מצרים מציגה: "מלחמת העטים"

יום ראשון השבוע היה יום נדיר בדברי ימיה של העיתונות המצרית. 22 עיתונים אופוזיציונים ועצמאיים החליטו לממש את איומם ולהשבית את מכונות הדפוס במחאה על התערבות הממשלה בחופש הביטוי. המחאה אינה רק מבית: לפני כשבועיים גינה אף הממשל האמריקאי את מעצרם במצרים של שלושה עיתונאים שמתחו ביקורת על שר המשפטים. נראה שהעניינים בקהיר הולכים ומסתבכים.

אז על מה בעצם כל המהומה? ובכן, אחד הגורמים המשמעותיים במשבר הנוכחי הוא מאמר שפירסם ב-30 באוגוסט עורך העיתון העצמאי "א-דוסתור", איבראהים עיסא, בו טען כי הממשל מסתיר את מצב בריאותו המעורער של הנשיא מובארק, הסובל לטענת עיסא מבעיות בדמו שעלולות לגרום לעילפון. זמן לא רב לאחר פרסום "השמועות", כפי שכונו במצרים, כבר הגיש עו"ד פרטי תביעה נגד עיסא בגין דמורליזציה, הפצת שמועות כוזבות ובעיקר - פגיעה בכלכלתה של מצרים. לטענתו, בעקבות השמועות נפלה הבורסה המקומית ומשקיעים זרים רבים ברחו.

זאת לא היתה הפעם הראשונה בה פירסם עיסא דיווחים מסוג זה על הנשיא מובארק. בעבר הוא אף הגדיל לעשות ופירסם שמובארק הובהל לטיפול בחו"ל וכי הוא על סף מוות. בעיקרון, עיסא מצטיין בפרסום הידיעות הסנסציוניות ביותר בנושאים אלה. הפעם נראה שמובארק קץ בפירסומים ובחרושת השמועות. הוא מיהר להופיע בטלוויזיה ולהעניק שורה של ראיונות כדי להפגין "עסקים כרגיל". במקביל, נפתח הליך חקירה בתוך אגודת העיתונאים המצרית וכן על ידי "המועצה העליונה לעיתונות" בראשות שר ההסברה לשעבר ויו"ר הבית העליון (השורא) בפרלמנט, ספוות א-שריף. מדובר בגוף חסר שיניים של ממש, אולם החקירה הזאת אותתה היטב - למשטר נמאס מדיווחים מסוג זה. 

עד מהרה הגיעו א-שריף ואנשיו למסקנה כי יש להעמיד את עיסא לדין. וכך, במקרה או שלא במקרה, פנה אותו עו"ד מטעם עצמו והתלונן על דמורליזציה ועל הפסדים למשק המצרי בסך 350 מיליון דולרים בשל בריחת משקיעים זרים. משפטו של עיסא אמור היה להיפתח בסוף החודש שעבר אך נדחה כמה פעמים בינתיים.

בינתיים, ככל הנראה ללא קשר ישיר לעניין, ניתן ב-13 לספטמבר גזר הדין במשפטם של ארבעה עורכי עיתונים עצמאיים ואופוזיציונים שפירסמו אף הם ידיעות נגד הנשיא והממשלה. הארבעה פרסמו מאמרים נגד הנשיא מובארק ונגד ראש הממשלה, אחמד נזיף, ונדונו לשנת מאסר ולקנס של 20 אלף לירות מצריות. בין העורכים שנשפטו ניתן למנות את עורך עיתון "אל-פג'ר" העצמאי, עאדל חמודה, העורך לשעבר של השבועון האופוזיציוני "אל-ערבי", עבד אל-חלים קנאדיל, עורך שבועון אופוזציוני, "סות אל-אומה", ואא'ל אל-בראשי והעורך הרביעי? ניחשתם נכון - איבראהים עיסא. גם כאן, במקרה או שלא במקרה, כולם נתבעו על ידי אזרחים פרטיים. דבר זה לא נסתר מעיני אחד הנאשמים, שטען בראיון שהעניק לאחרונה כי כל תביעה נגד עיתונאי נעשתה באמצעות גורמים פרטיים שמופעלים על ידי הממשלה.

