אחיו של דני הרן: לשחרר הרוצח תמורת החיילים

כמעט ארבע שנים אחרי עסקת השבויים הקודמת, שוב עומד על הפרק שחרורו של המחבל סמיר קונטאר, הפעם - בתמורה להחזרתם של החיילים אודי גולדווסר ואלדד רגב. מולו ניצבות משפחתו של הנווט השבוי רון ארד, שעבורה קונטאר הוא קלף מיקוח, וכן סמדר הרן, ששכלה את בעלה ושתי בנותיה בפיגוע עליו נשפט קונטאר. רוני קרן, גיסה של סמדר ואחיה של דני ז"ל, אומר ל-ynet: "אם החטופים בחיים - והדגש פה הוא על בחיים - אני מסכים לשחרורו של סמיר קונטאר".

"לא מתפקידי לקבוע את המחיר, המחיר הוא כואב", אומר קרן. "אם נעמוד על דיוק הדברים, אני לא מוכן לשחרור. אבל אם העניין עומד מול מצב של לשחרר את החטופים או לא - אז יש לשחרר את קונטאר. המחיר הוא גדול, הממשלה יודעת מי הבן-אדם ולמה הוא גרם. לא במקרה הוא לא שוחרר עד היום. הוא המטרה של נסראללה, כל התנהלותו היא חלק מהעניין הזה". 

בכאב רב, נאלצת משפחת הרן-קרן לעקוב שוב אחר התבטאויותיו של מזכ"ל

 חיזבאללה. "הימים האחרונים הם קשים לנו, המשפחה, מאוד. כל פעם העניין מתעורר מחדש ברגעים האלה. זה אחד הימים הקשים. אולי הציבור שוכח מי האדם הזה - אני רוצה להזכיר איך רצח את הילדה באכזריות נוראית, פיצח את גולגתה עם קת הנשק. והוא לא התחרט על מעשיו, להיפך: התגאה והפך לגיבור בצד הלבנוני על מעשה שעשה, שנחשב שם כגבורה. הוא חריג במעשיו, כל הממשלות מודעות לכך ולכן היה עד היום חלק מהעסקאות, אך לא שוחרר".  

האח רוני קרן ואמו נינה (צילום ארכיון: רוני שיצר)

אבל כאמור, בנסיבות מסוימות, מוכן האח השכול לראות את הרוצח משתחרר. "אין מה לעשות, החיים יותר חזקים מכל דבר. להחזיר שני חיילים בחיים למדינה שווה את הכל. המדינה צריכה לעשות הכל. זה לא עניין אישי שלי, אלא של המדינה - והמחיר הזה הוא כבד מאוד. הכאב נמצא כל השנים, ההתמודדות עם הכאב היא לאורך כל הדרך. אנו מנסים לחיות חיים נורמליים, והסיפור הזה מעלה זיכרונות. המשפחה עומדת ברגעים קשים מנשוא". 

תזכורת: הפעוטה מתה בזרועותיה של סמדר

זה קרה ב-22 באפריל 1979. ארבעה מחבלים פלסטינים, אנשי ארגונו של אבו אל-עבאס "החזית הערבית לשחרור", הסתננו אז בדרך הים מלבנון לחוף נהריה. הם נכנסו לבניין מגורים בעיר ופרצו

 לדירתה של משפחת הרן. המחבלים לקחו איתם כבני-ערובה את דני הרן, צעיר בן 28, ואת בתו עינת בת ה-4. בבית נותרו סמדר הרן ובזרועותיה בתה הפעוטה יעל בת השנתיים. השתיים הסתתרו כל העת בעליית הגג.

האם החרדה, שפחדה שהמחבלים ישמעו את בתה בוכה וצועקת, אטמה את פי הפעוטה בידה. כתוצאה מכך קרה אסון נורא: הילדה נחנקה למוות בזרועות האם. בינתיים נמלטו המחבלים עם האב ובתם השנייה לעבר הים, במטרה לשוב ללבנון. שוטרים וחיילים דלקו אחריהם ובמהלך חילופי הירי נהרגו שוטר, סמל אליהו שחר, וכמה מהמחבלים. כשהגיעו החיילים אל החוף, התברר כי גם דני ועינת נרצחו.

על מבצע החדירה לנהריה פיקד סמיר קונטאר, בהיותו בן 16 בלבד. הוא נלכד ונידון למאסר עולם, אותו הוא מרצה באגף האסירים הביטחוניים של כלא הדרים.