בחזרה אל ימי פומפיי
ספרים רבים לוקחים אותנו למחוזותיה הדרומיים של איטליה. בשבוע שעבר ביקרנו בנפולי עם "הר אדוני" של ארי דה לוקה ו"המשפחה מנפולי" של פרנץ וורפל. הפעם, נדרים עם מהנדס אמות המים של רוברט האריס ל"פומפיי", ועם "מגילת סן מיקלה" של אכסל מונטה לאי קפרי. סיפור שהוא גם טיול
אם אתה קיסר אני צנצנת
בנסיעתנו לאורך המפרץ הכחול, לא נוכל שלא להרהר בסיפור העממי שרווח אודות הקיסר האכזר והתימהוני קליגולה, אשר עם עלותו לשלטון בשנת 37 לספירה הורה על הקמת גשר "גלילים" באורך של כ-5.5 ק"מ מעל מפרץ נפולי - בין הערים באאיה וופוטיאלי - כדי לאפשר לו לחצות את הגשר כשהוא רכוב על סוס, לבוש בשריונו של אלכסנדר הגדול. בכך ביקש קליגולה ללעוג למגיד עתידות, שאמר לו בצעירותו כי "הוא עתיד להיות קיסר כשם שהוא עתיד להתרוצץ על סוס מעל מפרץ נפולי".
בעוד קליגולה האיום רוכב על המפרץ, הגענו לפומפיי בעקבות רוברט האריס וספרו המרתק "פומפיי" (2003; זמורה ביתן 2006). הספר מתאר את חיי הרומאים, לפני ובמהלך התפרצות הר הגעש וזוב, באוגוסט של שנת 79 לספירה.
_wa.jpg)
פומפיי (צילום: שמואל לוינבוק)
הסיפור מרבה לעסוק בתיאור חייהם של עשירי העיר פומפיי הספונים בווילות שלהם על חוף הים: על מסיבות החשק והתענוגות ועל אורות מנורות השמן המנצנצות בלילות לאורך כל מפרץ נפולי (רק לעשירים היה שמן למנורות, העניים יכלו לנהל את חייהם משעת הזריחה ועד השקיעה בלבד).
במקביל, מתאר הספר בצבעים קודרים את חיי העבדים והמשרתים, אשר נידונו לחיי סבל נוראיים, לעריצות ולריצוי הגחמות הביזריות והאכזריות ביותר של מעבידיהם.
הכה את המומחה
והנה מגיע מאריוס אטיליוס פרימוס אל האזור, "האקווריוס", פקיד ממשלה מומחה לאמות מים, כדי לטפל באמת המים "אקווה אוגוסטה", שאורכה 100 ק"מ ותפקידה לספק מים לעיירות החוף. האמה מסתיימת בעיר מיסנו, שבה בריכת אגירה בת אלפיים שנה, ואשר נשתמרה עד עצם ימינו (מזכירה את בריכת הקשתות שלנו ברמלה).
_wa.jpg)
שרידי פומפיי. ברקע הר הגעש וזוב (צילום: שמואל לוינבוק)
ההתמוטטות של חלק מאמת המים הייתה סימן מבשר להתפרצות הגעשית הממשמשת ובאה. האקווריוס לא הצליח למנוע את ההתפרצות הגעשית הנוראה, ופומפיי כוסתה באפר וולקני שנערם לגובה של יותר מעשרה מטרים.
למעט גגות העץ שנשרפו, נותרו מרבית בתי העץ שלמים, וכך יש בפנינו היום עיר בת אלפיים, משומרת להפליא על כל רחובותיה, מוסדות הציבור והבתים הפרטיים האוצרים בחובם פרטים מאלפים על אורח החיים של לפני אלפיים שנה.
סופו של הסיפור, ידוע כמובן מראש, ולמרות זאת, התיאורים בו מרתקים והוא נקרא בנשימה עצורה כספר מתח לכל דבר.
יוצאים לשטח
לחובבי היסטוריה וארכיאולוגיה, ולשוחרי אסונות, מומלץ לרדת לקרביו של הר הגעש וזוב (עדיין פעיל, אך אל חשש, תחנת ניטור סיסמולוגית מוצבת על ההר ואמורה להתריע על פעילות געשית מתקרבת).
