פרשת נח: בזכות השונות

נפילת אסימון אישית: פעם במהלך טיסה עמדתי בקצהו האחורי של המטוס, היה זה בזמן שהנוסעים אכלו, פתאום היה נראה לי שאני נמצא בסרט נע של אנשים שנראים אותו דבר ואוכלים כולם אותו דבר מאותם קופסאות תעשיתיות, צפופים בתוך שפורפרת ענקית, כולם יושבים על אותם כיסאות ורוכנים באותה צורה על האוכל. נזכרתי (זה לא יפה לומר) בביקור בלול תרנגולות מתועש, בזמן שתערובת המזון הוגשה להן.

בעולם של היום, אנו צורכים את אותן תוכניות בידור, רואים את אותם סרטים, קוראים את אותם 'רבי מכר', נוהגים באותן מכוניות פופולריות (שאגב נראות די זהות האחת לשניה), צורכים את אותם מותגים, מסתערים על אותם דוכנים בדיוטי-פרי. שמעתי פעם פילוסוף בריטי נודע (זה היה לפני שנים) שחזר מסיור בביג'ינג והוא סיפר למאזיניו בזעזוע כיצד התפארו מארחיו הסינים בכך שנפתח סניף של מקדונלד'ס בביג'ינג. חוקר התנהגות החיות קונרד לורנץ דיבר על בעיית 'ההימון' 'והניכור' שבחברה האנושית. הביקורת האלוקית הקדומה כנגד תופעת הגלובליזציה המצמצמת את השונות והייחודיות של בני אדם ותרבויות לטובת מערכת חברתית בה הפרט הופך לבורג במכונה אטומה תועלתנית וקרה נמצא בפרשה שלנו.

בעקבות עונש המבול הנורא משנים בני אדם את התנהלותם מהקצה אל הקצה. עונש המבול מחק חברה מושחתת ומסואבת. חברה בה שולטים הגזל הרצח והניאוף. חברה שבה אדם לאדם זאב. הדורות הבאים, יוצאי חלציו של פליט המבול נוח מקימים חברה הפוכה לחלוטין. במדינה שולטת שפה אחת ודברים אחדים. בני האדם פועלים במעין סרט נע יעיל ומתוחכם ובונים את העיר האחת הענקית, שבה כולם יהיו, המגה-פוליס של העידן הקדום. בלב העיר שוכן מגדל ענק שקצהו בשמים. מה זה סמל אלילי קדום? מגדל פיקוח ענקי? ביטוי מעורר יראה של העוצמה האנושית המכוון להטיל מורא על היחיד?

מטרתם העיקרית היא "פן נפוץ על פני כל הארץ". איננו רוצים להתפזר ולכונן לאומים שונים, מתנגדים, נלחמים. ובעיקר בלתי יעילים. המכונה החברתית המשומנת והדיקטטורית תשיג הרבה יותר מהחברות האנושיות המגוונות והלא מאוחדות. מעניין גם שהפרשה רומזת לנו שבנוסף ליכולת החברתית-מדינית שלהם קיימת יכולת טכנולוגית המאפשרת להם לבנות בזול ובקלות מבני ענק מבהילים.

אלוקים מסתבר, המוחק את דור המבול, סותר גם את התוכנית האנושית ההפוכה. הוא מבלבל את שפתם, ובכך יוצר חוסר תקשורת בין היחידים השונים ומפורר למעשה את תל הנמלים לאוסף של יחידים אנושיים. הפרשה מלמדת אותנו את סוד כוחו של היחיד ואת החיוניות שבשונות.

אחת לכמה זמן אנו שומעים את התקווה ל'מנהיג חזק', לביטול המגוון והשונות שבחברה. פרשת השבוע מזהירה אותנו מהמחלוקת כשם שהיא מזהירה אותנו ממחיקת פרצופו של היחיד. אך לא רק בפוליטיקה הדברים אמורים, אלא כנגד תרבות הצריכה הדורסנית בה אנו נתונים. תרבות צריכה בה כולם מצייתים לטעם קולקטיבי עמום, למותג חסר משמעות פנימית. הפרשה קוראת לכל אחד מאיתנו למצוא את זהותו האישית ולתת לה ביטוי.