ככל הנראה: משתפי קבצים לא ייתבעו בישראל
בעקבות הפסיקה נגד ג'יימי תומאס, שתאלץ לשלם לחברות המוזיקה 220 אלף דולרים, שוב עולה השאלה אם תביעות דומות יוגשו גם בישראל. עו"ד יהונתן קלינגר סבור כי חוק זכויות יוצרים החדש עשוי לסייע לצרכנים כיוון שהוא מבטל את הפיצוי הסטטוטורי, וידרוש מחברות התקליטים להוכיח נזק בטרם הן תובעות משתפי קבצים
השבוע התבשרנו כי ג'יימי תומאס תאלץ לשלם 220 אלף דולרים לחברות המוזיקה הגדולות בעולם, לאחר שחבר מושבעים הרשיע אותה בשיתוף שירים המוגנים בזכויות יוצרים. בעקבות הפסיקה שוב עולה לדיון השאלה שמטרידה משתפי קבצים בישראל בשנים האחרונות - האם ייתכנו תביעות גם בישראל, ואם כן, מתי?
בימים אלה מונחת על שולחן וועדת הכלכלה בכנסת הצעת חוק זכויות יוצרים (pdf), אשר מיועדת להחליף את פקודת זכויות היוצרים המנדטורית. בעוד אמנים רבים ממורמרים על הבעיות בהצעת החוק, עלי להדגיש נקודה משמעותית ביותר בחוק, אם יעבור כלשונו, אשר תועיל דווקא למשתפי הקבצים.
הפיצוי הסטטוטורי שהיה קבוע בחוק בוטל, ועל כך מתרעמים היוצרים.
מדובר בפיצוי ללא הוכחת נזק שאיפשר לאמנים אשר זכויות היוצרים שלהם ביצירה הופרו, לתבוע ולקבל פיצוי שלא יפחת מ-10,000 שקלים ולא יעלה על 20,000 שקלים לכל הפרה.
ביקורת רבה הוטחה על ידי בתי המשפט בפסקי דין על כך שאינו יכול לפסוק מתחת לסכום זה, לדוגמה, בפסק הדין אל-אור נגד המועדון לספורט תרבות ונופש באוניברסיטת תל-אביב (תא 60739-04 ) כתבה השופטת דליה מאק-הורנצ'יק את הדברים הבאים:
"מתחם הסכומים מתוכו רשאי בית המשפט לבחור בסכום הפיצוי נע כיום בין 10,000 שקלים ועד ל-20,000 שקלים. מתחם זה אינו מאפשר לבית המשפט פסיקת פיצויים לפי הסעיף בסכום הנמוך מ- 10,000 שקלים; אפילו סברתי כי מדובר בענייננו במקרה של הפרות קלות של זכות יוצרים - הרי הברירה היא להפעיל שיקול דעת ולהימנע ממתן פיצוי כלשהו". ראו גם את שגיא קופר נ' דנון תקשורת תדמיתית (תק 3527-06).
לא יהיה פיצוי ללא הוכחת נזק
בהצעת החוק החדשה, לעומת זאת, קובע סעיף 58 כי:
"(א) בתביעה בשל הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית זכאי התובע לפיצויים מהנתבע בשל הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה;
(ב) בית המשפט, בבואו לפסוק פיצויים בשל הפרה של זכות יוצרים או זכות מוסרית, רשאי להביא בחשבון,
בין היתר, את השיקולים הבאים, לפי העניין -
(1) הנזק הממשי שנגרם לתובע להערכת בית המשפט;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) היקף ההפרה;
(4) הרווחים שהפיק המפר ממעשה ההפרה;
(5) תשלומים סבירים שהמפר היה חייב בהם אילו ניתן לו רישיון לנצל את היצירה בהיקף שבו נעשתה ההפרה;
(6) הוצאות סבירות שהוציא התובע לצורך גילוי ההפרה".
לדוגמא, ואולי למרות טענותיהם של ארגוני המוזיקה בישראל שיתבעו משתפי קבצים, ישנו סיכוי לא קטן כי הם לא יצליחו להוכיח כי נגרם להם נזק ממשי, או לכל היותר, הם יוכלו לתבוע בעבור אי מכירת הדיסק, כלומר - נזק שולי לחלוטין.
חקיקה כזו עשויה לתמרץ את ארגוני זכויות היוצרים לא לתבוע משתמשים של רשתות שיתוף קבצים ולפתח מודלים אלטרנטיביים לרשיונות שימוש.
מבחינת הצרכן, ביטול הסעיף הקובע פיצויים סטטוטורים יעשה לו רק טוב, היא תעודד את היצירה החופשית באמת ותמנע תביעות על הורדות אקראיות של מוסיקה, שימוש אגבי ביצירות באתר אינטרנט, שימושים אישיים ובפועל אולי תוכל להוות הדרך הנכונה להגעה לפשרה בנושא זכויות היוצרים.
הקטע מתפרסם תחת רשיון קריאטיב קומונס- ייחוס-שיתוף זהה (CC-BY-SA) , ופורסם במקור בבלוג של עו"ד יהונתן קלינגר, "Intellect or Insanity".