נוסעים באוטובוס מקומי מנפולי ומטפסים על ההר עד לגובה של 1,000 מ'. משם – ממשיכים בטיפוס רגלי בשביל המסומן - עד לפסגת ההר ואל הלוע המאיים, אך הרדום לעת עתה. עד 1944 פעל במקום פוניקולר (מעין רכבל), אך התפרצות געשית נוספת הביאה אותו לתחנה הסופית. תרתי משמע. יש הטוענים כי שירו המפורסם של פפינו למוזיקה, "פוניקולי פוניקולה" (ללחן של לואיג'י דנצה), מיוחס לפוניקולר זה.
לוע הוזוב. מפחיד (צילום: דוד זבה)
קפרי
ואם כבר הגענו עד הלום, לא נחמיץ ביקור באי קפרי, כשבמזוודתנו עדיין ספר אחד, של הסופר-רופא- פסיכולוג השוודי, אכסל מונטה - "מגילת סן מיקלה" (1973; עם עובד). זוהי אסופת סיפורים השזורים בחייו של המחבר, החל מתקופת התמחותו בפריז אצל הנוירולוג המפורסם "שרקו" בראשית המאה ה-20, ועד לנפולי מוכת הכולירה ובניית הווילה בכפר הזעיר אנה-קפרי.
אי אפשר שלא להתבשם מניחוח סיפוריו הטבולים בהומור דקיק, ומחייו
עתירי הנסיון, בהסתכלות עדינה על נפש האדם ואורחותיו, כמו התיאור מכמיר הלב של נושאת המכתבים הזקנה, מריה פורטה לטרה, שבקושי יודעת קרוא וכתוב ונעזרת באנשי האי קפרי. היא מטפסת מאות מדרגות עד אנה-קפרי, ומביאה אל רופא הכפר מברק, שמעורר את סקרנותם ואת פחדיהם של כל בני הכפר.
טוב יעשה המבקר באי אם יתרחק מהמולת התיירים, ויעפיל באמצעות רכבל הכיסאות הבודדים לפסגת המונטה סולרה, שם יוכל ליהנות משקט מפתיע, ציוץ ציפורים ונוף עוצר נשימה. ברדתו גם יעיף מבט ב"וילה סן מיקלה" המפורסמת.
_wa.jpg)
פסגת המונטה סולרה: עוצרת נשימה (צילום: שמואל לוינבוק)
עבור מי שעיתותיו בידיו, והוא אינו תלוי במדריכי התיירים המזרזים לעזוב את האי, מומלץ כי יישאר כאן במשך הלילה, יבקר גם בווילה מלפראטה דמוית המגהץ, וימתין בתור בסבלנות (הפעם ביחד עם המוני התיירים) לגיחה בת דקותיים בסירה זערורית אל פתחה של המערה הכחולה המפורסמת.
ואם, כמו שאומרים, אתם "במקרה בסביבה", כדאי להקדיש יום אחד לביקור ב"חוף האמלפי" (Costiera Amalfitana). איך מגיעים? יוצאים מנפולי לאורך החוף עד לחצי האי סורנטו שמהווה בעצמו מצבור מראות נוף עוצרי נשימה של ים כחול, הרים ירוקים שמגיעים עד קו החוף ועיירות קטנות ציוריות.
מסורנטו המשגשגת ממשיכים בנסיעה לכיוון פוזיטנו, ובהמשך אל העיירה אמלפי. בעיירה מומלץ לבקר בכנסייה של אנדראס הקדוש, ובה דלתות ברונזה מן המאה ה-11 וראשו המוזהב של אנדיראס (שקיבל את הצבע בזכות הליטופים הרבים להם הוא זוכה מקהל מאמיניו.
מאמלפי נוכל לטפס לעיירה רוולו, פנינת נוף עוצרת נשימה (עם רכב פרטי בלבד או באוטובוסים קטנים), שמציעה את נוף מרהיב לעבר חוף הים. מאחר ודרך החוף מאמלפי היא חד סיטרית, ניתן להמשיך עד לסלרנו, ומשם בחזרה לנפולי.
לפנייה לכתב/ת 
_a.jpg "צילום: שמואל לוינבוק")
_a.jpg "צילום: שמואל לוינבוק")
