זנבו של האר"י

רבי יצחק לוריא חי בסך-הכל 38 שנים, מ-1534 ועד 1572, מתוכן רק שנתיים בצפת, עיר המקובלים והמרכז הרוחני של היהדות בימיו. אבל זה הספיק לו כדי להיקרא בשם האר"י - האלוהי רבנו יצחק, מגדולי ההוגים של התקופה שבה לא היה קל לבלוט בשטח. המרכז בצפת הכיל בעת ההיא כמה מענקי הרוח של העם היהודי בכל הזמנים, בהם רבי יוסף קארו, בעל השולחן ערוך, וגדול המקובלים רבי משה קורדובירו, שהאר"י נחשב ליורשו.

הפילוסוף והחוקר ד"ר שרון שתיל מתאר בספר "האר"י" את דמותו של האיש שנחשב למקובל של המקובלים והחכם של החכמים. עיקר גדולתו של האר"י היה בפרשנות המהפכנית שהעניק לספר הזוהר, הטקסט היסודי של הקבלה מהמאה ה-13 בספרד. קבלת האר"י היא שפה שנקראת על שמו, קבלה לוריאנית, שדה מחשבתי חדש לחלוטין שמשמש אותנו מאז ועד היום, ובתוכו נכתבה כל ספרות הקבלה מהמאה ה-17 ואילך.

המיקום הזה קריטי. על רקע הרנסאנס, תורת האר"י היא הטקסט היהודי הגדול האחרון שלפני תקופת ההשכלה, כך שעליו מבוססת כל המחשבה היהודית שבאה אחריו, מכל הזרמים, כולל המנוגדים, משבתאות ועד ציונות – מחשבה שהותירה מחוץ לתחום הדיון היהודי את המהפיכה הפילוסופית והמדעית המרהיבה שהתרחשה באותה עת אצל הגויים.

כלומר אם פעם הרגשתם - בעיקר כחילונים, אבל לא רק - שההגות המערבית הפליגה לדרכה בשלב מסוים ואילו אנחנו היהודים נותרנו קצת מאחור, או לפחות בצד, יכול להיות שלאר"י היה חלק נכבד בהתפתחות העצובה למדי הזו. שתיל, עם זאת, לא מתעכב עליה יותר מדי, ובהחלט חבל שכך. ספרו נכתב יותר מנקודת מבט של מעריץ נלהב ופרשן, ופחות מעמדה של חוקר או חלילה מבקר.

את מלאכת ההערצה והפרשנות, יש להודות, שתיל עושה נפלא. לא רק שהוא מסביר לנו באופן נהיר ובהיר את משנתו של האר"י, הוא גם מצליח להפקיד בידינו מפתחות יסודיים להבנה בסיסית וראשונית של תורת הקבלה עצמה. האר"י איפשר לנו להבין דברים שנמצאים מעבר לגבול התפיסה האנושית, בתוך האלוהות. שתיל מאפשר לנו להבין את האר"י ובכך מקרב אותנו צעד קטן לעבר הבנת היסוד האלוהי שבכל דבר ובכל אחד מאיתנו. במסגרות נפרדות המפוזרות לאורך כל הספר מופיעות פסיקותיו היומיומיות והסבריו המפתיעים לסיפורים שהובאו בפניו.

דרוש עיון נוסף

מעבר לשפת הסמלים היפה והאלגנטית, שמסבירה הכל, מהמטאפיזיקה הנשגבת ביותר ועד למצוות היומיומיות ביותר, ניצב

אדם אחד, שהספר אינו מתעלם ממנו, אך נוטה לטפל בו באופן שדורש מחשבה שנייה.

האר"י נולד בירושלים וגדל במצרים. הוא התחתן, אך כשפגש בספר הזוהר עזב את אשתו ובתו והתבודד עם הספר הנסתר 15 שנים על אי בנילוס. לאחר מכן עזב את מצרים ועלה לצפת. יש כאן מוות בכמויות מסחריות, גלגולי נשמות לרוב וקביעות הנראות שרירותיות לעתים, אפילו מוזרות לעין הבור החילוני, שמחייבות לפחות דיון נוסף. את הדיון הזה לא תמצאו במסגרות של שרון שתיל. גם אחרי הספר הזה, האר"י היומיומי נותר קצת בלתי מפוענח.

"האר"י – סיפורה והגותה של מהפכת הקבלה בצפת", שרון שתיל. הוצאת ידיעות ספרים, 205 עמודים.