חג המגדר היהודי
צאו הערב לבתי-הכנסת (אורתודוקסיים) וראו נשים רוקדות, מחבקות ספרי תורה, נותנות קולן בזמר ובשיר ובעיקר שמחות באמת. בתיה כהנא-דרור כותבת על מהפיכת שמחה-תורה וקוראת לנשים: הדירו רגליכן מבתי כנסת בהן נשים נשארות רק מאחורי הוילון
ללא שום רב שיתיר זאת במפורש וללא שום פסק הלכה מהפכני, עולות כפורחות הקהילות האורתודוקסיות בהן נשים שותפות מלאות לשמחה של שמחת התורה.
צאו וראו נשים רוקדות, מתנענעות, מחבקות ומגפפות את ספרי התורה נותנות קולן בזמר ובשיר ובעיקר שמחות באמת. שמחת הנשים בבתי הכנסת מוסיפה רובד חדש לשמחת תורה, רובד שבתי הכנסת החסרים אותו, שמחתם אינה שלמה. שותפות הנשים בביטויי השמחה שופכת אור חדש על החג. חג שמעמדו בקרב ציבור בורגני שתורתו אינה אומנותו נשחק משנה לשנה. (גם בגלל מיקומו בסוף סדרת "תקופת החגים")
מעגל הרוקדות, הנעות והשרות סביב ספר התורה בתוך חלל בית הכנסת אינו דומה למעגל הרוקדים. הרוקדות אינן מונעות ע"י מצוות "ושמחת בחגך" או קיום מנהג ההקפות. הרוקדות מביאות את עצמן ואת קולן האישי והקיבוצי לתוך משמעותו של החג ולתוך משמעותו של הטקס הדתי פולחני, ובכך יוצקות היבט אחר חדש ונשי אל תוך דפוסי החג המסורתיים. השמחה הנשית המתפרצת בצורה מוחשית כל כך בשמחת תורה, נותנת מענה ולו במעט, לצרכים דתיים רוחניים שאינם באים על סיפוקם בדרך כלל במסגרת בית הכנסת. הכנסתו של יותר רגש דתי גם אם על חשבון פורמליסטיות הלכתית הינה התווית דרך, שנשים הינן מן המובילות בו.
חוויה יחסית חדשה זו של שמחת הנשים הפעילה, הינה כל כך משמעותית ומשחררת, שיש בה משום המתקת חווית הניכור והנחיתות הרגילה של האישה הדתית במסגרת בית הכנסת. ההתרגשות האמיתית והשמחה כל כך ניכרות שהן מביאות עימן בשורת התחדשות לקהילה ולציבור החוגגים כולו.
הצעירות שבינינו - אלו שגדלו לחוויה זו, באות לידי ביטוי כל כך בטבעיות וללא שמץ מבוכה כאילו מעולם לא דובר על "טומאת אישה" בכניסתה לבית כנסת. כאילו מעולם לא ניסו לדחוק את האישה מכל מעורבות טקסית בגלל "כבוד הציבור" (מה שייך פה כבוד)
ריכוז של נשים האוחזות בספרי התורה בעצמן ללא תיווך גברי, מעצימה את האמונה על מה שאפשרי ועשוי לשנות בעתיד הלא רחוק את פני האורתודוקסיה המודרנית. אורתודוקסיה שוויונית יותר המתמודדת עם האתגרים שנושא מעמד האישה מציב בפניה.
ההשתתפות הנשית המסיבית בתוך מסגרת התפילה (ועוד לא אמרתי דבר על העליות ההמוניות לתורה של נשים במנייני נשים) מציעה חלופה שאינה נראית מופרכת, להגמוניה הגברית בתוך בית הכנסת. שמחת הנשים בבתי הכנסת מציבה סטנדרטים חדשים ביחס להשתתפותן בתחום הציבורי בחיי הקהילה, סטנדרטים שלא ניתן להתעלם מהן גם בשאר ימות השנה. אף כי רוב בתי הכנסת חוזרים לתפקודן הרגיל רגע לאחר החג, הרי שמעתה נשים לא יכולות להסתפק בתפקידיהן המסורתיים. (לחתוך דג מלוח לקידוש בשבת בבוקר)
שמחת התורה במשמעותו האוריינית הינו שמחה כפולה ומכופלת לנשים שהדרתן מהכשרה תורנית נסתיימה בדור הזה. עבור נשים לומדות רבות שמחת תורה הינו חג החרות, החופש ללמוד תורה בעצמן ומעצמן, ללמוד מנשים ללא תיווך גברי ולפתח תובנות נשיות ביחס לטקסט, שמסורתית התפרש אך ורק ע"י גברים.
בכל חברה הלימוד וההשכלה מהווה זרז למתן זכויות ולשוויון, ובפרט בחברה בה לימוד התורה הינו בעל ערך גבוה במיוחד.בשורת השכלתן התורנית של נשים הינה גם ראשיתה של הכרה במעמדן כקובעות ומשפיעות על תכנים של המסורת היהודית. שמחת תורה הינו אפוא חגן של הנשים הדתיות שיכולות להתברך במהפכת לימוד התורה בעשורים האחרונים.
לנשים אלו שעדיין מתלבטות לאן ללכת בחג אני קוראת: בואו בהמוניכן לקהילות המשתפות את שני המינים, המכירות בלגיטימיות של השמעת הקול הנשי בחג. הדירו רגלכן מבתי כנסת שנשים נשארות שם מאחורי הוילון. אתן ובני משפחתכן ובעיקר בנותיכן הצעירות, אסור שיכירו מציאות אחרת.
בתיה כהנא-דרור היא עו"ד החברה בארגון "מבוי סתום" למען מסורבות גט
לפנייה לכתב/ת 
