סיציליה: יש מי שלא מוכן יותר לשלם למאפיה

"אם תתחיל לשלם להם, תמיד תהיה משרת, לעולם לא אדם חופשי", כך נהגה לומר סבתו של וינצ'נזו קונטיצ'לו, בעל מסעדה בפלרמו שבאי האיטלקי סיציליה. קונטיצ'לו ציטט את דבריה של הסבתא ארמלינדה בפני אנשי המאפיה שדרשו ממנו לשלם להם דמי חסות בסך 500 אירו בחודש והראה להם את הדלת. דבריו לא שיכנעו אותם וכששבו למקום איימו לרצוח אותו ודרשו סכום גבוה בהרבה, כנראה כפיצוי על עוגמת הנפש: 50 אלף אירו.

שמונה מתוך כל עשרה בעלי עסקים בסיציליה ורבים אחרים ברחבי דרום איטליה נוהגים לשלם בקביעות את ה"פיצו", הכינוי לדמי החסות שגובות משפחות המאפיה האיטלקית. קונטיצ'לו, בן 48, דור חמישי במסעדת "אנטיקה פוקצ'ריה סאן פרצ'סקו", עמד לאחרונה בבית משפט והפנה אצבע לעבר הגברים שניסו לסחוט אותו. "אם הייתי משלם, סבתי הייתה מתהפכת בקברה", אמר.

קונטיצ'לו חבר בקבוצה מצומצמת מאוד של אנשי עסקים, אשר חלקם הושפעו מתנועות נוער נגד הסחיטה כגון "להתראות לפיצו", שהחליטו לנקוט עמדה. לא שביכולתם להשפיע על רווחי ארגוני הפשיעה. לפי הערכות, משפחות המאפייה השונות הפועלות באיטליה - קוזה נוסטרה בסיציליה, קאמורה בנפולי ונדרנגטה בקלבריה - מרוויחות 75 מיליארד אירו בשנה מסחיטה והלוואות. אך הם מקווים לצרף אנשים נוספים למאבקם, בשאיפה למנוע לבסוף מהמאפיה את אחד ממקורות ההכנסה שלו.

וינצ'נזו קונטיצ'לו על רקע מסעדת ה"פוקצ'ריה" בפלרמו (צילום: רויטרס)

"אם המאפיה קיימת, זה בגלל העסקים שמשלמים", אמר טאנו גראסו, שייסד ב-1990 את הארגון הראשון נגד הסחיטה, לאחר שסירב לשלם דמי חסות כבעל חברת ביגוד. באיטליה יש כאלה ששילמו כבר מחיר כבד על סירובם לשלם, כגון הסוחר ליברו גראסי מפלרמו, שנורה למוות ב-1991. לאחרים שרפו נכסים, כמו הקבלן אנדראה ווקיו, שארבעה בקבוקי תבערה הושלכו לעבר משרדו במשך ארבעה ימים ברציפות. קונטיצ'לו נזקק עתה לליווי משטרתי.  

"כמו תשלום מס"

מומחים למאפיה אומרים כי המרד האחרון נגד הסחיטה בא בזמן שהמאפיה עצמה סובלת מוואקום בהנהגה, בעקבות מעצרו ב-2006 של "הבוס של כל הבוסים", ברנרדו פרובנזנו. כעת, מאפיונרים שאפתנים מחוץ לארגון מנסים להוכיח את יכולתם לאכוף את הפיצו. "בסיציליה יש תוקפנות חדשה בתגובותיהם, בגלל היעדר ההנהגה וגם נוכח העובדה שהם פשוט זקוקים לכסף", אמר גראסו, העומד בראש תנועת "אנטי-ראקט" נגד סחיטה בנאפולי, בה פועלת משפחת הקאמורה. "אני לא יכול לחזות מה יקרה אך כמובן שעלינו להיות מודאגים מאוד", אמר.

