לבני ה-50 ומעלה: המחלה השקטה הגורמת לעיוורון

מדי שנה מאובחנים כאלפיים ישראלים המתווספים לעשרות אלפי הישראלים הלוקים בניוון של מרכז הראיה. למה זה קורה, כיצד מטפלים ואיך אפשר למנוע את העיוורון הבלתי הפיך?

ד"ר איתי גלפורסם: 18.10.07 , 00:06

למעלה מ-180 אלף ישראלים לוקים בניוון מקולרי של מרכז הראייה, מתוכם כ-20 אלף נמצאים בשלב החמור של המחלה המתקרב לכדי עיוורון. מידי שנה מתווספים כ- 2,000 חולים נוספים. אוקטובר נקבע כחודש המודעות למחלה.

ניוון מקולרי של מרכז הראייה (AMD) הוא מחלה עינית העלולה לגרום לעיוורון. זוהי הסיבה השכיחה ביותר לאובדן ראייה חמור בעולם המערבי, בקרב בני 50 ומעלה. המחלה גורמת לירידה בחדות הראיה המתבטאת בטשטוש וערפול, ראייה מעוותת של קוווים, אובייקטים וטקסטים, ירידה ברגישות לניגודיות כך שצבעים נראים דהויים. המחלה גם גורמת להסתגלות איטית מאוד למעבר מחושך לאור ולהיפך, ולהופעת כתם בשדה הראיה.

עיקר הבעיה הוא בנקודה זעירה המצויה על הרשתית ואחראית על קליטה ועיבוד של מירב המידע המגיע למוח מהעין. נקודה זו נקראת מקולה, שם מתבצעת היכולת לראות בקריאה, בנהיגה, בזיהוי פנים ובכל ראיה מדוייקת. במחלת ה-AMD נהרסת הנקודה וראייתו של החולה נפגעת באופן קשה.

כך נראה ניוון מרכז הראייה: מימין, הקווים מתעוותים וכתם מופיע במרכז התמונה

למחלה שתי צורות של ניוון הרשתית: הצורה היבשה והצורה הרטובה. הסימן הראשון לניוון הרשתית הוא נקודות צהובות באיזור המקולה, הנראות בברור בבדיקת רופא עיניים וברוב המקרים החולה אינו מבחין בהן. שלב זה קרוי "יבש" בו יותר מ- 90% מהסובלים מהמחלה יישארו. בקרב כ- 10% תתקדם המחלה לשלב הרטוב, המאופיין על ידי גדילת כלי דם "חדשים" לא תקינים, הגדלים ומתפרצים דרך קרעים בשכבות הפנימיות של הרשתית.

מכלי דם אלה דולפים נוזל, שומנים ודם המצטברים מתחת לרשתית וגורמים לעיוות במרכז שדה הראיה ועקמומיות של קווים ישרים וירידה כללית בראיה. בשלבים מאוחרים יותר נוצרת רקמת צלקת אשר מחליפה את רקמת הרשתית במקולה וגורמת לעיוורון בלתי הפיך.

מי מועד לחלות במחלה?

בסיכון מוגבר למחלה נמצאים בני 65 ומעלה, אצלם הסיכון ללקות במחלה עומד על 7-10%. בגילאי 80 ומעלה, עולה שיעור החולים עד 20%. הסיכון למחלה גבוה פי שלושה גם אצל מעשנים. בעלי עור ועיניים בהירים בסיכון גבוה גם כן ללקות במחלה, כמו גם אלה שהמחלה שכיחה במשפחתם.

איך מאבחנים את המחלה?

אבחון המחלה מבוסס על בדיקת קרקעית העין, ועל צילום עם הזרקת חומר ניגוד באמצעותו ניתן לזהות כלי דם בלתי תקינים. ההרכב, המיקום והגודל של כלי הדם החולים משפיע על ההחלטה ואופי הטיפול.

דרכי הטיפול במחלה

אצל אלה הסובלים מהמחלה בשלב ה"יבש", ניתן לטפל בשילוב של הויטמינים C, E, בטא-קרוטן ואבץ.

באלו המצויים בשלב הרטוב, ניתן לבצע טיפול בלייזר אצל חלק קטן מהחולים, טיפול באור (פוטודינמי) המסייע לעכב את הידרדרות המחלה, או באמצעות התרופות אבסטין ולוסנטיס המוזרקות לעין החולה מדי שישה שבועות. תרופות אלו מעכבות את צמיחת כלי הדם ברשתית.

מאחר שהמחלה מתקדמת מהר, קיימת חשיבות רבה לאבחון המוקדם. לפיכך ממליצים המומחים לבני 50 ומעלה לעבור בדיקת ראייה בשתי העיניים, ובדיקת רשתית לאחר הרחבת אישונים.