תביעות קטינות

התחרות בין קבוצות הכדורגל הגדולות גורמת למצב שבו מנסים לצוד את הכישרונות הצעירים - ובכן, נורא צעירים. הדוגמה הכי בולטת היא המקרה של ריאן דייוויס בן התשע, שעשה הקיץ כותרות בכל העולם: דייוויס, שנולד באנגליה ומשפחתו היגרה לאוסטרליה, התפרסם אחרי שסרטון עם הביצועים שלו עלה ליו־טיוב והפך ללהיט עם יותר משלוש מיליון צפיות. אבל לא רק הגולשים התלהבו: גם במנצ'סטר יונייטד אהבו את מה שהם ראו, והילד התקבל למחלקת הנוער של המועדון.

זה נשמע פשוט - רואים ילד מוכשר מאיזה חור ויאללה, שולפים חוזה - אבל זה לא. למרות שבכל העולם עושים את זה, כי תקנות הרי נוצרו כדי שיעקפו אותן, להחתים ילדים ממדינה אחרת זה לא חוקי. פיפ"א אוסרת במפורש על מעבר של שחקני נוער ממדינה למדינה; אפילו אם כל המשפחה עוברת יחד איתם. כל עוד המעבר הוא "מסיבות של כדורגל", לפי החוק היבש של פיפ"א מדובר בפאול. אבל לך תוכיח למה באמת מהגרת משפחה למדינה זרה.

במקרה של משפחת דייוויס, שארזה את עצמה וחזרה לאנגליה אחרי הטלפון ממנצ'סטר, המקרה דווקא סבוך פחות: אחרי הכל, הדייוויסים נולדו באנגליה ומחזיקים באזרחויות בריטיות. אז נכון, ברור לכולם שהמשפחה לא היתה עוזבת את אוסטרליה אם ריאן דייוויס לא היה מתקבל לבית הספר של יונייטד, אבל לכאורה אין כאן שום מהלך לא נאות.

הבעיה נעשית רצינית יותר כשמדובר בילדי פלא מדרום אמריקה או אפריקה. חוקי פיפ"א אוסרים עליהם לחתום על חוזה מקצועני בקבוצה זרה לפני יום הולדתם ה־18; הם גם לא יכולים להירשם כשחקני נוער במדינה אחרת כל עוד לא מלאו להם 16. אז מה עושים? סוגרים עסקה עם ההורים. המועדון האירופי שמעוניין בילד משלם למשפחה סכום מכובד, מעביר את כולה לארץ היעד ומסדר להם דירה, מכונית ותעסוקה. הרי זאת השקעה אפסית בהשוואה לשווי העתידי של הילד, אם וכאשר יעמוד בציפיות.

המועדונים בדרום אמריקה מנסים בשנים האחרונות לעצור את הדילים האלה; אחרי הכל, מבחינתם מדובר במקרי חטיפה לכל דבר ועניין. אלא שנכון לעכשיו, קשה לומר שהם רושמים הצלחות גדולות במיוחד במאבק הזה. החוק אמנם לצידם, אבל בפועל מתברר שקשה מאוד לאכוף אותו.

המקרה של פייר לראורי, ילד פרואני בן 13, ממחיש היטב את העניין. לאחרונה דווח שהוא חתם בבאיירן מינכן; בתגובה הודיע המנהל המקצועי של הקבוצה, אולי הנאס, ש"זה ממש לא נכון, לא החתמנו אף ילד בן 13 מפרו". אבל מהר מאוד התברר ש"לא" זאת מילה נרדפת ל"כן": ורנר קרנר, מנהל מחלקת הנוער של באיירן, הודה שלראורי אכן "אמור להגיע בימים הקרובים למינכן ולשחק בקבוצת הילדים של באיירן". הוא גם גילה שמשפחת לראורי כבר ביקרה במועדון לצורך התרשמות ראשונית, ביקור שבמהלכו סוכמו פרטי המעבר מפרו לגרמניה.

איך זה קרה? בעזרת הגורם השלישי במשחק הזה: המתווכים. בדרום אמריקה פועלים מאות סוכני שחקנים שמנצלים את מצבן הכלכלי הקשה של המשפחות שם, ורוכשים את כרטיסי השחקן של ילדים מוכשרים בסכומים מגוחכים. כשהנערים האלה מגיעים לאירופה, הסוכנים - ולא הקבוצות - הם אלה שעושים את הקופה הגדולה.

אגב, במקרה של באיירן מינכן אפילו לא צריך להתאמץ במיוחד כדי לגלות באיזה סוכן מדובר. שני הכוכבים הפרואנים הגדולים ששיחקו במועדון בשנים האחרונות, קלאודיו פיסארו ופאולו גררו, הגיעו אליו באמצעות אותו מתווך - ברנש בשם קרלוס דלגדו. ואיך לומר, זאת לא תהיה הפתעה גדולה אם יתברר שיש לו גם איזשהו קשר לנחיתה של פייר לראורי בבוואריה.