האם הם באמת "אזרחים פרטיים מודאגים"? אחת האפשרויות היא שהם פועלים כדי לממש את שאיפותיהם הפוליטיות בתוך מפלגת השלטון, המפלגה הלאומית הדמוקרטית, ואפשרות אחרת היא שהם אכן מועלים בצורה כזאת או אחרת על ידי המשטר שאינו רוצה ללכלך את ידיו במישרין. כך או אחרת - מי שכותב נגד מצב בריאותו של מובארק, גורלו "שיפוט ממוקד".

11 עיתונאים מצריים - לכלא

אבל הסוגיה הפעם היא רחבה הרבה יותר והיא זו שהביאה לשביתת המחאה של 22 העיתונים בראשית השבוע. מדובר למעשה במאבק כולל שמנהלים העיתונים האופוזיציונים והפרטיים, הטוענים כי הנשיא מובארק פוגע בחופש העיתונות במצרים. לדבריהם, מאז שונה לאחרונה החוק הקובע כי "התבטאות נגד הממשלה שקולה לעבירה פלילית", הוגבל בעצם חוק חופש העיתונות במצרים. בעקבות החקירה בה פתחה "המועצה העליונה לעיתונות" הוחלט כי לא רק עיתונו של עיסא, אלא גם שני עיתונים נוספים שדיווחו על בריאותו של מובארק - העיתון העצמאי "אל-בדיל" והעיתון המפלגתי "אל-כראמה" - עברו על החוק וביצעו עבירה פלילית.

וכאן לא נגמרה הטלטלה התקשורתית. עוד בטרם מלאו שבועיים לגזר הדין נגד ארבעת העורכי, נדונו ב-25 בספטמבר שלושה עיתונאים נוספים מעיתון האופוזיציה "אל-וופד" לשנתיים מאסר וזאת בגין "פרסום ידיעות כוזבות", ובגין "פגיעה במערכת המשפט במצרים". השלושה אשמים בכך שפרסמו ראיון עם שר המשפטים המצרי שאמר כביכול כי "כ-90% מהשופטים במצרים אינם כשירים לשמש בתפקידם" - סוגייה טעונה נוספת, בה נעסוק בהזדמנות אחרת.

שלושה ימים אחר כך דווח כי ארבעה עיתונאים נוספים, בהם עורכו הראשי של העיתון האופוזיציוני "סות אל-אומה", יו"ר מועצת המנהלים שלו ושני עיתונאים נדונו לחודש מאסר בגין "פרסום ידיעה כוזבת". הסיבה: פרסום ידיעה שפגעה ברווחיה של חברת פורט סעיד. אם מוסיפים לזה את המאבק שפרץ בין "אגודת העיתונאים" במצרים לבין "מועצת העיתונות העליונה" של א-שריף מקבלים קרב של ממש.

בסך הכל נידונו בשבועות האחרונים 11 עיתונאים לעונשי מאסר, בגין ידיעות שאינן לרוחו של המשטר במצרים. זאת היתה הסיבה האמיתית לכך שביום ראשון, יום למחרת החגיגות על "ניצחון מלחמת אוקטובר" (מלחמת יום הכיפורים), שבתו מכונות הדפוס של העיתונים, והוחשכו אתרים בולטים במצרים. במקביל, גם וושינגטון הביעה את דאגתה נוכח "השתקת קולה של האופוזיציה במצרים". מובארק מצדו שיגר את ראש ממשלתו, אחמד נזיף, שדיבר על תפקידה החשוב של העיתונות, ואת שר החוץ, אחמד אבו אל-רייט, שתקף את ההתבטאות מוושינגטון וטען כי מדובר ב"התערבות בענייניה הפנימיים של מצרים", וכי "בדברי הבית הלבן משתקף חוסר הבנה וידע של מציאות הפוליטית והתחוקתית במצרים".

