תפס שלווה במצפה רמון

אז אחרי כל כך הרבה ימי חופשה מלאי פעילות, שהתקבצו להם בשבועות האחרונים, החלטנו שאת הפינאלה נעשה באווירת שקט ורוגע. הזדמנות אחרונה לניקוי ראש לקראת חזרה לעבודה רציפה ולעיתים מתישה.

חיפשנו שממה. מקום מנותק, מבודד, שונה ועם זאת מזמין. לאחר סקירה קפדנית החלטנו

 על מצפה רמון. גם מכתש, גם מדבר, גם נוף – אווירה שאי אפשר ליפול איתה. נודע לנו שעל הכביש בדרך לחוות האלפקות, על אחת מהגבעות שמחוץ למצפה רמון, ניצב מאהל מדברי בסגנון קצת שונה, "חץ בשקט" שמו, שמקבל את האורחים בניחוח אקולוגי ומנטרל אותם מכל סוג של חשמל. כמה כיף להשאיר את תוכניות הריאליטי מאחור, לעבור ממהדורת השבט למדורת השבט.

אז הרמתי טלפון. בצד השני של הקו היה דרור, מקים המאהל. בחור חביב, שכבר בשיחת הטלפון צייד אותי בהבטחה של הנאה ושקט מושלמים. הבטיח, וגם קיים.

מנותק, מבודד, ועם זאת מזמין (צילומים: עמרי גלפרין)

ארוחות ערב בהכנה עצמית

זהו. אנחנו במצפה רמון. בכניסה למאהל מקבלים את פנינו שיחי לימונית, מרווה, שיבה ורוזמרין. מעבר לשער ניצב אוהל גדול ונעים ועוד מספר אוהלים משפחתיים, וממול רחבה שבמרכזה בור המיועד לטבון. במחשבותיי כבר ראיתי את עצמי יושב בשעת ערב סביב המדורה, תחת כיפת הכוכבים הצפופה, ולש בצק (מתכון בהמשך).

התארגנו. כל אחד תפס את חלקתו באוהל. אוויר נעים מלטף, רוח קלילה מנשבת והדבר העיקרי שצריך וראוי לעשותו, לפחות בשעות ההגעה הראשונות, הוא פשוט לשכב עם ספר ביד, לנמנם קלות ולהמתין לערב, שעת הסעודה.

החושך הגיע ועמו גם ניצוצות השמיים המהפנטים. ברחבה המרכזית מוצבים פנסים סולאריים

 ונרות. אתגר מיוחד הוא לבשל כשאלומות אור בודדות משתלבות. אני, כפי שכבר הסכמתי עם עצמי מבעוד מועד, ניגשתי אל הטבון, ערבבתי שקית קמח עם מים ומלח ולשתי ממושכות. כשנוצר הגוש הבצקי הכנתי מאפה שבדואי זקן לימד אותי בעבר להכינו, שמו "ליבה". עטפתי את הגוש בגחלים, ולאחר עשר דקות התקבל לחם נוקשה ומהביל.

איזון, שקט ויציבה נכונה

דרור, בעל החווה, משתדל להעביר את תפיסת עולמו הרגועה אל המבקרים. לפני כעשר שנים שב לארץ מדרום אפריקה. כל רצונו היה ללמוד קשתות. הוא נפגש עם יעקב אוורט, מדריך קשתות יהודי ממוצא אוסטרלי, למד את התחום ונשבה: "הירי נותן איזון ושקט נפשי, ריכוז, יציבה, תנועה נכונה", הוא מספר.

לאחר מכן הקים לעצמו מאהל על אחת הגבעות המדבריות בנגב. הוא בחר לקיים אורח חיים ללא חשמל וללא קירות בטון. לתפיסתו, בדרך החיים הזו יכול האדם להיפטר מן הפחדים שאופפים אותו בחיי היומיום. מסתבר שחיים בקרבת זאבים, חול ואבנים נותנים הרבה יותר ממה שהם לוקחים.

לאחר שלוש שנים של מגורים בתנאי מדבר החליט דרור לשתף את אורחיו בתפיסת עולמו. המאהל גדל, הקשר עם יעקב, מדריך הקשתות התחזק, והיום האורחים במקום יכולים בעצמם להתנסות בחוויית הירי בחץ ובקשת, תוך כדי טיול המשלב תנאי שטח וטופוגרפיה מגוונים, שבמהלכו מבצעים ירי התנסותי למטרות בשני סגנונות: כינון ישיר ממרחקים קצרים וירי למטרות ב-°45.

הירי נותן איזון ושקט נפשי

"כתושב המקום", אומר דרור, "חשוב לי שהאורחים שלי ייהנו מהרוגע המתמשך. יש כאלה שמבקשים לבצע סדנת יוגה או מדיטציה והחשיבות של זה בעיני גבוהה, אני נעזר במדריכים מקומיים שמגיעים למאהל ובשקט האופייני נותנים מטובם. יש אחרים שרוצים חוויות נוספות כמו טיול על ההרים ברגל, בג'יפים או בטרקטורונים וגם לזה בהחלט ויש מקום".

אז לאחר סוף שבוע רגוע ונעים הגיע העת להתקפל. חוזרים לחיים האמיתיים, אל קירות הבטון, הטלוויזיה והאינטרנט. היכן עדיף לחיות, אין לי תשובה חד משמעית, אבל מה שבטוח, חופשות אלטרנטיביות מסוג זה עשויות אך ורק להועיל ולמלא מצברים.

חץ בשקט: לילה - 80 שקל לאדם (120 לאדם באוהל בודד), סדנת חץ וקשת וטיול - 40 שקל. לפרטים: 052-6611561

הכותב הוא טייל, מרצה ובימאי טלוויזיה - לאתר שלו לחצו כאן