מחקר שערך המשרד למאבק בסחיטה באיגוד הסוחרים האיטלקי, העריך כי המאפיה האיטלקית גובה כ-200 מיליון אירו מדי יום מעסקים באמצעות דמי הסחיטה והלוואות, כשבעלי החנויות בלבד מספקים כ-80 מיליון אירו ביום. יו"ר המשרד, לינו בוזה, מאמין כי ישנם עסקים המתמרדים נגד הפיצו "מכיוון שאיומי המאפיה החריפו בבואה לדרוש כסף, וחלקם אף החלו להשתמש בפצצות". 

גראסו אמר כי השימוש בפצצות והאלימות הקשה מנוגד לאופן שבו ראש הקוזה נוסטרה, פרובנזנו, נהג לנהל את העניינים. לדבריו, פעם המאפיה הייתה "משכנעת את העסקים שתשלום הפיצו הוא דבר שהגיוני לעשותו, כמו תשלום מס". בתקופתו, חברות רבות שזכו במכרזים ציבוריים ידעו כי ייסחטו מהם 2 עד 3 אחוזים וכמה מהם, שסירבו לשלם, כלל לא זכו לביקורים נוספים מצד המאפיונרים.

פיצה במקום פיצו

ה"פוקצ'ריה" של קונטיצ'לו, מסעדה מסורתית שפעלה עוד לפני תחילת עידן המאפיה, הפכה עם השנים למקום שאותו גם הסנדקים למיניהם פקדו. לדבריו, בעבר הם היו מסתפקים "בהנחה בארוחה או פיצה בחינם". אולם מאז שנת 2000, הפך קונטיצ'לו קורבן להצלחתו העסקית, לאחר שעסקיו התרחבו, והפיצות לא השביעו עוד את רעבונה של המאפיה. "בנוסף לכך, העובדים שלי יצאו ואמרו לאנשים שהפוקצ'ריה משלמת משכורות טובות וגם זה עורר קנאה", אמר קונטיצ'לו.

בני נוער מפגינים בסיציליה נגד גביית דמי ה"פיצו" (צילום: רויטרס)

בעבר, אנשי העסקים הבכירים באיטליה נהגו לדחוק זה בזה "שלמו אתם יותר, כדי שאנחנו נשלם פחות". אך כיום, לובי המעסיקים קונפינדוסטריה מאיים להדיח חברים בארגון המשלמים את הפיצו. אלמנתו של גראסי, שנרצח בשל סירובו לשלם, דורשת להעמיד לדין משלמי דמי חסות כשותפים לדבר עבירות המאפיה. "אך חוקים כאלה לעולם לא יאושרו", אמרה לאחרונה ביום השנה למותו, "המאבק נגד הסחיטה לנצח יתבסס על אומץ לבם של מעטים".

והם אכן מיעוט זעיר. "בסיציליה ישנם כ-123 אלף חברות, אך רק 12 מאיתנו נמצאים במצב הזה", אמר קונטיצ'לו. "אם במקום 12 היינו מאה, או אלף, אולי היינו יכולים להשפיע. אבל חיסול איש עסקים אחד הוא דבר פשוט מאוד", המשיך, "אני מטרה קלה, גם עם שני שוטרים שמלווים אותי".

לאחרונה הציע הסופר הסיציליאני אנדראה קמילרי, שהממשלה תשלח את הצבא כדי להילחם במאפיה. ראשי ערים מסוימים באי אימצו אף הם את קריאתו, אך בתנועות נגד הסחיטה יש החולקים על דעתם וסבורים כי הצבא אינו מוסמך לבצע את עבודת המשטרה. גראסו, למשל, מאמין כי הטקטיקה הטובה ביותר היא לשכנע יותר אנשים שבעוד שהמאפיה יכולה להפחיד את המתמרדים, לא סביר שהיא תסתכן במסע רציחות שימשוך תשומת לב תקשורתית ומשטרתית, מכייוון שעסקיה, כגון הסחר בסמים, מושתתים על סודיות. 

"הצבא לא יסייע כלל", אמר גראסו. "מה שאנחנו צריכים הוא צבא של בעלי חנויות שיגנו את התופעה בפומבי". כדי שזה יקרה, אמר קונטיצ'לו, דרוש שינוי במנטאליות של תושבי האי, שבו "אפילו הכלפים הם מאפיונרים".