מאותו הרגע לא יורד הנושא מסדר היום של העיתונים במצרים, בשעה שהעיתונות הממסדית (הנתמכת על ידי המשטר) דווקא מתעלמת בהפגנתיות או עוסקת בכך בזווית הנוחה למשטר. ההתפתחות האחרונה שנרשמה בעניין זה היתה הצטרפותו של הממסד הדתי במצרים לסוגיה. לפי הדיווחים, השייח של אוניברסיטת "אל-אזהר" (הממסד ההלכתי החשוב בקרב האסלאם הסוני), ד"ר מוחמד סייד טנטאווי, פירסם פסק הלכה הקורא להעניש "עיתונאים המפיצים שמועות" בעונש מקורי במיוחד - 80 מלקות. אמנם סוכנות הידיעות המצרית מיהרה להכחיש את הדיווח, אך די היה בכך בכדי להצית אש נוספת בקרב העיתונאים הזועמים. אותו עיתון "אל-בדיל" טען כי טנטאווי משרת בכך "משטר מדכא".

הסיבות לעונשים: ייצוב המערכת והכנה להורשת השלטון

ומדוע כל זה קורה דווקא עכשיו? ישנן כמה השערות: הראשונה, היא שהמשטר המצרי אכן קץ בדיווחים על כך ואף נוכח לדעת כי די בגל דיווחים בעיתונים זניחים כדי לערער במשהו את היציבות והנינוחות בקהיר והחליט להראות "מי הבוס". שורה של צעדים תקיפים יישרו את העיתונים "בכיוון הנכון". האפשרות השנייה, היא שמדובר בצעד נוסף בדרך להעברת השלטון לבנו של מובארק, גמאל. אחרי ש-11 עיתונאים מקבלים עונשי מאסר (וייתכן שעיסא יידון לעונש נוסף בגין ה"עבירה" הנוספת שביצע) נראה שהעיתונים לא ישושו למתוח ביקורת על הנשיא החדש. וכל זאת, כשכולם יודעים שהנשיא המכהן לא נעשה צעיר מיום ליום, לצד הטיפול הרפואי שקיבל בשנה שעברה בגרמניה וההתמוטטות הפומבית שאירעה לו בפרלמנט המצרי. למרות זאת, בכל הקשור לעיתונות האופוזיציה במצרים, ניתן לסמוך עליה כי טרם נכתבה המילה האחרונה בנושא.

"אצלנו יש חופש עיתונות", הסביר לי פעם עיתונאי מצרי בכיר בביטחון מוחלט. "החוקים אצלנו ברורים: אסור לנו לכתוב ביקורת גלויה על הנשיא, על משפחתו ועל הממסד הצבאי על שלוחותיו השונות. מעבר לכך הכל מותר". למשמע הדברים, אני מודה, לא הצלחתי להסתיר את החיוך. "מדוע אתה מגחך?", הוא תמה, "אצלכם זה בדיוק אותו הדבר".

"מה פתאום?", אמרתי באופן אוטומטי בשעתו. "תראה עד כמה צולבים את שרון ובניו בגלל החשדות לשחיתות שיש נגדו. ועל הממסד הצבאי כבר בכלל אין מה לדבר. גם הם זוכים לקיתונות של ביקורת".

"עזוב שטויות, זה רק קוסמטיקה", הוא אמר. "הרי זאת לא ביקורת אמיתית ואתם לא באמת מותחים ביקורת על שרון והצבא. זה רק הצגה והדבר מחזק אותם", אמר בשכנוע. הפעם, כך נראה, ישנו מאבק אמיתי ומעניין למדי על האסור והמותר בעיתונות במצרים כשהנושא המקודש ביותר - הדיווחים על מובארק עצמו - ניצב במוקד. לפחות בנושא הזה, מובארק רשם בינתיים ניצחון. אמנם ניצחון צפוי, אבל לפחות מבחינתו - ניצחון בנוק-אאוט.

• נתקלתם בדיווח מעניין הקשור לעולם הערבי? ספרו לנו על כך באימייל האדום .