריים הימיים", הוא מספר בהתרגשות. "עם כל ההשמצות שאילת זוכה בשנים האחרונות, ולמרות הזיהום האחרון, כל התמונות איתם זכיתי בתחרויות בחו"ל צולמו בחופי אילת. אני חייב זאת לעיר שלי, ולכל בעלי החיים הימיים שחיים בסביבתה. צריך רק לפקוח את העיניים, להיות סבלני כלפי הטבע והוא יחייך בחזרה".