מה לעשות, דתי רצח את רבין

כל שנה מחדש, כשמתקרב יום השנה לרצח רבין, הזיכרון מבקש לקחת אותי שוב לאותו מוצ"ש - מה עשיתי, איפה הייתי כששמעתי את השמועות הראשונות, איפה הייתי כששמעתי את ההודעה הרשמית, עם מי דיברתי, מה אמרנו וכו'.

עם השנים (והגיל המתקדם) הפרטים הללו הולכים ומתערפלים, אבל זיכרון אחד נותר חד וברור כאז כהיום, והוא מוכר לכל מי שחי ותפקד בסביבה לא דתית באותם ימים. לא היה קל היה להיות דתית בתקופה שלאחר הרצח, כשהתבררו פרטי הרוצח ומניעיו, במיוחד למי שבילתה את מרבית זמנה באוניברסיטה ובפקולטה שלא הצטיינו במספר הרב של הדתיים בתוכן. המבטים, הלחשושים ולעתים אף ההטחות הפומביות לא הותירו ספק - בעיניהם, כולנו היינו רוצחים. תחושת השייכות ל"מגזר" בעקבות זאת היתה קשה (לעתים גם מסיבות מוצדקות, אבל זה נושא לפעם אחרת).

עברו לא מעט שנים, וסקר שפורסם בשבוע שעבר החזיר אותי לאותה תחושה קשה. עורכי הסקר ביקשו לבדוק עמדות של ציבורים שונים בישראל בנוגע לסוגיות הקשורות לרצח, ובין היתר עלה ממצא מתמיה ומדהים כאחד: מסתבר, כי מעל 40% מהדתיים חושבים שיגאל עמיר לא רצח את יצחק רבין. למה זה מתמיה? כי על פניו, העובדות אודות רצח רבין אינן בגדר אמונה, השקפה או עמדה שיפוטית - הן חד משמעיות.

הרי רצח רבין הוא לא ממש רצח ארלוזרוב שגם היום, כמה עשורים אחרי, עדיין לא ברור מי ביצע אותו. כמו כן, שום סדרת מתח טובה לא היתה נכתבת בהתבסס עליו, שכן המצב פה די ברור, ומלבד קומץ הזוי ושולי שמנסה לקדם איזו תאוריית קונספירציה סקסית, מעולם גם לא נטען אחרת, אפילו על ידי הרוצח עצמו - כולנו ראינו את התמונות, את השחזור, עקבנו אחרי המשפט ושמענו את ההודאה.

הדיסוננס

אבל עדיין, וזה הקטע המדהים, 40% מהדתיים חושבים שעמיר אינו הרוצח. אז או שאותם דתיים קרובים במיוחד לאלוהים ולכן חשופים לפרטי חקירה מוכמנים במיוחד, שלא עלו אפילו בפני הרכב השופטים שהרשיע את עמיר ברצח ודן אותו למאסר עולם בשל כך, או שיש הסבר אחר לתופעה.

כנראה שיגאל עמיר הוא תופעה שדתיים מסוימים לא יודעים איך לאכול אותה. מצד אחד עבריין, מצד שני דתי. אמנם בתי הכלא מלאים בחובשי כיפות, צדיקים בני צדיקים, שמבקשים אוכל כשר למהדרין בתקופה שהם מרצים את מאסרם בגין כל קשת העבירות שבספר החוקים - החל בהעלמות מס, דרך עבירות מין וכלה ברצח. אבל המקרה הזה הוא שונה. שם הם עבריינים למרות דתיותם, או אפילו בניגוד אליה, שהרי אף אחד עוד לא טען שאנס את בת השכן בגלל אמונתו. אבל עמיר הוא עבריין מסוג אחר. הוא עבריין ורוצח שהפך את דתיותו לרלבנטית לעבירה.

היא במוקד מעשיו, הוא גאה בה ומצדיק באמצעותה - גם היום - את פשעיו. ואת זה, קשה לאותם דתיים לעכל. צריך להתמודד איתו, לענות לו, ולנבור בתוך ההשקפות שלנו כדי לבדל את עצמנו ממנו, ואת זה אפשר לעשות בשתי דרכים. הדרך הראשונה וההגיונית ביותר היא לטעון שאם עמיר רצח בשם הדת, הרי שהוא אינו באמת דתי. אבל יש דתיים שלא מסוגלים להגיד משפט כזה, שכן בעיניהם, מי שמניח תפילין, חובש כיפה, אוכל כשר ויודע לצטט ציטוט או שניים מהמקורות הוא לגמרי אדם דתי.

אז מה האופציה השנייה? לטעון שהוא כנראה לא באמת ביצע את הרצח. הכחשה, מנגנון ההגנה הישן והטוב הקיים מקדמת דנא. אבל כל פסיכולוג טוב יודע שהכחשה כוחה יפה לה לתקופה הראשונה שאחרי הטראומה, ויש זמן שממנו והלאה כבר צריך להתחיל להתמודד. כמה ימים? טבעי. כמה שבועות? עוד נורמלי. כמה חודשים? מדאיג. 13 שנים? פתולוגי ומסוכן.

אז אחים שלי, אין דרך קלה לבשר לכם את הבשורה שלוש עשרה שנים אחרי - יגאל עמיר רצח את ראש הממשלה, יצחק רבין, ובשם ה- 60% הדתיים האחרים אני מבקשת - תתמודדו. קחו את עצמיכם בידיים, קבלו טיפול. עשר פגישות ואתם כמו חדשים. ואם כבר בקונספירציות עסקינן, אולי בסוף גם נגלה לכם איפה חי אלביס, ומי רצח את ארלוזרוב.